מור הכירה את בעלה לשעבר כשהייתה בת 20. "היינו מאוד צעירים וגדלנו ביחד", היא מספרת. אבל כשהגיעו לשלב שבו התלבטו אם להביא ילד לעולם התחילו לעלות בה ספקות, ולבסוף החליטה שהיא רוצה להיפרד. הסיוט התחיל כשמור גילתה שבשביל להתגרש היא צריכה לקבל אישור מבעלה. "הוא לא רצה את הגירושים", היא מתארת. "ניסינו ללכת לגישור, אבל לא היה עם מי לדבר. כדי שהוא יסכים ללכת לרבנות ולהגיד שהוא מעוניין להתגרש ממני, נאלצתי לתת לו הכל, כולל את הדירה שקנינו יחד. הוא לא היה מוכן לוותר על שום דבר. נשארתי בלי כלום כדי לקבל את החופש שלי".
הדיון בבית הדין הרבני "היה טראומתי מאוד", מור שחזרה בדמעות. לדבריה, "הרבנים לא יצרו איתי קשר עין ולא דיברו איתי. לא היה משקל למה שאני אומרת או רוצה. הם היו מאוד תוקפניים ודיברו עליי מאוד לא יפה כי אני זו שיזמה את הפרידה. רק אחרי שהוא אמר שאין סיכוי לשלום בית הם אישרו את הגירושים".
אורית להב, מנכ"לית "מבוי סתום", אמרה כי "הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים הם מוסדות רשמיים בישראל שמפלים נשים באופן גלוי ומוצהר. ברגע שאישה נרשמת כנשואה במדינת ישראל, היכולת שלה לבחור אם היא רוצה להמשיך להיות נשואה עוברת לידיים של בעלה ושל עוד שלושה דיינים, שהם כמובן גברים דתיים, ורק הם יכולים להחליט אם לשחרר אותה מהנישואים".
לדבריה, במציאות הקיימת נשים נסחטות ונאלצות לוותר על הזכויות שמגיעות להן לפי חוק בתמורה לגט: "נשים רבות מרגישות מושפלות ושאין להן קול. אישה שמגישה תביעת גירושין צריכה להסביר לבית הדין למה מגיע לה להתגרש, ונאלצת לדבר על החיים האינטימיים שלה בחדר מלא בגברים דתיים. זו חוויה מחרידה".
"אחת מתוך שלוש נשים עוברת סחטנות גט"
מיכל, אמא לשני ילדים שברחה מזוגיות אלימה, עברה כבר עשרה דיונים בבית הדין הרבני. "עמדתי שם מפגש אחר מפגש והשמעתי את אותן טענות - שהוא היה אלים, שהוא הכה אותי, שהוא היה רודה בי ושולט בי ברמה הכלכלית", תיארה, והוסיפה: "סיפרתי להם שוב ושוב על ההתעללות המינית שהוא העביר אותי, שהיה אסור לי להגיד לו לא. באחד הדיונים הגעתי עם תמונות של צעצועי מין שהוא קנה והכריח אותי להשתמש בהם, בתקווה שזה יגרום להם להאמין לי. אלו חוויות שלא שיתפתי בהן אף אחד".
מיכל מספרת ש"למרות שניסיתי להמחיש פעם אחר פעם את האלימות והכאב שהתמודדתי איתם, מבחינתם זה לא היה עילה לגירושים. הם שאלו: 'האם הוא היה עם נשים אחרות?', 'האם הוא פגע בטהרת הנידה?'. לקח לי הרבה זמן לאזור אומץ להיפרד ממנו ולספר מה עברתי. בחדר הזה הרגשתי שאין לי טענה מספיק חזקה כדי לצאת מהנישואים האלה, שאין לי סיכוי". את הגט מיכל לא קיבלה עד היום. לדבריה, "הוא ברח מהארץ לפני שנה, ומאז לא קורה כלום. זה תסכול מאוד גדול. האמנתי שנכון להתחתן ברבנות - כדת וכדין ולפי המסורת, ואני מצטערת על זה, אין ספק בכלל. הייתי יכולה להיות מזמן במקום אחר. החיים שלי תקועים".
בין שלל צעדי הממשלה שעלולים לפגוע בזכויות נשים, עברה בקריאה טרומית הצעת החוק שתרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים לדון בנושאים אזרחיים. בנוסף, ישנו תזכיר חוק שנועד לאפשר לבתי הדין לדון בסוגיית מזונות הילדים גם ללא הסכמה, בניגוד למצב היום שבו אם אחד מבני הזוג מבקש להעביר את תיק המזונות לבית משפט לענייני משפחה, הוא יכול לעשות זאת. לפי נייר עמדה שנוסח על ידי "בונות אלטרנטיבה", וחתומים עליו ארגוני נשים רבים נוספים, מדובר בהצעות חוק שיביאו להחמרת הפגיעה המתמשכת בזכויות נשים.
"אחת מתוך שלוש נשים עוברת סחטנות גט ונדרשת לוותר על זכויותיה על מנת להשתחרר מקשר הנישואים, אחד מתוך עשרה הליכים בבית הדין הרבני נמשך למעלה משנתיים וגורם לעינוי דין שבו האישה ומאות נשים מסורבות גט מדי שנה ומצטרפות למאות עגונות", נכתב.
"למה לתת עוד כוח למוסד שפועל בחוסר שוויון, בחוסר שקיפות ולפי חוקים מלפני אלפי שנים?", שאלה מנכ"לית "מבוי סתום". היא הוסיפה כי "כבר היום נשים נעשקות על מנת להשתחרר מקשר הנישואים ונאלצות לוותר על זכויותיהן בתמורה לגט. אם יורחבו סמכות בית הדין גם למזונות ילדים, מנגנון הסחטנות יגבר והפעם הילדים יהיו הראשונים להיפגע".
"למה גברים זרים צריכים לדעת את הפרטים הכי אישיים שלי?"
בדיוק מהסיבות האלה בחרה נעמי לא להתחתן ברבנות, אבל היא נאלצה להיפגש עם המערכת הזו כשבתה התחתנה כך. "עברתי טיפולי הפריית מבחנה כמה שנים כדי להיכנס להיריון. מסתבר שהמשמעות של זה היא שאילן היוחסין שלנו לא ידוע. אין דבר יותר פוגע מזה. קיבלנו מכתב שעל מנת שהיא תוכל להירשם ברבנות לחתונה, היא צריכה לפתוח תיק בבית הדין הרבני - איתי", שיתפה.
בדיון, מספרת נעמי, היא נאלצה לענות על שאלות אינטימיות ואישיות, "למשל - למה לא יכולתי להיכנס להיריון בדרך טבעית. סיפרתי להם על מחלה כרונית שיש לי, אמרתי להם שאני סובלת מבעיות נשיות מגיל 12, שהוציאו לי חצוצרה אחת אחרי שהיה לי היריון חוץ רחמי. אלו דברים שלא שיתפתי בהם גם את האנשים שקרובים אליי. במקום אמפתיה הם הסבירו לי שיש נשים במצבי שנכנסו להיריון רגיל. זו תחושה נוראית. כל הזמן שם הייתי עם דמעות בעיניים. למה גברים זרים צריכים לדעת את כל הפרטים הכי אישיים שלי? מי נותן להם את הרשות לעשות כזה דבר?".
5 צפייה בגלריה
מייסדת "בונות אלטרנטיבה": "אנו לא במצב של חשש שאולי נשים ייפגעו, הן כבר נפגעות"
(צילום: תמי גל אור)
הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים היא רק חלק מהמהלכים שמקדמת ממשלה שעלולים להרחיב פערים מגדריים. "זו מגמה, ואחד הצעדים הבולטים שלה הוא ביטול הרשות לקידום מעמד האישה", אמרה מורן זר קצנשטיין, מייסדת תנועת "בונות אלטרנטיבה". לטענתה, "אנחנו רואים גם את ההחרפה בשטח - בבני ברק אוטובוס נחסם על ידי המון בגלל שהנהגת הייתה אישה. המרחב הציבורי מצטמצם עבור נשים. יושבות בכנסת חברות כנסת שחושבות שזה לגיטימי לקיים אירועים מדירי נשים ונלחמות כדי לנרמל את המציאות ההזויה הזו. אנחנו לא במצב של חשש שאולי זכויות נשים ייפגעו, אנחנו במציאות שבה הן כבר נפגעות ובחודשים האחרונים ביתר שאת".
הנהלת בתי הדין הרבניים מסרה: "בתי הדין מתייחסים בכבוד רב מאוד לנשים ולגברים המתדיינים בפניהם בשעותיהם הקשות. הנושאים שבינו לבינה מתנהלים בדלתיים סגורות ואסורים בפרסום. כשהדיינים מתשאלים את הצדדים בכלל, ואת הנשים בפרט, בזהירות, בעדינות וברגישות - יותר מאשר כל ערכאה שיפוטית אחרת בארץ כמו בתי המשפט למשפחה. נושא הרכוש אינו חייב על פי חוק להידון בבית הדין הרבני ובכל זאת נשים רבות מחליטות בעצת עורכי דינן לפתוח את התיק בבתי הדין, כאשר מבין מגישי תביעות המזונות דווקא לבתי הדין הרבניים רוב הפונות הן נשים ולא גברים.
בבתי הדין משקיעים משאבים רבים במיגור תופעת העגינות, ובהצלחה רבה, ומפעילים סנקציות קשות כלפי בעלים מעגנים. סנקציות אלו מוכחות כאפקטיביות, שכן ברוב רובם של המקרים בעלים שמופעלים עליהם סנקציות נותנים גט לנשותיהם. בין השאר קודמה חקיקה המעניקה לבתי הדין הרבניים סמכויות לטפל בנשים עגונות בחו"ל. תופעת הסרבנות היא תופעה סימטרית, כאשר על פי הנתונים כמות הבעלים הסרבנים עולה במעט על כמות הנשים הסרבניות - 52% מול 48% בהתאמה. החברה בישראל צריכה להקיא מקרבה את הנשים והגברים הסרבנים, זאת לצד הפעילות המתבצעת בבתי הדין הרבניים.
