נמשכת סערת כנס ההתיישבות בעזה: הבוקר (שני) הביעו בני משפחות החטופים שהגיעו לדיוני ועדות בכנסת ביקורת קשה נגד המראות והקולות מהכנס, שנערך אמש בבנייני האומה בירושלים ובו נכחו חברי כנסת ושרים, בקריאה להתיישבות יהודית מחודשת בעזה. "חשבנו שעם ישראל איתנו, אבל קמנו בבוקר עם דקירה בלב", אמר יזהר ליפשיץ, בנם של עודד ויוכבד ליפשיץ. עודד עדיין חטוף בעזה והיא שוחררה מהשבי. צפו בדברים:
"אתמול היו ריקודים וצהלות בבנייני האומה", המשיך ליפשיץ בדבריו במהלך דיון בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת. "הרגשנו שמישהו דוקר אותנו בחוסר אמפתיה ורגישות. עוד לא בנינו בית אחד בעוטף עזה שנחרב, עוד לא החזרנו איש ממאות אלפי המגורשים בצפון ובדרום. עכשיו זה הזמן? חיילים מכל קשת הדעות נלחמים יחד, ואתם רוקדים? לי זה היה קשה".
עופרי ביבס, אחות של ירדן ביבס, שנחטף לעזה יחד עם אשתו שירי וילדיהם אריאל וכפיר, אמרה במהלך אותו דיון: "אחרי הוועדה בפריז היה לנו שביב של תקווה שאולי עוד נזכה לראות אותם בחיים, אבל קמנו הבוקר בהרגשה שוויתרו עליהם. ההרגשה היא שפשוט רוקדים על הדם שלהם. ויתרו עליהם כי עכשיו מתעסקים בלהתיישב בעזה ולא בהסכם שיחזיר אותם הביתה, בזמן שהם נמקים שם".
ביבס המשיכה וקראה: "אני מחכה כבר 115 יום, ואני לא יודעת אם אני אראה את שירי והילדים שוב. אני יודעת שאח שלי חי, אם הוא ויתר החטופים לא יחזרו - אין שום זכות קיום למדינה הזאת ולממשלה הזאת. קמתי בבוקר וכל מה שהתחשק לי זה לבכות. בואו תסתכלו לבת ה-4 שלי בעיניים, שאמרה לי שהיא מתגעגעת לבן דוד שלה, ותגידו לה שאתם יודעים איפה הוא ולא מחזירים אותו".
גם מירב לשם גונן, אמא של רומי שחטופה בעזה, זעמה: "אתמול בערב הייתה לי הרגשה שלא למדנו כלום. הדיבורים על טרנספר - אותי צמררו. כמה זחוח לדבר על זה כרגע, כשבדרום ובצפון עדיין לא החזירו את תחושת הביטחון ועכשיו מדברים על שטחים חדשים שאנחנו בכלל לא יודעים מה נעשה איתם. אנחנו חווינו פעמיים שואה, פעם אחת בתוך המדינה שלנו. בואו נוודא שאנחנו יכולים להבטיח את ביטחון היישובים שלנו ולהחזיר את האהובים שלנו. זה גם עניין של איך אנחנו מתייחסים לאנשים אחרים ואיך מבקשים שיתייחסו אלינו".
בדיון הוועדה לביטחון לאומי, בראשות ח"כ צביקה פוגל שנכח בעצמו בכנס אמש, דיברה נופר, אחות של החטוף יגב בוכשטב. "התעוררתי בהרגשה שעבדו עליי", אמרה, "סמכתי עליכם ובכל זאת התעוררתי היום לתמונות של שמחה וריקודים, כשהמשפחות שלנו לא יכולות לרקוד ועוברות גיהנום. איך זה יכול להיות? איך הייתם שם אתמול? אתם צריכים להתנצל על חוסר הרגישות הזה, להתנצל בפני המשפחות השכולות, בפני החטופים, אפילו לא בפניי - בפני אח שלי. נמאס לנו להיות נחמדים. אנחנו לא יודעים מה לעשות יותר. לנו כואב ואנחנו לא יכולים להמשיך ככה יותר".