ענבר שגב ויגדר (33), שנרצחה בפיגוע הירי ביפו, הובאה למנוחות במהלך סוף השבוע. היא הותירה אחריה תינוק בן תשעה חודשים, ארי, שעליו גוננה בגופה וששרד את הפיגוע, ואת בן זוגה יערי. יערי וארי יושבים שבעה במרכז ביפו, קרוב לביתם, לא רחוק מזירת הפיגוע הקטלני שבו נרצחו שבעה בני אדם.
"התחושה להיות ביפו עכשיו היא מאוד מעורבת", סיפר יערי, "אני יכול להגיד לך שענבר ואני אף פעם לא האמנו שזה יקרה. הפחד הכי גדול שלנו היה אולי ילדים עם אופניים חשמליים שחותכים את השדרה במאה קמ"ש או אופנועים. אירוע טרור? זה לא היה בתרחישים שלנו בטוח".
הוא הוסיף: "אני מרגיש שמעבר ללהיות יערי, אני צריך להיות עכשיו קצת ענבר. אפילו הרבה ענבר. היה בה משהו מפייס ואוהב, ואני מקבל אהבה של כל כך הרבה אנשים בארץ ומחוץ לה. אהבה של אנשים יכולה להגיע בהמון צורות, שלא עם כולן אני מסכים. אני יכול לקבל הודעות של של צער וכאב עמוק, וגם הודעות של כעס על חתך אוכלוסייה מאוד גדול. אני מוצא את עצמי מנסה להיות מן שגריר, לפחות להסביר שמי שעשה את זה הוא טרוריסט, בן מוות, אבל אסור להשליך את זה על חתך כל כך גדול. אני מרגיש שהסיפור הזה נצבע בצורה כל כך לא פוליטית".
הסיפור של ענבר, ארי ויערי נגע בכל כך הרבה אנשים, וההתכנסות היום בתל אביב יכלה להיראות למי שצופה מהצד כמו כנס אימהות צעירות. "הגיעו הרבה אימהות שהרגישו את הרצון הזה באמת ברחם שלהן, כמו ההירתמות המדהימה שהייתה לתרומת חלב. אולי זה המקום להגיד שאנחנו מסודרים בבנק החלב", אמר יערי.
"ענבר הייתה חלק מהמון קהילות – אמא טרייה שהייתה במעגלי אימהות, לימדה בבית ספר ביפו. אני רואה איך עוטפים אותנו ואיך חשוב לאנשים לחלוק איתנו את הרגעים, את התחושות שלהם, מה הם הכירו בענבר ואיפה הם היו. ממש לפני כמה רגעים הגיעה מישהי, בחורה ערבייה שהייתה בקרון. היא סיפרה לי שהיא חששה מהמפגש הזה כי היא לא ידעה באיזה מקום אני נמצא. חיבקתי אותה וכל כך שמחתי שהיא באה. אמרתי לה תודה".
יערי סיפר על אופייה של ענבר, שהייתה אהובה על ידי כל מי שהכיר אותה. "אני מאוד מרגיש שענבר הייתה אנומליה בחברה, היא הייתה טובה מדי, הייתי מתלונן על זה. היא לא הייתה מסכימה לי לרכל, הייתה גורמת לי למחזר בצורה שעצבנה אותי. ממש לאחרונה היא התנדבה במעגל של אנשים שעוזרים לנשות מילואים. היא התנדבה להכין שניצלים וצ'יפס למשפחה, האבא היה במילואים. גם אני מילואימניק! ולי היא לא הייתה מטגנת שניצל..."
לדבריו, "ענבר הייתה אומרת שלום לכל מי שהסתובב בשדרה. אין איש ניקיון שהיה אצלנו בבניין ולא קיבל ממנה קפה ועוגיות. אז כן, זאת ענבר. הנתינה, האכפתיות, הסובלנות. האבל הפרטי שלנו נגע בעצב חשוף בצורה מאוד חזקה בעם שלנו. ענבר הפכה להיות גיבורה מטורפת. אם הייתי יכול לבקש משהו, זה שכל אחד ינסה להיות טיפה ענבר. שישמע קצת את הסיפורים, שיבין מי היא הייתה ומה היה בראש שלה, שינסה טיפה יותר להיות סובלני, לתת מעצמו, קצת לחבק את הילד שלו יותר".
יערי סיכם בכאב: "אני עכשיו במשימה חדשה בחיים שלי, בכמה משימות חדשות. משימה אחת שארי, הבן הקטן שלנו, יגדל באושר אינסופי ועם המעטפת הכי טובה שהוא יכול לקבל, וגם לדאוג שענבר לא השאירה אחריה בעל ואבא שקמל ועצוב. אני אמשיך להגשים את כל החלומות שחשבנו עליהם ביחד, שנגשים ולכבוש את כל הפסגות שדיברנו עליהם, והיו לנו המון כאלה. אני אמצא את הדרך, אני אמשיך את זה".
ענבר הייתה פעילה מאוד בקהילות "נשות תל אביב" בפייסבוק. לאחר הפיגוע, תמונתה עם המנשא המנומר הציפה את הרשתות, ופוסטים ישנים שלה בקבוצות החלו לצוף. חברותיה לקהילה הרגישו שגם הן רוצות להזכיר את האמא הלביאה שהיא, והתארגנו לתמונה משותפת במחווה לתמונתה של ענבר שהפכה לסמל.
מאיה שמחי עטר יזמה את הפרויקט: "לא הכרתי את ענבר באופן אישי, רק דרך חברות. אני במקור מהעוטף, כרגע מפונה לתל אביב. איבדתי המון חברים והסיפור של ענבר נכנס לי עמוק ללב. אני אמא לתינוקת בת חודש, ובדיוק התחלתי להסתובב עם מנשא כמו של ענבר. זה מרגיש שזו הייתה יכולה להיות כל אחת, אם המפלצות האלה מסוגלות לירות באמא עם תינוק, זה לא אנושי. אני גם ככה ערה בלילה ומניקה, והתחלתי לחשוב ולדמיין משהו כמחווה עבורה".
היא ציינה: "חשבתי על תמונה עם עוצמה מאוד חזקה של אימהות עם מנשאים, שנביא את הכוח דרך זה. כתבתי פוסט ולא ידעתי מה יהיה, אבל הייתה היענות מדהימה. כל כך הרבה נשים הגיעו עם תינוקות במנשאים, בעיניים דומעות. הרגשנו שאנחנו כאימהות לא נותנות לסיטואציה להיות מנורמלת, אנחנו עומדות בקו אחד. מספרים על ענבר שהיא כל כך טהורה, אהבה בהתגלמותה. הרגשתי שזאת תמונה שתייצג את הכוח העצום שהיא הייתה. לא ידעתי אם תהיה תגובה מסוימת למשפחה, לא רציתי לעורר משהו, אבל הם מאוד התרגשו. אני באמת מאמינה שנשים הן אלה שישנו סדרי עולם, אימהות, זה הכוח שלנו".
