דני אנגל, שאחיו רונן, אשתו קרינה וילדיהם מיקה (18) ויובל (11) נחטפו לרצועת עזה ב-7 באוקטובר מקיבוץ ניר עוז, מספר היום (ראשון) בריאיון ל-ynet live על אותה שבת קשה, ועל הימים הטרופים שבאו בעקבותיה.
"אנחנו יודעים שביום הטבח רונן, קרינה, מיקה ויובל היו בבית. כשהתחילו ההתרעות וההפצצות התכתבנו, כמו תמיד, בוואטסאפ, שאלנו מה שלומם. אחי הוא טיפוס אופטימיסט כזה, וחוץ מצחוק אין לו שום רעיון, אז התשובה שלו הייתה 'מסתלבטים בממ"ד'. זה היה בשעה 07:00 בבוקר בערך. אחרי זה שהתחלנו לראות תמונות שנכנסים לבארי, אז כתבתי לאח שלי והוא כבר לא ענה לי. כתבתי לקרינה, היא כתבה שהם בממ"ד ושאח שלי חמוש, ליד הדלת. זו התקשורת האחרונה שלי איתם. הבית שלהם הוא הראשון ליד הגדר, עשרה מטרים ליד גדר היישובים החקלאיים, שטח פתוח לעזה. אחת הבדיחות הן שהוא כמו ברווז במטווח, ושייכנסו אליו הביתה".
משפחות החטופים באולפן דני אנגל אחיו רונן ומשפחתו נחטפו לעזה
(צילום: ירון ברנר)
הכותרת
המלחמה על ביטחון היהודים בעולם
26:33
"לפי מה שאנחנו יודעים, ב-09:00 בערך חברה של קרינה דיברה איתה והיא אמרה לה שרונן לא בבית. פתאום היא אמרה ששומעים אנשים בתוך הבית, והשיחה התנתקה. כנראה שאותם לקחו בין הראשונים, לפני שהם ידעו והבינו מה הם יכולים וכמה זמן יש להם כדי לחרב את ניר עוז. בסביבות 10:00 ראיתי בפייסבוק של רונן סרטון על מה שקורה על הגדר ואמרתי לעצמי, 'מה האידיוט הזה מצלם את מה שקורה?', לא הצלחתי להבין בשנייה הראשונה. ואז היה סלפי של מחבל, שמישהו תרגם לנו שהוא אומר 'לקחתי לו את הטלפון'".
דני מספר על "כאוס מטורף" שהיה בימים הראשונים. "באו לדווח לנו על דברים שאנחנו דיווחנו בעצמנו, כבר בשעות הראשונות הקמנו פה חמ"ל משפחתי, בלילה כבר הלכנו למשטרה ואמרנו שהם חטופים. נשענו על המידע הזה די הרבה זמן, אני חושב שרק בשבוע השני הרגשנו שמישהו מתעורר ומשתלט על העניין. ובכל זאת, מידע אחר אין לנו".
שמעת אתמול את שר הביטחון, את ראש הממשלה, את בני גנץ?
"אני מעדיף לא לשמוע אותם. מבחינתי הם גרמו נזק, לקח להם הרבה שנים לגרום את הנזק הזה. איך יכול להיות שדבר כזה קורה? זה לא הגיוני, הם אומרים לאנשים - 'לכו תגורו שם', וזה קורה, אז מישהו פה פישל ובגדול מלמעלה עד למטה. אני לא מחפש כרגע אשמים, זה פחות מעניין אותי, קודם כל מעניין אותי שיחזירו את המשפחה שלי הביתה. אני מבין שיש פה מחירים ומלחמה ,אבל בואו, לא עשיתם כלום 20 שנה אז עכשיו אתם רוצים לעשות הכול בחודש? בואו.
על הדיווחים לגיבוש עסקה להחזרת חטופים אומר דני: "היא צריכה לקרות, אין ברירה. חייבים להחזיר את הילדים, יובל היא בת 11, מיקה בת 18, יש שם ילדים יותר קטנים. לא ייתכן שמחזיקים אותם כל כך הרבה זמן. לוקחים ילדים בפיג'מות מהחדר שלהם לתוך עזה, מה זה הדבר הזה? אני מקווה שמי שלוקח את ההחלטות עושה את זה ממקום אמיתי, ומבין מה הוא עשה ומה צריך לעשות ואיך החיים ייראו בהמשך, ולא ממניעים אחרים".
עוד מספר דני על קרינה, שהחלימה מסרטן אחרי שנתיים קשות, ועל אחיו - חולה סוכרת. "הוא חייב להזריק כל הזמן, אני לא יודע מה קורה איתו. זה פשוט בלתי.... אתם צריכים להבין, יש להם גם ילד בן 21 שבאותו בוקר לא היה בבית. בשנייה אין לו קיבוץ, אין לו בית, אין לו משפחה לא היה לו בגדים. עכשיו הוא אצלנו, כל החיים שלנו הסתובבו לגמרי. יש את הדאגה המטורפת אליהם, ואנחנו עוטפים אותו. אני גרוש, גרושתי גרה בבית אחד אני בבית אחר, הילדים שלי גדולים, ופתאום התכנסנו כולנו, החיים של כולם נעצרו, וכל מה שאנחנו רוצים כרגע הוא שהם יחזרו שלמים ובריאים".
"הוא הרוס לגמרי", דני מספר על בית המשפחה. "אני לא רואה סרטונים ולא כלום, הספיק לי שראיתי את הבית של אח שלי. בשבוע שעבר הבן שלו אזר אומץ ונסע לשם, זה פשוט בלתי נתפס. כאילו, הבית עומד והוא ריק לגמרי, חיים שלמים שנבנו במשך 12 שנה נמחקו בכמה שעות. החיים לא יחזרו להיות מה שהם היו, אין לי מושג איך החיים ייראו. גם עכשיו בתוך הכאוס הה אני לא רואה מישהו שבאמת מכין את עצמו ליום שאחרי. בניר עוז, עד כמה שאני יודע, לא הייתה לחימה, כשנכנסו החיילים כבר לא היה שם אף אחד, הם גמרו לעשות את שלהם. זה פשוט לא נתפס בשום צורה הגיונית, אתה לא יכול להתמודד עם זה.
"שאלתם מקודם במי אני כן מאמין, אז אני מאמין בעם הזה, אנשים נרתמו פה בצורה מדהימה, באמת. אני כותב פוסט בפייסבוק על משהו שאנחנו מחפשים, תוך שנייה 3,000 שיתופים, אין דברים כאלה. אנשים הגיעו אלינו בימים הראשונים עם שקיות של בגדים ודברים, באמת מטורף".
יש אולי נחמה אחת במחשבה שאולי הם יחד?
"אין לי שום מקום להיאחז בזה".
