תוצאות הבחירות היכו את גוש המרכז-שמאל בהלם, ובפוסטים ובמאמרי חשבון הנפש מהשבוע החולף ניתן לזהות את כל שלבי האבל - הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. חלק האשימו את פיצול המפלגות, אחרים הפנו אצבע לכשל האידאולוגי המהותי. כולם צודקים, אבל גם מחטיאים את הגורם המרכזי: הסיבה החשובה ביותר לעליית הימין הפופוליסטי שמיצגיו העיקריים הם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר היא היעדרו של חינוך ליברלי הומניסטי בישראל. במילים אחרות – תהליכי ההדתה, השמרנות, האתנוצנטריות והלאומנות בחינוך הביאו לתזוזה ימינה של האלקטורט.
הנסיקה של הימין מוסברת בתמיכה עצומה של הקהל הצעיר. אין עדיין נתונים מלאים, אבל מניתוח המעטפות הכפולות שבהן שיעור הצעירים היהודים גבוה ביחס לחלקם באוכלוסייה ניתן ללמוד הרבה. על פי ניתוח נתונים שפרסמה ועדת הבחירות המרכזית, בהשוואה להצבעה הארצית הייתה הציונות הדתית המפלגה היחידה שבה נרשמה עלייה משמעותית בתמיכה בקרב מצביעי המעטפות הכפולות (מ-10.5% ל-15.5%).
קשה להצביע מתי בדיוק החלה ההדתה בחינוך, אך ברור שההתנתקות מגוש קטיף ב-2005 היא נקודה קריטית בציר הזמן. אז הבין המגזר בציוני-דתי שהוא נכשל ופתח במיזם השאפתני והמצליח של התנחלות בלבבות באמצעות חדירה לחינוך הממלכתי. במסגרת זו הוכנסו עמותות דתיות לבתי הספר הממלכתיים וכפו על תלמידים חילונים את השקפת העולם הדתית-אורתודוקסית שאינה נחלתם. גם פרויקט העמותות שמתוקצב על ידי המדינה במשך שנים היה רב-זרועות ויעיל.
יחד עם המסלולים המובהקים (הגרעינים התורניים, עמותות הדת שחדרו לחינוך, הטמעת מקצוע תרבות יהודית ישראלית והדתה בספרי הלימוד), המהלך הצליח לשנות את האקלים בבתי הספר. התפיסה הסמכותנית חלחלה למערכת החינוך ורבים מן המנהלים והמורים מפנימים את רוח המפקד. בין אם הם בוחרים להטמיע תוכניות לימוד דתיות של עמותות כדי לזכות בתקצוב ובאהדה ממשרד החינוך או מהרשות המקומית, ובין אם הם פשוט מיישרים קו עם האידיאולוגיה הרווחת במשרד, לא נדיר למצוא בתי ספר ממלכתיים שבוחרים, גם היכן שלא חייבים, בהכנסת תכנים מסוג זה.
כבר שנים שתלמידים מהחינוך הממלכתי מתארחים תדיר בבתי כנסת אורתודוקסיים (במקרים רבים תוך הפרדה מגדרית), וגוררים ילדות וילדים בעל כורחם להשתתף בפרקטיקות דתיות (סליחות, תפילות, "בניית בית המקדש"). זאת כמובן לצד היקף עצום של לימודי חובה דתיים, הדתה סמויה בספרי הלימוד בכל התחומים ופחות מדי לימודי אמנות, חברה ורוח.
מיעוט מקצועות רוח, השינויים מרחיקי הלכת במקצועות האזרחות ביחד עם גישות סמכותניות ישנות ועם חשיפה מועטה מדי לטקסטים קאנוניים מהעולם יוצרים מערכת חינוך סגורה ושמרנית. זה לא היה מחטף אחד מהיר, אלא שורה של מהלכים מחושבים ועקביים שהביאו לשינויי עומק ורוחב לא רק ב"מה" מלמדים, אלא גם ב"איך"; לא רק במי המורים, אלא גם במוטיבציה הערכית שלהם; לא רק בתקנוני בתי הספר אלא גם באקלים שלהם ובתרבות הארגונית-חברתית. במקביל טיפחו מערכות החינוך הממלכתיות והדתיות דורות של צעירים וצעירות שחשים שהם שווים יותר ושחלה עליהם אחריות לעצב מרחב לאומני-משיחי בדמותם.
הבחירה לחיות כאן היא בחירה במלחמה על החינוך. את זה לא ניתן לעשות במסגרות פרטיות או תוך התכחשות לתהליכים המבהילים בבתי הספר. את זה נוכל לעשות רק אם נבין שאנחנו חייבים לפעול לעצמאות בחינוך. בתי הספר הם לא בייביסיטר אלא חממה לעיצוב תודעה, ובקרב הנוכחי הפסדנו.
מיכל שליו רייכרבמערכת החינוך העצמאית הממלכתית-חילונית – אם וכאשר תקום - נחנך לדמוקרטיה מגיל צעיר, נעודד ביטוי עצמי, חשיבה ביקורתית ויצירתיות בתחומי האמנות, מדעי הרוח והטבע. בבתי הספר שלנו, האקלים החינוכי יטפח סקרנות, שאיפה לידע חדש ושיתוף פעולה בין תלמידים למורים. במערכת החינוך העצמאית שלנו נבנה את התשתית לצמיחתה של קהילתיות המבוססת על ערכי הליבה של החילוניות: הזכות לבחור, החובה לקחת אחריות על הבחירה, החירות האישית של הפרט וההבנה הבסיסית שדת ואמונה דתית הן יצירה אנושית ולא אלוהית.
וכן – לכל אלו ששואלים – זרם החינוך הממלכתי-חילוני לא יפנה עורף ליהדות, אבל יראה בה מסגרת התייחסות תרבותית ולא דתית. בעת הנוכחית אנחנו חייבים להכין את הילדים שלנו לקחת צד בקונפליקט הזה ולפתח להם עמוד שדרה אידיאולוגי ורגשי מברזל.
- מיכל שליו רייכר היא נשיאת הפורום החילוני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
