האלוף במיל' ישעיהו (שייקה) גביש, שהיה מפקד פיקוד הדרום בזמן מלחמת ששת הימים, הלך היום (ה') לעולמו והוא בן 99. גביש התגורר ברמת השרון והיה יקיר העיר. הוא היה נשוי לגיטה, שנפטרה לפני פחות משנה, אב לשניים וסב לחמישה נכדים וחמישה נינים.
ההכרזה על כיבוש חצי האי סיני ב-1967
(צילום: ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)
גביש נולד באוגוסט 1925 בתל אביב. הוא למד בבית חינוך בצפון תל אביב, אחר כך עבר ללמוד בגבעת השלושה. באתר הפלמ"ח נכתב כי בשנת 1943 התגייס לפלמ"ח, לפלוגה ב'. בשנת 1944 מונה למ"כ בפלוגה ב' בגבעת ברנר ונען. כעבור שנה מונה למ"מ בנען. בסוף 1946 מונה למפקד פלוגה ד' בבית השיטה עד למלחמת העצמאות. בשנת 1948 מונה לסגן מפקד הגדוד הראשון, וכעבור זמן קצר מונה למפקד הגדוד הראשון.
במלחמת העצמאות השתתף במבצעים בטירת צבי, בית שאן, הגלבוע, זרעין, מבצעי משמר העמק, מבצע יפתח, קרב מלכיה (נפצע בקרב), מבצע דני (קמב"צ הגדוד השלישי בעקבות פציעה) ומבצע יואב. לאחר מלחמת העצמאות נשאר בצבא הקבע, והוא מדור המייסדים של צה"ל. בשנים הבאות, גביש היה סמח"ט בחטיבה 7, מדריך בפו"מ, קצין אג"ם בפיקוד, ראש ענף מבצעים במטכ"ל, מפקד בה"ד 3, ראש מחלקת מבצעים במטכ"ל (במהלך מבצע קדש), מפקד פו"מ, ראש מה"ד.
בתור ראש מחלקת המבצעים במטכ"ל, גביש נמנה עם המתכננים של מלחמת סיני, במהלכה כבש צה"ל את חצי האי ופינה אותו בסיום המלחמה עקב לחץ בינלאומי. לימים מונה לאלוף פיקוד הדרום, שאותו הוביל לניצחונות מפוארים במלחמת ששת הימים. בתום המלחמה התייחס גביש לכך שצה"ל כבש את סיני תוך ימים בריאיון ל"ידיעות אחרונות", ואמר: "אפילו בחלומותי הוורודים לא תיארתי שנשמיד את האויב בעוצמה כה רבה".
בשנת 1970 פרש משירות קבע בצה"ל ומונה למנכ"ל כור מתכת, אך במלחמת יום הכיפורים נקרא לשירות מילואים ומונה למפקד מרחב שלמה, שחלש על חלקו הדרומי של חצי האי סיני ועל עיקר קו החוף לאורך מפרץ סואץ. במסגרת תפקידו נהדפו כוחות קומנדו מצריים שהונחתו מעבר לקווים ונבלם ניסיון מצרי להתקדם לעבר עיירת החוף ראס סודר.
משנת 1982 עד צאתו לגמלאות, היה גביש מנכ"ל כור. בהמשך עמד גביש בראש עמותת דור הפלמ"ח (יו"ר ארגון חברי הפלמ"ח), והוא מיוזמי וממקימי בית הפלמ"ח. על תרומתו הייחודית למען מדינת ישראל זכה גביש בפרס הרצוג בשנת 2022, יחד עם האלוף במיל' עמוס חורב. בשנת 2018 הוא אף השיא משואה.
נחום, שנפצע במלחמת ההתשה, ספד לגביש: "בעת אשפוזי בבית החולים בעקבות הפציעה הקשה, ביקר אלוף הפיקוד ביקר את הפצועים. כשנכנס לחדר, התמתחתי בשוכבי במיטה והצדעתי לו. נעניתי: 'חייל, אתה לא אמור להצדיע לי. אני צריך להצדיע לך'. יהא זכרו ברוך".
הריאיון ב-2021
בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2021 סיפר גביש על סדר יומו. הוא סיפר כי כל בוקר הוא מתחיל בשחייה, קורא המון, ועוסק בעיקר בהנחלת ההיסטוריה לדורות הבאים.
גביש גם סיפר על מוזיאון הפלמ"ח: "יש לנו במוזיאון 130 אלף תמונות מתקופת המלחמה, חדר הנצחה מפואר וגם ארכיון גדול. את ידעת שמבקרים בבית הפלמ"ח מאה אלף איש בשנה. אני רואה בזה אקט חינוכי חשוב ואני נפגש עם המון מהם באופן אישי. נכון, לומדים מעט מאוד בבתי הספר על התקופה הזו ואני בטוח שצריך להכפיל את שימור ההיסטוריה. אנחנו משתדלים לתרום ועושים מה שאפשר להנחיל את המורשת".
על גיוסו לפלמ"ח, הוא סיפר: "בגיל 18, דור הצעירים הישראלי באותה תקופה עמד בפני קריאה של המוסדות היהודיים שאמרו 'תתגייסו לצבא הבריטי כי זו מלחמה נגד הנאצים'. יצחק שדה אמר 'מה פתאום, צריך להתגייס לפלמ"ח. מי יהיה הצבא של המדינה? צריך אותנו פה'. אז הנוער התחלק. הרוב הגדול התגייס לצבא הבריטי. אנחנו התגייסנו לפלמ"ח, אחוז קטן, אולי 5,000 איש כשבצבא הבריטי 30 אלף. ההתגייסות לפלמ"ח הייתה בגיל צעיר ישר אחרי הלימודים. התגייסתי לשנתיים חובה ואחרי זה יצאתי לרזרבה שהיום קוראים לזה מילואים. נרשמתי ללימודים אחרי זה בטכניון, אבל אז מי קורא לי? יצחק שדה. מפקד הפלמ"ח קורא למ"כ צעיר ואומר לו 'מה אתה הולך ללמוד? מה אתה מבלבל את הראש? אתה נשאר להיות קצין, נקודה'. אז נשארתי, עד לדרגת אלוף".
