ב-16 באפריל 1943, שלושה ימים לפני פרוץ המרד בגטו ורשה, פרסם רדיו המחתרת הפולנית "השחר" מסמך מצמרר, שבו הזהיר את יהודי מערב אירופה מפני השמדת היהודים המתחוללת במחנות ההשמדה. את מכתב האזהרה חיבר אברהם (אדולף) בֶּרמן, שעמד בראש הארגון "צנטוס" לטיפול בילדים בגטו ורשה והיה בין מנהיגי "הוועד היהודי הלאומי" - ארגון מחתרת יהודי שפעל בגטו.
ברמן הצליח להבריח את המכתב אל ידידיו במחתרת הפולנית מחוץ לגטו, והם העבירו זאת לתחנת רדיו בלונדון, ששידרה את האזהרה שלו לעולם כולו. לאחר המלחמה הועבר המכתב, ביחד עם מאות מסמכים נוספים, לארכיון בית לוחמי הגטאות. לקראת יום השנה הבינלאומי לשואה מתפרסם תוכן המכתב לראשונה.
"אל מקומות ההשמדה בטרבלינקה, אושוויץ, בלז'ץ וסוביבור מגיעים לאחרונה, ללא הרף, משלוחים של יהודים מאירופה המערבית, בייחוד מצרפת, הולנד ובלגיה. בתוך 24 שעות לאחר הגעתם הם מושמדים בתאי הקיטור והגז", נכתב.
"במסמך זה יש ביטוי להתגייסות של אנשי המחתרת יהודית כדי למנוע מוות המוני לאחים יהודים במרחק של אלפי קילומטר משם, אנשים שמעולם לא פגשו ושלעולם לא יכירו", אמר נועם רחמילביץ' מארכיון בית לוחמי הגטאות. "תחילה נאסף המידע על ההשמדה על ידי פעילי שטח יהודים ופולנים בפולין, ואז הוא הועבר בצינורות מחתרתיים למערב, בניסיון אחרון לגרום ליהודים במערב אירופה להסתתר ולא להתייצב לשילוח מזרחה למחנות ההשמדה".
לטענת רחמילביץ', "חשיבות נוספת של המסמך היא עצם היותו משודר בפולנית על אדמת פולין, דבר שנועד לעורר התנגדות מקומית לצורר הנאצי ולהפגין בפומבי התנגדות לרצח היהודים".
מהמכתב עולה כיצד מנסה ברמן להזהיר את יהודי מערב אירופה מהגורל האכזר שממתין להם. "אומרים שחלק גדול מהנידונים אינם מאמינים שהם נוסעים לעבודה. אומרים שהקרונות שבהם נוסעים אינם שמורים כל הזמן, ואף על פי כן אין המגורשים בורחים בהמוניהם מהקרונות. חייבים לפנות בקריאה אל אוכלוסיות הולנד, בלגיה, צרפת וכל ארצות מערב אירופה, להזעיק ולהזהיר את היהודים החיים שם באשר לסכנת המוות המאיימת עליהם — כדי שיסתתרו לפני הנסיעה למזרח, שיברחו בהמוניהם מהרכבות, שיצילו עצמם מפני ההשמדה הוודאית".
בֶּרמן היה בעל דוקטורט בפסיכולוגיה מאוניברסיטת ורשה. במהלך המלחמה גם כיהן כמזכירה הכללי של "המועצה הפולנית לעזרת יהודים" שהיה ארגון מחתרת פולני. ביחד עם חבריו למחתרת ואשתו בתיה טמקין ברמן, העביר כספי סיוע למסתתרים יהודים בוורשה ובמקומות נוספים, ובכלל זה לחברי מחתרות בגטאות ובמחנות. בנוסף, שמר יחד עם אשתו על מאות מסמכים המתעדים פעילות זו, תוך שיתוף פעולה הדוק עם ההיסטוריון היהודי עמנואל רינגלבלום.
ברמן שרד את השואה וכיהן כחבר פרלמנט בפולין בתום המלחמה וכיו"ר הוועד המרכזי של יהודי פולין. ב-1950 עלה לישראל וכיהן כח"כ בכנסת השנייה מטעם מפ"ם. הוא היה בין מקימי ארגון הלוחמים האנטי-נאצים בישראל ויושב הראש שלו עד יום מותו, ב-1978.
