בעולם הערבי פורסם כי ישראל וגורמים ברשות הפלסטינית נערכים ליום שאחרי מות יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן (88), ברקע דיווחים רפואיים שהוא אינו כשיר למלא את התפקיד בתקופה הקרובה - ובתנועת הפת"ח מתנהל קרב ירושה של ממש. אלו המועמדים לרשת את אבו מאזן.
בתנועה שאבו מאזן עומד בראשה התפתח בשנים האחרונות שיח קשה, שמעיד על סערה פוליטית שתשפיע על האזור לאחר מותו של יו"ר הרשות הפלסטינית. מצד שני, אבו מאזן מקדם ומטפח כמה דמויות מרכזיות בזירה המדינית-פלסטינית, אך לא הכתיר עד כה יורש. לפי מקורביו, אבו מאזן לא מעוניין להביא לעוינות כלפיו. אולם במקרה של אבו מאזן ויחסיו עם יאסר עראפת, שידעו הרבה עליות ומורדות, רצה הגורל שערפאת המליץ על אבו מאזן כאסמכתא מנהיגותית בהיעדרו, בטרם יצא למסעו האחרון לטיפול בצרפת בשלהי 2004.
בחודש ינואר האחרון, דוח של ארגון המשבר הבינלאומי (ה-ICG) הזהיר כי מותו של אבו מאזן עלול להביא למחאות המוניות, אלימות ואף לקריסת הרשות הפלסטינית. הדוח הזהיר כי על אף שהתרחיש הטוב ביותר הוא קיום בחירות דמוקרטיות - הוא נותר האפשרות "הכי פחות סבירה".
ישנם מספר מועמדים שחפצים בתפקיד. הראשון הוא מוחמד אשתייה, ראש הממשלה הפלסטיני הנוכחי, שטרם זכה לפופולריות גדולה בקרב הציבור הפלסטיני או בתנועת הפת"ח, אך מבחינתו להיות שני בדירוג המנהיגותי מקנה לו את הזכות לרשת את אבו מאזן. עם זאת, המצב הכלכלי ברשות והמשברים בתחומי החיים ויוקר המחיה שהוא לא הצליח לבלום, פועלים לרעתו.
השני הוא חוסיין א-שייח, מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, ראש הרשות הכללית לעניינים אזרחיים וחבר הוועד המרכזי של פת"ח. א-שייח, המועמד הפעיל ביותר לרשת את אבו מאזן, נחשב למקורב מאוד ליו"ר הרשות הפלסטינית שקידם אותו לתפקיד מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף לאחר מותו של סאיב עריקאת. עם זאת, מערכת היחסים שלהם מורכבת, וא-שייח אף הוקלט מקלל את אבו מאזן. בוועדה המרכזית של פת"ח א-שייח לא זוכה לתמיכה, במיוחד מצד הבכירים ביותר. ברחוב הפלסטיני הוא לא נחשב לאהוד במיוחד, כשעל מעל ראשו אופפת עננה של שחיתות, שהעם הפלסטיני מאס בה בדרג המנהיגים.
המועמד השלישי הוא מאג'ד פרג'. ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני והקצין בדרגת אלוף, נחשב לאיש סודו של אבו מאזן והחביב עליו. הוא לא בא באינטראקציה משמעותית עם העם, נחשב לאיש שקט שלא מחפש בולטות, וידוע בדעותיו המתונות כלפי ההתנגדות המזוינת ובמיגור תופעת הנשק החופשי, במיוחד במחנות הפליטים.
הרביעי הוא מחמוד אל-עאלול, מספר 2 בפת"ח, חבר הוועד המרכזי של פת"ח, וסגנו של היו"ר אבו מאזן. אל-עאלול הוא למעשה הסגן הראשון בפת"ח מאז היווסדות התנועה. הוא ידוע בעמדות לא מתונות כלפי ההתנגדות המזוינת, ושייך למשמר הוותיק בהנהגה הפלסטינית ובפת"ח. הוא היה חברם הטוב של יאסר ערפאת וח'ליל אל-וזיר ("אבו ג'יהאד"), ממייסדי התנועה, שאחראי לרצח עשרות אזרחים ישראלים.
מקורות אומרים כי חולשתו והשפעתו המוגבלת על מעמדו של יו"ר הרשות הפלסטינית העלו את סיכוייו להיות בין היורשים המקורבים לאבו מאזן. מומחים מצפים ממנו להמשיך באותה מדיניות של קודמו, ללא כל שינוי משמעותי. אל-עאלול זוכה לתמיכה מהזרוע הצבאית של פת"ח, וכל מי שסבור בתנועה שהפתרון מול ישראלי הוא צבאי.
יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית ג'יבריל רג'וב מועמד גם כן לרשת את אבו מאזן. רג'וב, חבר בתנועת פת"ח, כיהן בעבר כראש הביטחון המסכל בגדה המערבית. הוא זוכה לאהדה רבה יחסית בתוך התנועה, ומועדף גם על ידי החברים הצעירים יותר, במיוחד בגדה המערבית (הוא שייך לחמולת מדורה, דרומית לחברון, ע"ח).
בתוך הוועדה המרכזית של התנועה הוא זוכה לרוב, והוא מצוי ביחסים טובים עם חוסיין א-שייח, מוחמד אשתייה ואחרים. רוב מושלי המחוזות בשטחים הפלסטינים מקורבים אליו, לאחר שהיו קציניו כששירת כראש הביטחון המסכל בגדה המערבית. רג'וב זוכה לפופולריות גם כנשיא התאחדות הכדורגל הפלסטינית ונשיא הוועד האולימפי הפלסטיני.
בין המועמדים נמצא גם מרואן ברגותי, המנהיג הפלסטיני שנידון על ידי בית משפט בישראל לעונש של חמישה מאסרי עולם מצטברים ו-40 שנות מאסר על מעשי טרור שבהם נרצחו חמישה ישראלים ונפצעו רבים. הוא כלוא בבתי הכלא הישראלים כבר יותר משני עשורים, ומבחינת פלסטינים רבים הוא מגלם דמות של גיבור עבורם.
מוחמד דחלאן, שהיה מראשי הביטחון המסכל ברצועת עזה ומראשי תנועת פת"ח לפני שהוגלה לאיחוד האמירויות, כבר הכריז כי הוא תומך בברגותי, והצהיר שיש לתמוך בו על מנת במרוץ דרך בחירות דמוקרטיות, שבהן לדבריו הוא יזכה באופן נחרץ.
לפי הסקר שנערך בקרב משתתפים בגדה המערבית וברצועת עזה, 68% מהפלסטינים היו רוצים לקיים בקרוב בחירות כלליות למוסדות הפלסטיניים, בהם הפרלמנט והנשיאות. הסקר, שנערך בקרב משתתפים בגדה המערבית וברצועת עזה על ידי מכון קונראד אדנאוואר ברמאללה, הצביע על כך שברגותי הוא המועמד המועדף לרשת את אבו מאזן, כשאחריו מנהיג חמאס אימסעיל הנייה. שיעור שביעות הרצון מתפקודו של אבו מאזן עמד על 19%. מבין המשיבים, 77% אמרו שהם מעוניינים שאבו מאזן יתפטר.