סיגלית חיימוביץ' כהן משתחררת מכלא נווה תרצה
(צילום: חגי דקל)
25 שנה אחרי רצח הנער אסף שטיירמן שזעזע את המדינה, סיגלית חיימוביץ'-כהן השתחררה הבוקר (יום ד') ממאסר בבית הכלא נווה תרצה. היא מיהרה לרכב שאסף אותה מבית הכלא ולא אמרה דבר. הרוצחת יצאה לחופשי אחרי 21 שנה בכלא, ובעקבות החלטת ועדת השחרורים, שזיכתה אותה בשבוע שעבר בשחרור מוקדם בטענה שבמשך שנותיה במאסר לא נרשמה לחובתה אף עבירת משמעת ולא נפל דופי בהתנהגותה. ב-2001 נגזרו עליה 24 שנות מאסר.
"כל הגורמים ללא יוצא מן הכלל מחמיאים לאסירה על הדרך השיקומית המאוד משמעותית שעשתה, וכן על השינוי התודעתי המעמיק שעשתה", הסבירו בוועדת השחרורים. בהופעתה מול הוועדה אמרה חיימוביץ'-כהן: "גרמתי סבל וכאב שאני לא יכולה לתאר ואני חיה עם זה כל הזמן. ככל שאני מתקרבת לעצמי בטיפול אני מבינה מה עשיתי. לא היו לי את ההבנות האלו כשהייתי בת 17 ולא כשהייתי בת 25. הייתי צריכה לעצור את זה".
"בשנים האחרונות אני עובדת מחוץ לכלא. מאוד לא פשוט לבוא למקום העבודה כשאנשים מבינים מי יושב לידם והם מבוהלים. אני מתמודדת עם זה כל יום בשנים האחרונות. אני לא מצפה שמישהו אי-פעם יסלח לי. אני תמיד אהיה הרוצחת שלו".
הפרקליטות החליטה שלא לערער על החלטת ועדת השחרורים והסבירו: "בשנים האחרונות התנגדה הפרקליטות לבקשותיה החוזרות והנשנות של האסירה לשחרור מוקדם, הן בגין חלקה במעשה הרצח החמור והן בשל המשקל שניתן לעמדת אמו של אסף ז"ל. בהחלטתה הנוכחית פרסה ועדת השחרורים סט שיקולים רחב עליו התבססה, ובכלל זאת השינוי הבולט שחל באסירה, כנות החרטה שהביעה, הליכי השיקום המשמעותיים שעברה וכן את עמדת אמו של הקורבן. בחינה מעמיקה של ההחלטה המנומקת של ועדת השחרורים, ובתוך כך העובדה כי ריצתה בפועל 21 מתוך 24 שנות המאסר שנגזרו עליה וכן היותה קטינה בעת ביצוע העבירה, מעלה כי סיכויי עתירה נגד ההחלטה הינם נמוכים".
במשפחתו של שטיירמן אמרו אתמול כי "זה יום עצוב מאוד בשבילנו. לא ציפינו שהיום הזה יגיע, אך עם זאת מהיכרותנו את הרחמנות הבלתי נסלחת של ועדות מסוג זה, גם לא הופתענו. מדובר בהחלטה שהעדיפה להתחשב ברוצחת מפלצתית ולהתאכזר פעם נוספת לאסף, ולמשפחתנו. אנחנו מאוכזבים מאד מההחלטה. כל המרחם על רשעים סופו שיתאכזר לרחמנים. חוץ ממילים שמבחינתנו ריקות מתוכן, רצחתם את אסף בפעם השנייה. לרוצחת אין סליחה ואין מחילה. אנחנו לעולם לא נסלח. אות קין יהיה על מצחה עד יומה האחרון".
ב-2002 גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב 24 שנות מאסר על חיימוביץ', לאחר שהורשעה שרצחה את שטיירמן עם ידידה רעי חורב (שנדון למאסר עולם. מאז נקצב עונשו והוא אמור להשתחרר במרץ 2037). חיימוביץ' הייתה אמורה להשתחרר בינואר 2025. שתי בקשות קודמות שלה, שהוגשו ב-2018 וב-2019, נדחו בוועדה. על הקודמת היא ערערה לבית המשפט העליון, אך נדחתה.
עד היום נחשבת הפרשה ל"רצח ללא מניע". ב-5 בדצמבר 1996 נמצאה גופתו של שטיירמן בן 18, שהיה אמור להתגייס ליחידה מובחרת בצה"ל, מוטלת ביער אוסישקין בכפר סבא. על הגופה היו סימני אלימות קשים. צוות החקירה המיוחד של המשטרה עצר כמה חשודים אך הם שוחררו מחוסר ראיות, והרצח נותר לא מפוענח במשך ארבע שנים.
המפנה חל בדצמבר 2000: אישה בת 36 הגיעה למשטרת ירושלים והתלוננה שבעלה, רעי חורב, מכה אותה. היא הוסיפה שבעבר הוא התוודה בפניה שרצח את שטיירמן וכי הוא מתעניין בפעילות כת השטן.
חורב נעצר וסיפר בחקירתו שהחליט לבצע "רצח מושלם" שאיש לא יפענח. "הייתה לי הרגשה של רוע והחלטתי שזה הזמן לבצע רצח מושלם", אמר. לדבריו, הוא, חיימוביץ' והמעורבת השלישית ליהי גלוזמן ישבו בליל הרצח בביתה של חיימוביץ' ועישנו מריחואנה על המרפסת. בשלב מסוים, לדבריו, מישהו התגרה בהם וחיימוביץ' אמרה לחבריה: "בואו נהרוג אותו״.
הם ירדו למטה מצוידים בפגיונות וצעדו ליער אוסישקין כדי למצוא את האלמוני שהתגרה בהם. חורב הבחין בשטיירמן, שאותו הכיר כיוון שאחיו היה חבר של אחותו, ותקף אותו בפגיונות ובאגרופים. גלוזמן נמלטה מהמקום מבלי להזעיק עזרה ואילו חיימוביץ' סייעה לחורב להשלים את הרצח.
גלוזמן, שהעידה נגד חבריה, לא הועמדה לדין על אי-מניעת פשע. חיימוביץ', שהייתה קטינה בעת האירוע, הורשעה בכך שהייתה שותפה מלאה לרצח ופעלה מתוך מודעות למעשיה. השופטים קבעו שהיא נתנה לחורב את האבן ששימשה לריצוץ גולגולתו של הקורבן.
השופטים נחלקו בדעותיהם לגבי גזר הדין. אב בית הדין, השופט נתן עמית, ביקש לגזור על חיימוביץ' מאסר עולם. השופטת רינה משל-שוהם סברה שיש לגזור עליה 18 שנות מאסר, ואילו השופטת שרה ברוש ביקשה לגזור עליה 24 שנות מאסר. במקרים שבהם השופטים חלוקים בדעותיהם, קובע אב בית הדין את העונש, ועמית החליט על 24 שנות מאסר בפועל.
