בעת כתיבת שורות אלה, אמש (שלישי) בסביבות תשע בערב, כשנשאל על אודות הטווח המיידי, כלומר מה יודעים בישראל על מצבו של חיזבאללה אחרי התפוצצות הביפרים בלבנון, ואם הארגון צפוי להגיב עוד הלילה - אמר קצין בצבא כי בארגון השיעי "נראה כרגע אירוע בעיקר של הלם, חשש והשפלה". לדבריו, "זה לא דרמטי מבחינת הרוגים. מאות רבות של פצועים קל ובינוני. זה אפקט רחב מאוד בעדה השיעית שיש המון פצועים. כמעט לכל משפחה יש פצוע או חבר פצוע. בחיזבאללה בעיקר מגבשים תמונת מצב, ולדעתי יתכנסו לחשיבה".
תיעוד מרגעי פיצוץ מכשירי הקשר, שהתפוצצו וגרמו לפגיעה ופציעתם של אנשי חיזבאללה בדאחייה ובדרום לבנון
האויב שנחשב לחזק ולמאיים ביותר מבחינתה של ישראל (זולת איראן, אבל לה אין גבול עם ישראל) מלקק את פצעיו, הלכה ומעשה, ואפשר רק לדמיין מה עושה לחיזבאללה פעולה כזו שפוגעת במקביל בכל כך הרבה אנשים, עד שאין מספיק אמבולנסים להביא אותם לבתי החולים, המפוצצים עד אפס מקום.
מדובר בארגון ששולט על לבנון, שתמיד יש לו את שירותי הבריאות הטובים ביותר, וכעת הוא נאלץ לפרוש מיטות ושמיכות על מגרשי חניה ליד בתי החולים, ואף לפנות לסיוע מרופאים נוצרים - לא בדיוק ההעדפה הראשונה של חיזבאללה, ארגון שהציב שומרים בכניסה לבתי החולים כדי למנוע מסקרנים, ואולי מיחידות חיסול, להיכנס פנימה ולצפות. עד כמה הארגון הכל-יכול הופך ברגע אחד לפגיע.
הלילה היה שקט, אבל נדמה שאף אחד במערכת הביטחון לא היה חותם על הערכה בסבירות גבוהה לימים שלאחר מכן, גם לאור העובדה ששגריר איראן בלבנון, שבישראל סבורים שהוא בעצם קצין בכיר במשמרות המהפכה, נשא אף הוא עימו מכשיר ביפר, וגם הוא התפוצץ והשגריר נפגע.
מדובר במבצע שבוודאי יופיע כפרק משלו בתולדות מלחמת הצללים בין חזית ההתנגדות - איראן, חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי, החות'ים ושאר המיליציות לאורכו ולרוחבו של המזרח התיכון - לבין המודיעין הישראלי, אם כמובן צודקות האשמות חיזבאללה כי ישראל עומדת מאחוריו. במלחמת הצללים הזו ישראל נמצאת כרגע, כמובן, בנחיתות קשה - הפתעת 7 באוקטובר, ההפתעות בתוך עזה - שם ישראל לא מצליחה לסיים את הלחימה גם אחרי שנה - המלחמה בעצימות נמוכה מול החיזבאללה, המתקפה האיראנית וכו'.
"לא בטוח שהוא אכן יביא תרומה לביטחון המדינה"
אבל התקפת הביפרים היא בוודאי אחד המהלכים המקוריים, המבריקים, המפתיעים והכואבים שמיוחסים לישראל במלחמת הצללים. מדובר במבצע שנשמר רק לעיתות חירום. המבצע הצליח באופן מלא, וחיזבאללה הוכה הלם. אבל, "בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו, אל יגל לבך", מצטט הקצין הבכיר את ספר משלי, "גם כי אין שום שמחה בהרג, אפילו אם יש בו צדק היסטורי וערכי, ואפילו אם הוא תורם מאוד לביטחון הלאומי של ישראל.
"אבל גם כי לא בטוח אם האירוע הזה, שהצליח במאה אחוז, אכן יביא תרומה לביטחון המדינה, כי בסופו של דבר מה שחשוב הוא להחזיר הביתה את 68 אלף המפונים על ידי המדינה באופן רשמי, ועוד 30 אלף שעזבו מאזורים המרוחקים יותר מ-5 קילומטר, הביתה", הוסיף הבכיר. "ולא ברור לי כרגע מה האסטרטגיה, ואיזה קו מחבר בין התקיפה של היום להחזרת התושבים. אני כן יכול לראות קו ברור בין התקיפה של היום לבין החמרה משמעותית במצב כי חיזבאללה, שמשוכנע שישראל עומדת מאחורי האירוע, יחליט שהוא לא בולע אותו אלא מגיב בעוצמה. וישראל תגיב על זה, והוא יגיב על התגובה. יש לזה שם, לחילופי המהלומות הללו - מלחמה".
אחרי פיצוץ הביפרים בלבנון
אמש, ארבע דקות אחרי חצות, פרסמנו ב-ynet את הדברים הבאים: "גורמים בכירים בצה"ל ובחלקים אחרים של מערכת הביטחון מזהירים מפני 'צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון'". לפי אחד הגורמים, "מחד, הצעדים האלה צופנים בחובם סכנה מוחשית ביותר להתלקחות מצב לוחמה כללי - לא רק בגבול עם לבנון אלא באזור כולו; ומאידך, הם כלל לא מבטיחים פתרון שיאפשר לתושבי הצפון לחזור לבתיהם. הסיפור הוא הקרב מאחורי הקלעים בין לובשי המדים ללובשי החליפות", אמר אחד הגורמים. התוכנית המבצעית הנוכחית, כתבנו הלילה, שמטרתה לכפות על חיזבאללה הסדר מדיני, "תפורה בתפרים גסים ביותר ומסוכנת מאוד, עם פוטנציאל להידרדרות קשה".
אם אכן, כמו שחיזבאללה מאשים, ישראל עמדה מאחורי המבצע המורכב הזה, הרי שביום שני בערב, כשהובאו האזהרות הללו לידיעתנו - יכול להיות שהן התייחסו לאירוע שנפל על לבנון, על המזרח התיכון כולו למעשה, כרעם בצורת צפצוף ביפר של שבע שניות כפול 4,000 ביום בהיר. אם אכן זה מצב הדברים, הרי שהאזהרה של הגורמים אתמול בערב מפני פעולה ולפניה נותרת מרחפת באוויר ביתר שאת אחריה.
עכשיו, כשאנחנו יודעים במה (לפי פרסומים זרים והאשמות זרות) עסקו ראשי מערכת הביטחון בערב יום שני, זאת במקביל לתוכניות של ראש הממשלה בנימין נתניהו להדיח את שר הביטחון יואב גלנט, ראוי לקרוא שוב את הדברים שפורסמו כאן אתמול בהקשר לרמטכ"ל ולהבין את מלוא משמעותם. "רב-אלוף הרצי הלוי הדגיש בשיחות עם קצינים בכירים בצה"ל את המחויבות העליונה מבחינתו 'להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם בביטחון'. את זאת, סבור הלוי, אפשר להשיג באחת משתי דרכים: או עסקה להשבת החטופים הביתה ופתיחת מו"מ להסדר מדיני עם נסראללה, או, בהיעדר הסכם, יציאה למהלך צבאי שאחריו יהיה הסדר מדיני. כך או כך, אומר הלוי, נגיע בסופו של דבר לאותה נקודה: הצורך בהסדר מדיני שבו חיזבאללה לא נמצא במרחב הגבול, כולל אמצעי ניטור ואכיפה כדי לוודא זאת. אלא שהחלופה השנייה יוצרת גם מתחם אי-ודאות סביב השאלה אם המהלך הצבאי אכן יוביל את נסראללה להסדר או שייצור את האפקט ההפוך - הסלמה", כתבנו.
פרי של סינרגיה הולכת ומעמיקה
המבצע, אם ישראל עמדה מאחוריו, דומה ושונה ממבצעים אחרים שיוחסו לישראל בעבר, ואשר הם פרי של סינרגיה הולכת ומעמיקה בין מרכיבים שונים בקהילת המודיעין הישראלית, שעד לפני שני עשורים היו צהובים יחסית זה לזה. כך, למשל, במבצע שכונה לימים "סטוקסנט", שחיבל בצנטריפוגות של פרויקט ההעשרה האיראני, ידעו אנשי מודיעין ישראלים ואמריקנים להשתיל רוגלות בתוך המחשבים הפנימיים, הלכאורה לא מחוברים לרשת האינטרנט או לעולם החיצון או בכל דרך אחרת. רוגלות שהפעילו את הצנטריפוגות באופן לא מבוקר, לא אחראי ומזיק מאוד, כך שהן הסתחררו עד מוות והשמידו את עצמן.
בסוג כזה של מבצעים, כך פורסם בחו"ל, צריך שילוב בין מודיעין מבוסס טכנולוגיה, סיגינט (מודיעין אותות) וסייבר. מודיעין שעל פיו ימפו את היעד, יביאו את המפרטים של המכונות והמנהרות, יבהירו את מצב התקדמות הפרויקט ויגלו מי נגיש למחשבים הפנימיים. ובנוסף, סוכנים מהשטח, שאחר כך גם יֵדעו להשתיל את הדיסק הנשלף במקום הנכון.
במקרה של הצנטריפוגות היה זה מבצע ששיאו בסייבר - הפעלה שגויה ומזיקה מרחוק, אך ללא חבלה פיזית. במקרים אחרים, כמו שני פיצוצים אדירים שיוחסו לישראל, אחד מעל ואחד מתחת לאדמה במתקן ההעשרה בנתנז, הסיק צוות החקירה של משמרות המהפכה אחרי הידוק מערך אבטחת הסייבר כי מדובר בשיתוף פעולה בין יחידה 8200, שהביאה את המידע, למוסד, שבפועל הבריח פנימה חומר נפץ.
ככל הידוע, ישראל הייתה זו שהשתמשה בפעם הראשונה במתקן קשר נייד אישי, לא רק ככלי איסוף אלא ככלי חיסול, בהתנקשות בחיי יחיא עיאש בתחילת 1995, אז מולכד הטלפון הנייד שלו עם כ-300 גרם חומר נפץ. במקור התכוונו בשב"כ להרוג את עיאש בדרך שונה. התברר כי את שיחות הטלפון שלו הוא עושה תמיד מחדר הסמוך לסלון של משפחה שאליה היה מגיע מדי פעם כדי להתחבר לעולם. רבע ק"ג חומר נפץ ומצלמה שתשדר את התמונות. כשעיאש יֵשב שם, וקולו יישמע בטלפונים שהיו תחת האזנה, ילחצו על הכפתור והוא יתפוצץ. אבל אז התעוררה בעיה. "והנה לך הדילמה של מדינה שרוצה לעסוק בסיכול טרור בצורה כירורגית", אמר לי אבי דיכטר באחת השיחות בינינו, "אבל גם להישאר נאמנה לעקרונות מוסריים. היה קל מאוד להבטיח שעיאש יעלה השמיימה עם המטען שם בחדר, אבל נודע לנו שהוא נמצא בבית שיש בו ילדים, ולא נוכל להבטיח שהם לא ייפגעו מהפיצוץ. כל המבצע השתנה עקב כך. השב"כ היה זקוק לפצצה קטנה יותר, כזו הנמדדת בגרמים, קטלנית דיה על מנת להרוג את עיאש אך לא חזקה מספיק כדי לסכן אחרים. כזו, אולי, שעיאש יחזיק בצמוד לראשו".
להתנקשות עם מכשיר קשר, טלפון או ביפר יש יתרון ברור: המכשיר צמוד לגוף, והסיכוי לפגיעה בחפים מפשע קטן. היתרון הוא גם החיסרון - היכולת להסליק חומר נפץ משמעותי במכשיר קשר, טלפון או איתורית היא מוגבלת, שלא לדבר על להגיע למכשיר ולהכניס פנימה את המערכת הזו, שכוללת מעבר לחומר הנפץ גם אמצעי שידור וקליטה.
לנסראללה ולאנשי המודיעין שלו יש סלידה גדולה ממכשירי הטלפון מאז ההתנקשות בעיאש ודרך אין-ספור התנקשויות, לרבות ובמיוחד מאז תחילת העימות הנוכחי ב-8 באוקטובר - הצלחות רבות של ישראל שאותן הם מייחסים, בין השאר או בעיקר, לשימוש בטלפונים. בחיזבאללה הוצאו וחודשו ורועננו ההוראות לגבי איסור כניסה למתחמים סגורים עם מכשירי טלפון, לרבות נתיבי גישה לבסיסים חשובים, ובעיתות חירום איסור נשיאה שלהם בכלל. היו מקרים, לרבות בשנה האחרונה, שבהם גורמים מטעם ביטחון המידע של חיזבאללה אספו פיזית ובכוח טלפונים של פעילים באזורים שבהם אסור היה להשתמש בהם.
ולפי פרסומים בעולם, כך התנהל המבצע: חיזבאללה השתמש זה זמן רב במערך איתוריות-ביפרים - מערך ששימש את צינורות העדכון והגיוס, ובמיוחד את מה שמכונה בעגה המקצועית מעל"ח - מעבר לחירום, היכולת להקפיץ מהבית בבת אחת, בלחיצת כפתור, הרבה מאוד אנשים. למערך הזה כמה יתרונות. מדובר במכשיר קטן ולא מסורבל, הוא נחשב בטוח מבחינת ביטחון מידע, והוא לא תלוי ברשתות סלולריות שעלולות להיות מוחרבות בידי היריב במקרה של מלחמה. גם גורמי רפואה, משק לשעת חירום וביטחון בישראל עושים שימוש באיתוריות.
אם אכן שיתוף פעולה בין סוכנים חיים של המוסד למערך המודיעין עומד מאחורי המבצע, אז אפשר להניח כי הוא איתר, למשל, את הרצון של חיזבאללה להחליף את מערך האיתוריות במערך חדש ובעל דרגת הצפנה גבוהה יותר. זו נקודה קריטית, כי כאן ההזדמנות להיכנס לתוך תהליך שדרכו אפשר "להרעיל" את המוצרים המסופקים לאויב בשלב מוקדם, בהיקף רחב מאוד, ובלי צורך בכלל להגיע למפקדה שלו. נרכשו איתוריות מתקדמות ומוצפנות במיוחד מחברה טייוואנית בשם "גולד-אפולו", חברה רחבת מוצרים ועסקים. אבל כך, לפי כמה פרסומים בעולם, איפשהו בתהליך האספקה המכשירים נעצרו או הוחלפו בידי ישראל בכאלה המכילים גם חומר נפץ וגם מערכות שידור וקליטה.
וכך הופכים 4,000 מכשירי איתורית על הגוף של 4,000 אנשי חיזבאללה לפצצת זמן מתקתקת כפול 4,000. בעולם המודיעיני-מבצעי קוראים לזה "כפתור", כלומר להכין אמצעי, לפעמים במבצעים של שנים ארוכות, שבבוא יום פקודה, כל מה שיצטרכו לעשות הוא ללחוץ על כפתור ולחולל שורה של פקודות ותשדורות שישלחו הודעה לכל 4,000 האיתוריות, כדי לוודא שמי ששומע את הצפצוף גם ייקח את המכשיר ויעיין בו - ואז פיצוץ.
וחיזבאללה נותר עם השאלה: האם זה מהלך מקדים לתקיפה ישראלית כללית שאתמול הוא העמיד את כוחותיו בכוננות לקראתה - העמיד אך לא העלה בדעתו כי הרעה תיפתח מהמותניים?
תרגיל ההונאה ב-1999
אם אכן מדובר על 8200, אזי לא ניתן להוציא מכלל חשבון כי מדובר גם בסגירת מעגל אישית של היחידה מול חיזבאללה. ב-2009 פרסמנו כאן כי בפברואר 1999 הצליח חיזבאללה בתרגיל הונאה להשאיר אחריו טלפון נייד באחת הפשיטות על מוצבי צה"ל ברצועת הביטחון. הטלפון הועבר ללא בדיקה, וכתוצאה משורת תקלות ורשלנות נגררת הוא הגיע עד המעבדה הכי סודית במפקדת 8200 בגלילות. אנשי היחידה תלו תקוות לא מעטות במכשיר, כי סברו שיוכלו להוציא ממנו מספרי טלפון ונתונים נוספים שיאפשרו להם לחזק את המעקב אחר חיזבאללה. קצין בשם ענבר וקצין בשם חנן לא וידאו כי המכשיר עבר בדיקה, וכשחיברו אותו לזרם כדי להפעיל אותו אירע פיצוץ. הפיצוץ הזה, שזעזע את אחד המתקנים הרגישים והסודיים ביותר במדינת ישראל והדהד ברחבי הבסיס הענק שבו משרתים אלפים רבים של חיילים, זכור עד היום כטראומה ב-8200. ארגון חיזבאללה והמודיעין האיראני הצליחו להכניס מטען חבלה אל תוך קודש הקודשים של היחידה ולפצוע קשה שני קצינים, שאחד מהם נותר ללא יד בעקבות הפציעה. אם אכן 8200 מעורבת במבצע הביפרים, אזי אתמול היא סגרה חשבון.
גורם במערכת הביטחון ציין תוך שהוא מקפיד לא לקחת אחריות על המבצע כי "במבצעים אנחנו מעולים - מיהי המאהבת של רמטכ"ל חיזבאללה, ואיפה היא גרה כדי שיהיה המקום הכי קל להרוג אותו. כל כך הצטיינו בזה, בהבאת אמנות ובנק המטרות לשלמות, שבדרך שכחנו את המלחמה הקלאסית, והמודיעין שקשור אליה".
וכאן השאלה הגדולה שנותרה אמש - האם הלחיצה על הכפתור הייתה מוצדקת בלי קשר למבצע המבריק שהביא ליצירת הכפתור הזה? כיצד ניתן להסביר את שינוי הכיוון של ראש הממשלה ואת הוספת לבנון למטרות המלחמה, ואם שווה לקחת סיכון רק כי יודעים שלא ניתן יהיה יותר להשתמש בו - סיכון שייתכן מאוד שראשי הצבא, או חלקם לפחות, התנגדו לו בתוקף. לא בגלל שהם חושבים שלא צריך להילחם בחיזבאללה, אלא בגלל שהם חוששים מחישוב מוטעה של חיזבאללה או שהוא לא ניתן יהיה להרגעה, ומה שהיה אמור להביא את נסראללה להסדר מדיני גם בלי סיום המלחמה בדרום, יביא אותו ואותנו ואת כל המזרח התיכון אל עברי פי פחת.
