המרכיב המשמעותי והמסוכן ביותר מבחינה אסטרטגית במתקפה האיראנית בליל שבת היו כ-110 טילים בליסטיים לטווח בינוני. לטילים האלו יש ראשי קרב כבדים, וחלקם אף מסוגלים לשאת ראש נפץ גרעיני - אם וכאשר לאיראן יהיה נשק שכזה. עם זאת, ההיבט המשמעותי ביותר הוא שהטילים האלו היו בחלקם הגדול מדויקים ובעלי יכולת לחדור את מערך היירוט הרב-שכבתי של ישראל. המסוכנים ביותר מביניהם היו ה"חייבר שיקאן" וה"עימאד".
יירוט המתקפה האיראנית בשמי הר הבית
הטווח של הדגם החדש ביותר של החייבר שיקאן הוא כ-1,700 ק"מ, וראש הקרב שלו, שמתפוצץ על המטרה, הוא במשקל כ-1,500 ק"ג. הטיל מונע באמצעות דלק מוצק, מה שמאפשר להכין אותו במהירות גדולה לשיגור, מבלי להוציא אותו מהמחסה. המילה "חייבר" בשמו של הטיל מתייחסת לקרב שבמהלכו המוסלמים השיעים הביסו את השבט היהודי ששכן באזור חייבר שבחצי האי ערב - כיום ערב הסעודית - ומעיד על הכוונה לשגר אותו לעבר ישראל. במקביל, משמעות המילה "שיקאן" היא להרוס, או לשבור. בהתאם, כשהטיל הזה הוצג בציבור בגרסתו החדישה במאי אשתקד, מפקד חיל האוויר והחלל של משמרות המהפכה התפאר כי הוא יגיע עד לישראל.
כך גם לגבי ה"עימאד", הטיל הנוסף שהיה המרכיב המרכזי במטח לישראל: הטיל הזה מגיע לטווח של 1,700 ק"מ, אך בניגוד לחייבר שיקאן הוא מונע באמצעות דלק נוזלי, וראש הקרב שלו שוקל כמחצית - כ-750 ק"ג. עם זאת, הדבר המשמעותי ביותר לגבי שני הטילים הוא שכאשר ראשי הקרב הכבדים שלהם נפרדים מהטיל במסלולו היורד, ולאחר שהם נכנסים מחדש לאטמוספרה, הם מסוגלים לתמרן כדי להטעות את מכ"מי וטילי היירוט.
טיל בליסטי רגיל, או ראש קרב של טיל כזה, נע במסלול קשתי, שבו הוא מגיע לשיא הגובה אחרי שהוא יוצא מהאטמוספרה, ובעודו בחלל מתחיל לרדת בזווית ובמסלול ברורים, עד שהוא חוזר לתוך האטמוספרה ופוגע במטרתו. מסיבה זו, למערכת היירוט אין בעיה לחשב את מסלולו ואת המקום שבו הטיל או הרקטה צפויים לפגוע, ולפגוש אותם באמצע הדרך ולהשמיד אותם. עם זאת, כאשר ראש הקרב מצויד במנגנון ניווט ומעוף עצמאי, הוא יכול לבצע תמרוני הטעיה שמשבשים את היכולת של מערכת היירוט "להינעל" עליו ולקבוע היכן יפגע. בנוסף, קשה מאוד לשבש את מערכת הניווט הזאת באמצעי לוחמה אלקטרונית, מפני שהיא נעזרת בתמהיל של שיטות ואמצעי ניווט.
טיל אחד מספיק לנזק משמעותי
ההיבט החשוב ביותר של הטילים האלו הוא שראשי הקרב שלהם הם מדויקים: בניגוד לעבר, אז היה צורך בפגיעת טילים רבים באזור המטרה כדי להשיג תוצאה, הטילים המדויקים הם סכנה של ממש, מאחר שדי בטיל אחד או שניים שיחדרו את מערכות היירוט כדי לפגוע ולגרום לנזק משמעותי למטרה, גם אם לא מדובר בראש נפץ גרעיני, אלא בראש נפץ קונבנציונלי, כמו הטילים ששוגרו מאיראן לישראל.
עם הדיוק, המשקל ויכולת התמרון של ראשי הקרב, הטילים ששוגרו לישראל היו עלולים לפגוע בבסיס נבטים באמצעות כ-60 טון חומר נפץ שהיו גורמים להרס ואולי אף מוציאים את הבסיס מכלל פעולה. לשם השוואה, כמות חומר הנפץ המכילים הכטב"מים התוקפים וטילי השיוט ששיגרה איראן במתקפה היא כמה עשרות קילוגרמים בכל כטב"ם או טיל, והנזק שהיו עלולים לגרום לבסיסי חיל האוויר היה קטן בהרבה.
יתרה מזאת, מתברר שהאיראנים ערכו כבר בינואר ניסוי מבצעי "חי" בטילי חייבר שיקאן כדי לבדוק אם הם יכולים להגיע לישראל מדרום וממזרח איראן, כלומר ממקומות שישראל תתקשה לתקוף אותם באמצעות חיל האוויר. הניסוי נערך אחרי סדרת חיסולים של קצינים ממשמרות המהפכה שהתרחשו בין דצמבר 2023 לינואר 2024. בין הבכירים שחוסלו נמצא סייד רזא מוסאווי, שהיה אחראי בין היתר על האספקה לחיזבאללה.
בינואר התרחש גם פיגוע של דאעש ביום השנה לחיסולו של קאסם סולימאני, שגבה את חייהם של יותר מ-2,000 איראנים. בתגובה, האיראנים פרסמו כי משמרות המהפכה, באישור המנהיג חמינאי, תקפו באמצעות טילי חייבר שיקאן את מה שטענו שהוא מפקדת המוסד בארביל שבחבל כורדיסטן בצפון עיראק, ובנוסף הנחיתו מכה גם על מעוזי דאעש - לטענתם - במחוז אידליב שבסוריה. שיגור הטילים הבליסטיים החדישים עם ראש הקרב המתמרן התבצע ממחוז חוזיסטאן שבדרום-מזרח איראן, הרחק מטווח פגיעתו האפשרית של חיל האוויר הישראלי.
תיעוד מהפגיעה בבסיס נבטים
(צילום: דובר צה"ל)
תקיפת התגובה של איראן בינואר הצליחה: טילי החייבר שיקאן עברו מרחק של יותר מ-1,300 ק"מ ופגעו במדויק במטרותיהם, הן בסוריה והן בעיראק, וגרמו להרס והרג רבים. אמנם, באותם אזורים לא הייתה כמעט הגנה אווירית ראויה לשמה, ולכן לא נוסו באורח אפקטיבי יכולות התמרון והחדירה של ראשי הקרב דרך מערך הגנה אווירית מתקדם - כמו זה שיש בישראל; עם זאת, במבט לאחור, ההתקפה ההיא הייתה כמעט ללא ספק "ניסוי כלים" לקראת המתקפה על ישראל. זאת מאחר שכבר באותו זמן, חודשים אחרי טבח 7 באוקטובר, באיראן היו משוכנעים שישראל חלשה וכי הגיעה השעה לחרוג מה"סבלנות האסטרטגית" שבה נקטה הרפובליקה האיסלאמית במשך שנים אל מול החיסולים שיוחסו לישראל.
"האחוז הנותר" מסכן את ישראל
ניתן להעריך שעוד לפני חיסול מפקד כוח קודס חסן מהדווי במבנה שליד הקונסוליה האיראנית בדמשק, האיראנים כבר הכינו את מהלומת האש שאותה ניסו להנחית על ישראל בתחילת השבוע. חיסול מהדווי, לדברי מומחים במערב, היה ההזדמנות שראשי משמרות המהפכה חיכו לה כדי לשכנע את חמינאי לאפשר להם להכות בישראל משטחה של איראן.
למרבה המזל, מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות הבחינו כבר לפני כמה שנים בהתקדמות הרבה והמהירה שהאיראנים עושים בתחום ה"טילאות". בתחומים מסוימים הם לא רק סגרו את הפער בינם לבין ישראל בתחום הטילים אלא אף עברו אותנו, בוודאי מבחינה כמותית, והידיעה שלאיראן יש כיום בסביבות 2,000 טילים בליסטיים בעלי ראשי קרב כבדים ומדויקים גרמה לנדודי שינה בקרב אנשי מערכת הביטחון וצה"ל בשנתיים האחרונות.
4 צפייה בגלריה
המחוסל חסן מהדווי והנזק שנגרם למבנה הסמוך לקונסוליה בדמשק
( צילום: רויטרס / Firas Makdesi)
טילים אלו, שמסוגלים לשאת ראש קרב גרעיני, לצד ההתקדמות של איראן בתחום העשרת האורניום ומה שמסתמן כחידוש המאמצים לפיתוח הנשק הגרעיני עצמו, כל אלו ביחד מהווים איום שעלול להיות קיומי עבור המדינה. כתוצאה מההכרה באיום המסוכן המתהווה בתחום הטילים, התגייסו התעשיות בישראל לפיתוח מענה שיאפשר למערכות החץ וקלע דוד ליירט את הטילים הבליסטיים המדויקים ובעלי ראש הקרב המתמרן.
מאחר שמדובר בטילים המגיעים ממרחק רב, עיקר הנטל נופל על מערכות החץ, ומנהלת חומה במשרד הביטחון והתעשייה האווירית ביצעו מספר שדרוגים במערכת ה"חץ 2", שמאפשרים לה להתמודד הן עם ראשי הקרב המתמרנים של ה"חייבר שיקאן" וה"עימאד", וגם עם טילים אחרים. במקביל, "חץ 3" מסוגל ליירט את הטילים הבליסטיים האיראניים החדשים עוד בחלל, לפני שראש הקרב נפרד מהטיל ויכול להתחיל לתמרן.
מערכות קלע דוד גיבו את מערכות החץ, שהיו קו ההגנה הראשון והעיקרי מפני מתקפת הטילים הבליסטיים. התוצאה הייתה שרק ארבעה מראשי קרב של ה"עימאד" הקטן יותר הצליחו לחדור ולהגיע לבסיס נבטים, שם הסבו נזק מזערי, בוודאי ביחס לאיום הפוטנציאלי. אחד ממסלולי ההמראה נפגע קלות, ונגרם נזק קל לקיר של מבנה בבסיס, אבל עצם העובדה שארבעה ראשי קרב מתמרנים של טילי עימאד הצליחו לחדור את מערך ההגנה האווירית מאששת את הקביעה שקשה להשיג 100% יירוט, וכי אם מדובר בנשק גרעיני - גם אחוז הצלחה בודד מול הטילים האלו אינו טוב מספיק עבור ישראל.
על-פי התקשורת האיראנית, עד יום שלישי השבוע האיראנים היו משוכנעים שהמכה שהנחיתו הצליחה ב-100%, בדיוק כמו מכת הניסוי שביצעו בינואר השנה באידליב ובארביל. החגיגות באיראן ובפרלמנט האיראני היו אמיתיות, בהתאם לשררה ששוקפה בתקשורת כי ישראל וארה"ב מסתירות את הנזק החמור שנגרם, ויוחס בעיקר למתקפת הטילים הבליסטיים. עם זאת, ביום שלישי-רביעי כבר התברר לאיראנים, ככל הנראה מצילומי לווין, דיווחי מרגלים ומידידיהם הרוסים שהמכה שהתכוונו להנחית הייתה למעשה כישלון ענק, ולכן השתנה הטון באמצעי התקשורת האיראניים. ניתן להניח שגם המנהיג העליון חמינאי קיבל דיווח על התוצאות האמיתיות.
את הגוף של אחד מטילי העימאד, שאורכו 11 מטרים וכותרו כמטר, אפשר היה לראות באזור ים המלח ובמקומות אחרים, שם נפלו מכלי הדלק ומכלי החמצן של הטיל אחרי שראש הקרב נפרד מהם והמשיך לעבר נבטים. התמונות שצולמו באותו לילה, בין היתר מעל ירושלים, היו בעיקר של הרגעים שבהם נפרדו ראשי הקרב מהטיל עצמו, וכמובן גם של טילי היירוט שיצאו לקראתם.
אך מה שנראה ככישלון אופרטיבי חרוץ לאיראן בתחום הצבאי, נחשב על ידם כניצחון אסטרטגי גדול, משום שבפעם הראשונה איראן הנחיתה משטחה מהלומת אש חסרת תקדים בהיסטוריה הצבאית על שטחה של ישראל וגרמה לאזרחי ישראל לחיות בחרדה במשך כמה ימים. כך, מנקודת הראות האיראנית, עצם החריגה מהפסיביות, הזהירות והחששות שאפיינו את התנהלותה בשבע השנים האחרונות היא ניצחון גדול.
איראן מנסה למזער נזקים
במקביל, אין זאת אומרת בהכרח שההרתעה הישראלית כלפי איראן התכרסמה בעקבות המהלומה. עובדה - האיראנים עושים כל מה שהם יכולים כדי למנוע מהלומת תגמול ישראלית על המכה שהם ניסו להנחית במוצאי השבת. הם גם נוקטים באמצעי זהירות, לא רק בשטח איראן, אלא גם אצל שלוחיהם, בעיקר בסוריה, בהנחה שהמכה הישראלית תתחשב באילוצים, ובעיקר בדרישת ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה שישראל תימנע מלהצית מלחמה אזורית. לפי פרסומים בארה"ב, איראן רוקנה את המתקנים הצבאיים שבהם שוהים אנשיה בסוריה, בלבנון ובעיראק, והיא נוקטת באמצעי זהירות שונים כדי למזער את הנזק שייגרם לה.
האיראנים גם יודעים היטב שישראל יכולה להזיק להם לא רק קינטית, אלא גם באמצעות סייבר, והם עושים הכנות גם בתחום הזה. מסיבות אלה, בישראל באמת לא ממהרים עם התגובה. כאן חובה לציין נקודה מעניינת נוספת: חסן נסראללה לא הצטרף בכל הכוח של חיזבאללה למהלומת האש האיראנית, כפי שניסו למשל לעשות החות'ים בתימן והמיליציות השיעיות בעיראק. נסראללה, אולי אפילו בהוראת פטרוניו האיראנים, ישב על הספסל ומיקד את מאמציו באיסוף מודיעין במה שקורה בישראל.
עובדה נוספת שראויה לתשומת לב היא שמערכת פיתוח הטילים ואמצעי הלחימה באיראן, מתקדמת ורחבת היקף ככל שתהיה, אינה מקפידה על איכות המוצרים שלה - הם מתוחכמים מבחינת הרעיון הטכנולוגי, אבל הביצועים של הטילים האיראניים אחרי שיגורם לא מעוררים התפעלות. גורמים מערביים מאשרים שחלק ניכר מ-110 הטילים ששוגרו לא הגיעו למטרתם בגלל כשלים טכניים בעת השיגור או קצת אחריו, ומעידים על כך השברים שפוזרו במדינות ערב ובעיקר בשטחה של איראן.
מומחה מערבי לטכנולוגיה צבאית וטכנולוגיה טילית מעריך שהכישלונות לא נובעים מחוסר יכולת בקרב האיראנים, אלא מפני שהם מסתפקים באיכות שהיא "טובה דייה" (good enough) כדי לייצר אפקט תודעתי אסטרטגי ואפקט מעשי-פיזי סביר בהינתן הכמויות הגדולות של טילים בכל מטח, בניגוד קוטבי לתפיסת הפיתוח והייצור במערב בכלל ובארה"ב ובישראל בפרט, שדורשת עמידה בסטנדרטים גבוהים של אמינות ואיכות של כל פרט שמפותח ומיוצר בנפרד בפני עצמו.
במתקפה האיראנית ההיסטורית בלילה שבין שבת לראשון הוכח שהתפיסה המערבית-ישראלית ניצחה ונתנה הגנה של 99%, אבל עכשיו רק מתחילה תחרות הלמידה והפיתוח, הן באיראן והן בישראל, לקראת המהלומה הבאה שתונחת במוקדם או במאוחר. נקווה שגם אז נהיה כמה צעדים קדימה לפני האיראנים.
