הפלישה הרוסית הסיטה את מסלול חייהם של אוקראינים צעירים רבים שלמדו במוסדות אקדמיים ותכננו להתחיל את חייהם. כעת גם הם מגויסים למאמץ המלחמתי, כלוחמים בחזיתות השונות או בסיוע התנדבותי לכוחות הצבא.
דוגמה להתגייסות של העם האוקראיני נמצא במרכז אקדמי המרוחק כ-20 דקות נסיעה מלבוב, ומשמש בשגרה ללימודים. הדרך למקום מלאה כתובות גרפיטי בגנותו של הנשיא הרוסי פוטין. כיום המרכז מתנהל כיחידה עורפית לכל דבר, כאשר הסטודנטים מחליפים את השיעורים השונים בהכנת ציוד עבור הצבא האוקראיני: בין היתר הכנת רשתות הסוואה ואמצעי חימום בימים קפואים אלה.
מפקד היחידה, אם אפשר לכנות אותו כך, הוא מיקולה, צעיר בן 28. הוא וחבריו התמקמו במרתף בקמפוס ושם הם מכינים את הציוד לצבא האוקראיני. כל משמרת היא בת שש שעות. "עבר כבר כחודש מתחילת המלחמה", הוא מסביר, "הלימודים הפסיקו והבנו כולנו שאנחנו צריכים לסייע לחיילים ולמתנדבים שנלחמים מול הרוסים".
אחרי שמיקולה דאג שנקבל את כל האישורים להיכנס למקום, כי מנסים לשמור פה עד כמה שניתן על חשאיות, ירדנו אל המרתף הסודי. 15 סטודנטים עבדו שם בשקט. הם הכינו רשתות הסוואה לחיילים, רשתות למחסומים, לכלי רכב ולאמצעי לחימה שונים. הצעירים דואגים כאמור גם לאמצעי חימום עבור הלוחמים, קופסאות מיוחדות עם נרות.
אנומה, אחת הצעירות פה, אומרת: "אף אחד לא יודע מתי תסתיים המלחמה, או שתהיה הפסקת אש. כולנו עכשיו נציגים של העם, כל אחד מסייע בדרכו וכפי יכולתו. אני למשל מכינה רשתות הסוואה לחיילים שלנו בערים השונות. המטרה של כולנו היא שאוקראינה תנצח. אכפת לנו מאוד מהמדינה שלנו. כפי שאתה רואה, דגלי אוקראינה תלויים פה במרתף. זה מחזק אותנו, מכניס בנו מוטיבציה ורוח לחימה".
אנומה מוסיפה: "מישהו חשב שאחרי חודש של לחימה מול הצבא הרוסי אוקראינה בכלל תשרוד? זה קורה גם משום שכולנו מאוחדים, עם אנרגיות חיוביות. נכון, קשה מאוד מול הכוחות של פוטין, אבל אנחנו לא נישבר. נמשיך לסייע מכאן, נארגן ציוד לחיילים ולאנשים שהתנדבו ללחימה. מוטלת עלינו פה אחריות כבדה. למעשה, לכל אוקראיני יש אחריות לכך שבסוף נחזור להיות מדינה חופשית".