אירוע פציעתו של שילה נעמת הוא סמלי ומוכר מאוד בשדרות, כשבמרץ 2002 פגעה רקטה בביתו. הוא היה פעוט בן שנה ושמונה חודשים כששיחק במרפסת והקסאם פגע סמוך אליו. רסיסים פצעו אותו והוא פונה במצב בינוני לבית החולים, עם פגיעות רסיסים בכל חלקי גופו. בעקבות הפציעה ברגלו הותקנה לו פלטינה ברגל שמלווה אותו כל החיים. למרות הכול הוא המשיך כרגיל, והשבוע - יהפוך לקצין בבה"ד 1.
שילה נפצע בשדרות, בשנים הראשונות של ירי הרקטות. הוא היה האזרח הראשון בשדרות שנפצע מקסאם, כשעוד לא היו מרחבים מוגנים בבתים פרטיים ובמרחב הציבורי. לא הייתה אזעקת "צבע אדום" ("שחר אדום" בגרסה הראשונה) ובטח שלא סוללת כיפת ברזל. כל רקטה שנורתה מרצועת עזה על שדרות בשנים הראשונות הובילה לפגיעות קטלניות והרסניות. תושבי שדרות ויישובי עוטף עזה נאלצו להסתגל למציאות ביטחונית חדשה, שלמרבה הצער נמשכת גם היום.
אבל שילה החליט שדווקא בגלל הפציעה שלו הוא יכבוש פסגות בחיים, וקורס הקצינים היה אחת מהם. "הפציעה מלווה אותי עד היום", הוא סיפר. "יש לי כאבים, הפציעה משפיעה עליי, אבל אני מצליח להתגבר בכל פעם מחדש. אני לא נכנע לזה וזה אף פעם לא עצר אותי".
על קורס הקצינים סיפר שילה: "מסלול הקצונה בגדוד 'גפן' בבה"ד 1 היה עבורי משמעותי מאוד. למדתי המון על פיקוד בצה"ל, על החברה הישראלית וכמובן על המערכת הביטחון. יש לי שאיפות קדימה ואני לא אעצור בגלל הפציעה. אני רוצה להגיע בעתיד לתפקידים פיקודיים וגם כמובן לעשייה ציבורית, בעיקר עבור הפריפריה. אני ובן דוד שלי, שהוא קצין בחיל האוויר, פועלים יחד עם מועצת הנוער של שדרות כדי לחשוף את הצעירים בשדרות לתפקידים משמעותיים ופיקודיים בצה"ל. יש בשדרות ובכלל הפריפריה אנשים מצוינים עם יכולות אדירות, אלא שאין להם את הידע ואת הכלים לעלות על מסלול כזה".
"דבר ראשון, הכול מתחיל במכינה קדם צבאית", הוא הסביר. "משם אפשר להגיע לתפקידים חשובים. כל מה שצריך זה רק לפקוח להם את העיניים ואת כל השאר הם יעשו לבד. יש המון נערים ונערות מוכשרים מאוד בפריפריה".
השבוע שילה יסיים את קורס הקצינים, ומיד לאחר מכן יכנס לניתוח ברגל לאחר שהפלטינה מהפציעה ברגלו פגעה באחד השרירים. לאחר הניתוח הוא ישוב לשירותו הצבאי. "אני מקווה להתאושש מהניתוח כמה שיותר מהר ולהגיע לתפקיד פיקודי. הצלחתי להתגבר על פגיעות בגיל שנה ושמונה חודשים, אז כמובן שאצליח עכשיו", הוא אמר.
