הפעם האחרונה שמרים קמחי שהתה בישראל, הייתה כשהשתתפה במאבק להחזרת בתה אילנה גריצווסקי ויתר החטופים. גריצווסקי נחטפה מקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר יחד עם בן זוגה מתן צנגאוקר. היא שוחררה אחרי 55 ימים בעסקה, צנגאוקר נותר בשבי חמאס, וגריצווסקי ממשיכה להיאבק ביחד עם אימו עינב. "במהלך החודשיים הראשונים שבהם אילנה הייתה בשבי, חייתי בצורה מזעזעת", סיפרה קמחי. "החיים שלי פשוט קפאו - רחוקה ממנה כל כך, בלי לדעת מה קורה ורק ממתינה לעדכונים מקצינת הקשר שלנו מצה"ל".
אילנה גריצווסקי עם אמה מרים קמחי
מאז 7 באוקטובר הייתה קמחי מעורבת במאבק לשחרור החטופים, בישראל וגם ממקסיקו מולדתה. במשך כל התקופה ועד היום, לוותה המשפחה, כמו עוד כ-9,000 משפחות נוספות, על-ידי הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית.
"מלחמת חרבות ברזל הציבה בפנינו אתגר של סיוע חירום מיידי וליווי מקיף לאורך זמן לאלפי משפחות", סיפרה איילת נחמיאס-ורבין, יו"ר הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית. "שליחי הסוכנות היהודית וקרן היסוד הגיעו כבר בימים הראשונים לביתה של מרים קמחי במקסיקו, כדי לחבק אותה, ולהציע סיוע מיידי. מאז השלמנו את המערך הזה עם מענקים מיוחדים למשפחות החטופים ומענקי שיקום, הכוללים ליווי בתוכניות שונות לאורך שלוש שנים".
קמחי שחזרה: "כשאילנה חזרה הנשמה שלי חזרה אליי וחזרתי קצת לנשום. מודאגת ומוטרדת, אבל עם קצת יותר אוויר. ראיתי שחזרה לי ילדה אחרת, היא לא הייתה אותו אדם שהכרתי. היום, כשאני רואה את התהליך שעברה, החיזוק והיכולת שלה לדבר יותר, להופיע מול קהל ולחזור קצת לחייך למרות הקשיים, זה נותן לי תקווה. ארבעת החודשים שהייתי בישראל עם אילנה לאחר שחרורה, הבהירו לי בכל העוצמה למה אני צריכה לחיות בישראל. החום של האנשים, הדאגה לאילנה ולי. כל הזמן עטפו אותנו, נתנו לי הרגשה של בית, שפה אני צריכה להיות".
קמחי החליטה ללכת בעקבות בתה שעלתה לפני 14 שנה, ובליווי שליחי הסוכנות היהודית במקסיקו, עברה תהליך מזורז של רכישת השפה העברית והיערכות לעלייה לארץ. "כשחזרתי למקסיקו לסיים את תהליך העלייה שלי ולארוז את חיי שם, חזרתי עצובה ומודאגת. לא ידעתי לאן הולך התהליך של השיקום שלה. החברים שלי לאורך שנים במקסיקו תמיד אמרו שהיהודים הם עם אחר, מיוחד וחם. זה בא לידי ביטוי בזה שכל הזמן הייתי מלווה, שאלו לשלומי, תמכו בכל דרך אפשרית, שגרירות ישראל במקסיקו, הסוכנות היהודית במקסיקו ובישראל וקרן היסוד".
ברגע אחד של חיבוק בין אם לבתה, עם נחיתתה אתמול אחר הצהריים בנתב"ג, הגיע המסע הקשה של קמחי וגריצווסקי בשנה האחרונה לנקודת שיא שהיא גם התחלה חדשה, בישראל. "היום אני מגשימה את החלום שהיה לנו בבית למעלה משנתיים. עברתי עליות ומורדות, דאגה ושמחה, אבל עכשיו אני כבר בהתרגשות והידיעה שמכל המקומות בעולם ישראל זה הבית. יש לי עוד חלום אחד עכשיו - שגם הבן שלי חיים (חיימה בספרדית) יעשה עלייה בעתיד הקרוב ונתאחד כמשפחה בישראל".
גריצווסקי, שנראתה מאושרת לצד אמה, אמרה: "זה רגע מאושר בשנה קשה מאוד לי ולכולנו. סגירת המעגל האמיתית תהיה כשמתן, בן זוגי, ויתר החטופים יחזרו אלינו, וכדי שזה יקרה, אנחנו חייבים עסקה עכשיו. המדינה הזאת היא הבית הלאומי של כולנו, המשפחה הגדולה שלנו, וזה מחייב את כולנו ובעיקר את הממשלה לעשות כל דבר שנדרש, כדי להחזיר אותם אלינו".
זאת הפעם הראשונה שקרוב משפחה מדרגה ראשונה של חטוף או חטופה שחזרו לארץ עושים עלייה. קמחי עלתה לארץ בסיוע הסוכנות היהודית והתקבלה בנתב"ג על-ידי נציגי משרד העלייה והקליטה.
