ועכשיו שוב שומעים את הקולות המדברים על כניסתו של גדעון סער לממשלה. הפעם (אולי) בתפקיד שר הביטחון. אני חוזר על עמדתי העקרונית: ביטחון ישראל, ניצחון ישראל, תקומת ישראל, יוזמה, נחישות ותעוזה הם הדברים הכי חשובים בחיינו. התרגיל הפוליטי הנוכחי צריך להימדד בכלים הללו בלבד: אם יחזק את כל אלה, על אף סלידתי מחברי הממשלה ומפועלם, עדיף לקחת את יבנה וחכמיה, לתת בראש, ואת סגירת החשבונות הפנימית נעשה אחרי הניצחון, עד העצם.
כל בחירה צריכה להימדד מול האלטרנטיבה המציאותית, ולצערנו האופציה האחרת היא לא פיזור של הממשלה הזאת לכל הרוחות, ואפילו לא צמצום דרמטי במספר השרים והתייעלות מקסימלית, אלא המשך נצחי של הדשדוש, ההשתמטות והבזבזנות.
כשהברירה היא לא בחירות כלליות אלא רק הנצחת הבינוניות העכשווית, אפילו אני מוכן להרכין ראש בפני המציאות ולתת את הצ'אנס
מהר מאוד, לפי אופי המינויים, וזמן קצר אחרי שסער וחבריו יתיישבו בכיסאותיהם, נדע אם זה רק עוד סידור עבודה או שיש פה מגמה של שינוי. בזאת יימדדו גדעון סער וחבורתו: אם יהיה שינוי ברפיון המוחלט. אם תהיה השתלטות מלאה על סוגיית ההומניטרי, אם יובאו מהלכים שיוציאו את סינוואר משלוותו הסטואית ויכניסו אותו לפינה, אם תיפסק ההכלה המבישה בצפון, אם יובא חוק גיוס שיש בו בשורה אמיתית ועוד.
לסער ולאנשיו לא יהיה לאן לברוח, ויש אפילו משהו מזכך במינוי שלו לשר ביטחון - כי זה ינטרל את יללות "גלנט" האינסופיות מפי חסרי האונים וחסרי החוליות בממשלה. שבועיים של חבורת סער בתוך הממשלה ונקבל תשובות לכל אלה.
עמיחי אתאליצילום: מתן צוריכשהברירה היא לא בחירות כלליות אלא רק הנצחת הבינוניות העכשווית, אפילו אני מוכן להרכין ראש בפני המציאות ולתת את הצ'אנס.
בלי שום קשר למחדל השבעה באוקטובר ולהמוני האחראים אליו, הממשלה הזאת ניהלה את המלחמה בתוך שנה שלמה שהיא מחדל אסטרטגי מתמשך. הלוואי שיש סיכוי קודם להכות באויב ולסייע בביצור עתידנו, אחר כך יהיה זמן להיפרע מכל האחראים למצב המביש שהפך להיות החיים שלנו.
