כמה עשרות רכבי 4X4 אזרחיים למראה התקבצו השבוע בנקודה חולית באזור השרון, פניהם לכיוון קלקיליה והגב לכפר סבא. בתוך כלי הרכב ישבו הנהגים, כולם בני 45 או יותר, לבושי מדי ב' צה"ליים. לא מדובר היה במפגש חברתי של ותיקי מילואים אלא באימון לכל דבר: הנהגים האלה הם כולם מתנדבים ביחידת הניוד הצה"לית החדשה, שהוקמה אחרי טבח 7 באוקטובר, ותפקידה מתמקד בהעברה מהירה ממקום למקום של לוחמים וציוד, תוך צמצום מגבלות של צירים או תנאי שטח קשים.
מדובר באימון מפקדים ראשון מסוגו בקו התפר, המתקיים כשברקע ההמתנה לתגובה של איראן וחיזבאללה שמי יודע מאין תגיע. רק לאחרונה חיסל צה"ל חוליית טרור שתכננה פיגוע חדירה ליישובים באזור, והתרחיש הזה נלקח ברצינות המרבית.
תרגיל יחידת הניוד ליד קו התפר, השבוע
(צילום: יוסי גמזו לטובה)
"אנחנו מתחת לכביש 6, בין ניר אליהו למחלף אייל. איזה רכב אחר יכול להגיע לכאן במקרה של מתקפה חלילה?", המג"ד סא"ל רונן שטקלר מעלה את השאלה הרטורית תוך כדי נסיעה בג'יפ הטויוטה שלו. "היחידה שלנו, לעומת זאת, יכולה להביא לכאן 60 לוחמים תוך חצי שעה. אם היה משהו דומה לזה ב-7 באוקטובר, יכול להיות שהתוצאות היו שונות. זה יכול לקרות גם כאן, אף אחד לא מבטיח אחרת. אנחנו פה כדי להביא חיילים הכי מהר שאפשר".
השם הרשמי הוא "יחידת הר-ציון 0710", כוח מילואים שהוקם אחרי הטבח ושייך לפיקוד העורף תוך חלוקה לגזרות באזורים שונים בארץ. כבר ב-7 באוקטובר גייס פיקוד העורף רכבי שטח על נהגיהם ששינעו כוחות דרומה, וככל שהמלחמה נמשכה גדלה היחידה והגיעה לכ-500 מתנדבים בעלי רכבי 4X4. הרווח כפול: הצבא מקבל לא רק את כלי הרכב אלא גם את הנהג המנוסה שלו.
"הטויוטה שלי", אומר סא"ל טישלר, "היא כלי הרכב האזרחי הראשון שנכנס לרצועת עזה. עשינו בו המון משימות ניוד". בימי המלחמה הראשונים עסקה היחידה בפינוי פצועים וגופות ושינוע לוחמים. מאז הספיקו אנשיה לעבוד גם בעוטף עזה, במזרח ירושלים, ביהודה ושומרון וגם ללוות משאיות של סיוע הומניטרי. הנהגים הללו, שממילא מומחים בתפעול רכבי שטח, משדרגים כך את השליטה שלהם בו. "אתה רואה את הספר הזה?", סא"ל טישלר מצביע על חוברת מפות עבה. "אנחנו עובדים רק איתו. ככה מנווטים".
אימון יחידת הניוד, השבוע:
אז כאמור, זהו תרגיל מפקדים המדמה מתקפה על יישובי קו התפר בלב הארץ. המטרה היא ללמוד את השטח ואת הצירים הצדדים באופן מיטבי כך שבמקרה של מתקפה חלילה, וצורך לשנע לוחמים למקומות שונים, ידעו נהגי היחידה לעשות זאת במינימום זמן.
"על פי הפקודות אנחנו צריכים להיות מוכנים תוך זמן מאוד קצר מרגע ההקפצה", מסביר הסמג"ד יואב גמרסני. "העובדה שמדובר בכלי רכב וציוד שלנו, יחד עם זה שכולנו מקצועיים בתפעול שלהם ומכירים את השטח, אין כמעט צורך בכינוס או הדרכה לפני. אנחנו מגיעים ישירות ומתחילים לעבוד".
סא"ל שטקלר: "בין לבין, וכדי ללמוד את הצירים, אנחנו מסתובבים עם המפות, בודקים שבילים צדדיים ומסמנים מה מגיע לאן. ככה חלקה אחרי חלקה, עד שנגבש תמונה מלאה של השטח".
מעבר ליכולות הניוד, אנשי היחידה יכולים לתת מענה למפקד המקומי בגזרה. "העובדה שאנחנו מסיירים בצירים הללו פעם אחרי פעם ולומדים אותם נותנת לנו יכולת לבנות תמונת מצב מבצעית שתעזור למח"טים ולמג"דים בגזרה", מוסיף טישלר. "היום אני יודע להגיע לנקודות שולטות שיכולות לתפוס שטח ליד קלקליה או ג'נין או טול כרם. בזמן חירום זה יכול לסייע למפקדים בתהליך קבלת ההחלטות".
כולם כאן כאמור מעבר לגיל הפטור, בעלי משפחות ועסקים, שאוהבים את השטח ואת כלי הרכב שלהם. אחרי שנחשפו ליחידה החדשה הם החליטו שהם חוזרים לשרת במילואים עד שיגידו להם די.
"אני אוהב ג'יפים וכל חיי מתעסק בחילוצים", מספר אופיר חייקין, שחצה כבר את גיל 50. "הייתי מעורב בחילוצים רבים ב-7 באוקטובר. שם הבנו את הצורך בניוד וחילוץ בכל מצב. אישית אני חושב שזה חובה לעשות מילואים. גם אני עשיתי בתחילת המלחמה, סיימתי - ועכשיו חזרתי שוב כי ראיתי את המצב. כל עוד אני יכול לתרום, זו חובה שלי. כך צריך כדי לשמור על המדינה".
