אחרי המצאת הצבא הקטן והחכם, ישראל הפכה ליצואנית גם של שיטה פוליטית חדשה: הבינוני הוא השולט. זהו הייטק פוליטי שעשה כבר כמה אקזיטים בארצות אירופיות. זה עובד ככה: כמה מפלגות בינוניות וקטנות מתאגדות יחדיו, ומתעלמות מהבדלי אידיאולוגיות כאלו וכאלו למען המטרה היחידה: הפלת השליט, בדרך כלל איש ימין עם קריצה לימין הקיצוני, כמעט בכל מחיר. הגדיר זאת היטב פטר מארקי-זאי, מועמד האופוזיציה ההונגרי החדש שיתמודד בבחירות מול ויקטור אורבן בשנה הבאה. "אנחנו לא מסתכלים ימינה או שמאלה", הוא אמר בנאום הניצחון שלו לאחר שנבחר להתמודדות, "רק למעלה".
בהונגריה, לראשונה בתולדותיה, התאגדו כל שש מפלגות האופוזיציה כדי לבחור מועמד ולתמוך בו כולן נגד אורבן. מארק-זאי הוא מועמד שמרני, נטול מפלגה, שיקרוץ הן לבייס השמרני והן למצביעי שמאל מהערים הגדולות – כשהוא מבטיח להם להתרחק מרוסיה, סין וטורקיה ולהחזיר את הונגריה מחדש לעולם הערכים האירופי של זכויות אדם, חופש עיתונות, מלחמה בשחיתות והכנסת היורו למדינה.
כיאה לרוח הזמן, גם לסטארט-אפ קיימים וריאנטים שונים: בשוודיה יושבת כיום ממשלת מיעוט שנתמכת מבחוץ על ידי הימין והשמאל, בצרפת מתגייסים מצביעים מהקשת הפוליטית למנוע את ניצחונה של לה-פן, ובאוסטריה ניצלו המפלגות הקטנות את השערורייה האחרונה של הקנצלר היוצא סבסטיאן קורץ כדי לשים לו אקדח על השולחן: אם לא תתפטר, נצביע להדיח אותך בהצבעת אי-אמון. קורץ התפטר לפני ההצבעה.
התנודה הזו היא לא מקרית, והיא מסמנת את שובם לזירה של הסוציאל-דמוקרטים, בעיקר אחרי הנפילה הגדולה ב-201, (בעיקר בצרפת ובהולנד
בגרמניה קיים וריאנט אחר: שם נפלו שתי המפלגות הגדולות מכוחן, בעיקר השמרנים, וכך נתון גורל זהותה של הממשלה החדשה בידיהן של שתי המפלגות הבינוניות, הירוקים והדמוקרטים החופשיים, שיכולות להחליט יחד אם לגרמניה תהיה ממשלה בראשות השמרנים או הסוציאל-דמוקרטים.
גם בצ'כיה הצליחו שלוש מפלגות ליברליות קטנות להשיג יתרון פעוט על פני ראש הממשלה אנדריי באביש. גם כאן, כמו באוסטריה ובהונגריה, מדובר במרד נגד מנהיגים עם מדיניות אנטי-הגירה, שמרנים, ובמקרה של צ'כיה והונגריה גם אנטי-אירופיים, שהשיגו שליטה נרחבת בארצם בעזרת חקיקה משפטית ותקשורתית. שלושתם, אגב, נחשבים לידידים גדולים של ישראל.
התנודה הזו היא לא מקרית, והיא מסמנת את שובם לזירה של הסוציאל-דמוקרטים, בעיקר אחרי הנפילה הגדולה ב-2017 (בעיקר בצרפת ובהולנד). כל חמש המדינות הנורדיות נמצאות תחת שלטון סוציאל-דמוקרטי, כמו גם ספרד ואיטליה. המיאוס מהימין הקיצוני, העובדה שמשבר הפליטים לא על הפרק, וגם הקורונה – כל אלו תרמו לחזרה איטית של קולות למפלגות המרכז-שמאל, ומחיקתן ההדרגתית של המפלגות הגדולות המסורתיות.
עכשיו, המפלגות הבינוניות עומדות בפני המבחן הגדול: ריבוי של מפלגות נישה עם קהל ייחודי שייאלצו למחוק חלק מההבטחות שלהן לבוחרים כדי להיות בקואליציה ולהסתדר בינן לבין עצמן. מדובר או במתכון בטוח לכאוס (בדנמרק, למשל, אימץ הממשל קווים ברורים של הימין כדי להרוויח בוחרים), או במתכון עולמי חדש למשילות.
- זאב אברהמי הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com