כמה מאות קצינים במילואים, בהם טייסים, כבר הודיעו על הפסקת שירותם במחאה על הביטול המתקרב של עילת הסבירות כחלק מהמהפכה המשפטית, וראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן אף העניק להם גיבוי ואמר כי "אם החקיקה האיומה והנוראה הזאת תעבור, אנחנו מדינת אחרת, אז אנחנו לא חייבים לעמוד בחוזה שחתמו איתנו". כעת, גם בקרב המנסחים של אותו "חוזה" - רוח צה"ל - נשמעים קולות שמגבים את אי-ההתייצבות.
"ביטול התשתית הדמוקרטית במדינה יוצר סכנה לביטול ערכים שנמצאים במסמך הזה ואופייניים למשטר מתוקן של מדינה דמוקרטית, כמו חיי אדם וטוהר הנשק", הסביר הבוקר (שישי) בשיחה עם ynet פרופ' אסא כשר, שהיה שותף בשנות התשעים לניסוח הקוד האתי של צה"ל. "זה יוצר אפשרות שיגידו לחיילים לנהוג בצורה שהיא מנוגדת לערכים האלה, וזה הבסיס העיקרי להצדקת מעשים של אי-התייצבות".
לדברי פרופ' כשר, "אי אפשר להגיד שהמסמך שנקרא 'רוח צה"ל' אומר מה צריך בן אדם לעשות במצב הזה, אין אמירה ברורה. אבל אפשר לשאול על הרוח שיש ברוח צה"ל, ויש שם אמירה ברורה שהעקרונות של המסמך הם עקרונות של מדינה יהודית ודמוקרטית - ולכן פגיעה אנושה בדמוקרטיה היא בניגוד למה שהמסמך הזה אומר על צה"ל ועל רוחו".
המסמך המוכר כ"רוח צה"ל" נחשב כיום לקוד האתי של צה"ל ומהווה בסיס ערכי רצוי לכל פעולות החיילים בצבא. המסמך נוסח בשנת 2000 ביוזמת קצין החינוך הראשי דאז, תת-אלוף אלעזר שטרן, שביקש לעדכן את הקוד האתי שאותו ניסחו בשנת 1994 מפקד אגף כוח האדם דאז, אלוף יורם יאיר (יה-יה), ופרופ' אסא כשר שהיה מופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית באוניברסיטת תל אביב. בוועדה שניסחה בשנת 2000 את רוח צה"ל היו חברים הפרופסורים אבי שגיא, דני סטטמן, אבשלום אדם, שאול סמילנסקי, נעם זהר ומשה הלברטל – כולם מומחים לאתיקה ולפילוסופיה של המוסר - לצד קצינים ובראשם אלוף ישי בר ואלוף-משנה יעקב קסטל.
מסמך רוח צה"ל מדגיש מספר פעמים את עקרון הדמוקרטיה - ונפתח כך:
"צבא ההגנה לישראל הוא צבאה של מדינת ישראל. צה"ל פועל בכפיפות לרשויות השלטון האזרחי הדמוקרטי ולחוקי המדינה. מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל ועל עצמאותה, ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה. חיילי צה"ל מחויבים להילחם, להקדיש את כל כוחותיהם, ואף לחרף את נפשם להגנת מדינת ישראל, אזרחיה ותושביה. חיילי צה"ל יפעלו על פי ערכי צה"ל ופקודותיו, תוך שמירה על חוקי המדינה וכבוד האדם, וכיבוד ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית"
"הכל כתוב והכל ברור, זה לא שמישהו לא מבין", אמר ל-ynet האלוף (במיל') יה-יה, אך הבהיר: "אני לא רוצה לנקוט עמדה פוליטית ואני לא עוסק בזה".
5 צפייה בגלריה
"העם בוכה כי משנים לו את המדינה ליהודית ולא דמוקרטית" פרופ' אסא כשר
(צילום: מוטי קמחי)
5 צפייה בגלריה
"הכל כתוב והכל ברור". האלוף (במיל') יורם יאיר (יה-יה) (מימין), יחד עם מפקד חיל האוויר לשעבר נורקין
(צילום: יאיר שגיא)
"חייל יכול לשאול את עצמו - אחרי שהם יבטלו את הדמוקרטיה, זו ממשלה שיש בה שר שאמר 'למחוק את חווארה'. זה מה שיגידו לי לעשות? פשעי מלחמה? מעשים שאין בהם שמירה על רוח צה"ל או הדין הבינלאומי?", הוסיף פרופ' כשר. "הממשלה לא מבטיחה באמירות שלה שיש מצב שלא יגידו למחוק את חווארה, להיפך, הקולות האלה חוזרים שוב ושוב. לכן חיילי מילואים מדברים במונחי אי התייצבות. צה"ל שינה את פניו - הוא היה ועודנו הזרוע של מדינה יהודית ודמוקרטית, ועכשיו הוא עתיד להיות הזרוע של מדינה יהודית ולא דמוקרטית".
לדברי פרופ' כשר, "אני חושב שמפקדים יכולים להגיד לחיילים שלהם, וזה מה שעשה מפקד חיל האוויר לפני כמה זמן, שהם יכולים לסמוך על המפקדים שיתנו פקודות בהתאם לרוח צה"ל ולעקרונות המדינה הדמוקרטית. מפקדים יכולים להגיד לחיילים שלהם שזהות צה"ל כצבא של מדינה דמוקרטית לא תשתנה. בלי להגיד את זה, אבל זה משתמע, שאם תתקבל פקודה למחוק את חווארה ובג"ץ יגיד שאסור לעשות את זה, ילכו לפי בג"ץ. כלומר המפקדים בעצם יגידו - כל זמן שיש בג"ץ, אנחנו ננהג לפיו ולפי הדין הבינלאומי".
עם זאת, לדבריו, "ברגע שהכנסת תחליט לבטל את עילת הסבירות, שזו החלטה של כנסת שרוצה להחליש את בג"ץ, השאלה היא אם ההחלטה הזו בעצמה הינה סבירה והאם היא תגיע לבג"ץ? בג"ץ יוכל להגיד שזה לא תקין לבטל את עילת הסבירות, וכך עדיין נוכל להיות במצב שבג"ץ יגיד לנו מה לעשות על פי עילת הסבירות או עילות אחרות. מפקדים יוכלו להמשיך להגיד לחיילים שיתנו בהם אמון שהם ינהגו לפי רוח צה"ל - אבל לחייל יהיה נימוק טוב למה הוא מהרהר בזה. עם זאת הוא צריך לעשות שיקול מידתיות - מה הערך ומה הנזק? את התועלת הוא מעריך בעצמו, את הנזק הוא צריך להעריך עם המפקדים. אם יוצא שהנזק הוא קטן והתועלת גדולה - הוא יכול לעשות את זה. אם יוצא שהנזק גדול מאוד והתועלת לא ממשית, הוא יכול לעשות משהו אחר. זאת שאלה פתוחה, כפות המאזניים לא נמצאות במקום מסוים".
פרופ' כשר מוסיף: "מי שייקרא לקרב מפני שהותקפנו או מפני שצריך לעשות פעולה צבאית חיונית - אין שאלה, הוא צריך לעשות את זה. אם קוראים לך להפעלת הכוח - תלך, אתה חייב ללכת. אבל אם קוראים לך לבניין הכוח, כדי לשמור על הכשירות הצבאית והיכולת שלך ובהזדמנות אחרת לפעול כמו שצריך, זה סיפור מסוג אחר. הטייס צריך לשאול 'מה הנזק שייגרם אם לא אטוס השבוע?', אני לא יודע לענות על השאלה הזאת, החייל והמפקד צריכים לענות על השאלה הזאת ולהשוות את זה לכך שהעם בוכה - כי משנים לו את המדינה מיהודית ודמוקרטית, ליהודית ולא דמוקרטית".
יש לציין כי בחלק נכבד מהמכתבים והעצומות של אנשי המילואים שהודיעו על אי-התייצבות, כמו גם בהתבטאויות שלהם בראיונות, הם אומרים שכן יתייצבו אם תפרוץ מלחמה.
"אי-ציות אזרחי הוא ביטוי לאחריות אזרחית עמוקה"
"יש מי שאומרים 'תוציאו את הצבא מהעניין' - אז אין דבר כזה. במדינה דמוקרטית ליברלית, חייל הוא לא רק חייל", קבע פרופ' אבי שגיא - אחד ממנסחי רוח צה"ל בשנת 2000, וכיום מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן ועמית מחקר בכיר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון הרטמן בירושלים. בריאיון לשרון כידון ב-ynet Live הסביר פרופ' שגיא כי "חייל שמתחייב בנאמנות מוחלטת לשלטון, זה המודל של הצבא הפרוסי. במדינה דמוקרטית ליברלית, ובמדינת ישראל, החייל והחיילת מביאים איתם אל הצבא את מלוא סט ערכיהם המוסריים, המצפוניים והאזרחיים. אין דבר כזה במדינה דמוקרטית ליברלית שהממשלה תחליף את המצפון של האדם".
לדבריו, גם הדיון על רעיון הפקודה הבלתי חוקית בעליל אינו רלוונטי לנושא: "השאלה היא בכלל אחרת – השאלה היא האם ממשלת ישראל הנוכחית היא ממשלה לגיטימית. ואם נניח שממשלת ישראל איננה ממשלה לגיטימית, מה יכולתם של אזרחים שנקראים להגן על אזרחי מדינת ישראל? וכאן אני רוצה להציע את האבחנה המאוד עמוקה וחשובה – חובת ההגנה על האזרחים היא חלק מהחוזה היסודי שבין אזרחי מדינת ישראל. אבל אם נניח לרגע שמממשלת ישראל איבדה את הלגיטימיות שלה - לא נגזר מכך שחובת ההגנה העצמית פוקעת, נגזרת מכך דילמה עמוקה ויסודית. אם ממשלת ישראל לא לגיטימית, הרי שהכרעותיה בתחום הצבאי הן מראש לא לגיטימיות".
(צילום: שמוליק דודפור)
לדברי פרופ' שגיא, "השאלה היא מאוד פשוטה, זו לא שאלה פוליטית – זו שאלה עקרונית מאוד – מה קורה כאשר ממשלה לא רק ממוטטת את עצמאות המערכת המשפטית, אלא גם מחליפה את הריבון האמיתי שזהו כל אזרח ואזרחית בשם הרעיון של הכרעת הרוב?". התשובה לכך, לדבריו, היא אי-ציות אזרחי: "אי-ציות אזרחי הוא ביטוי לאחריות אזרחית עמוקה. זה לא מרי, ומרי זה מלחמה".
"אני מצפה לכך שכל חייל וחיילת, כמו כל אזרח, יתפוס את האחריות ויתמודד עם השאלה מה עליו לעשות לנוכח הנסיבות הנוכחיות?", מוסיף פרופ' שגיא. "אני אנסח את זה בצורה פשוטה וברורה – חובת ההגנה על אזרחי מדינת ישראל נשארת תקפה וקיימת, מה שלא נשאר תקף ולא ברור זה האם הצבא נשאר נאמן למסמך רוח צה"ל, מפני שמסמך רוח צה"ל אומר שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, ליברלית ויהודית. לצערי הוא לא נאמן להיבט הזה, מפני שמדינת ישראל היום פסקה מלהיות ליברלית ויהודית".
לדבריו, "מה שאני מצפה מהרמטכ"ל זה להודיע בצורה נחרצת שצה"ל יפעל אך ורק בהתאם למסמך רוח צה"ל וערכי היסוד הגלומים בו. אם הוא יודיע את זה, אז אני מניח שרוב אנשי המילואים - שהם לא אויבי העם וכל אחד מאיתנו חייב להם את חיינו, וכרגע לא מצייתים כחלק מאי-ציות אזרחי - יצייתו. אבל לצערי צה"ל מגמגם".
במאמר שפרסמו מוקדם יותר השבוע פרופ' שגיא ופרופ' נעם זהר - גם הוא ממנסחי רוח צה"ל - תחת הכותרת "מול שבירת האמנה החברתית: אי-ציות אזרחי כחובה", נכתב כי "רוב של חברי הכנסת אינו יכול להכשיר את השרץ - אין בכוחו לתת לגיטימציה לחקיקה או למדיניות ממשלתית ההורסת את יסודות המשטר הדמוקרטי, הרומסת את זכויות הפרט והמיעוט, המפירה את עקרונות השוויון וזכויות האדם, או החותרת להגביל את עצמאות המערכת המשפטית, שהיא הגורם היחיד המגן על כל אלו מפני שחיתות השלטון ועריצות הרוב. לחקיקה חתרנית כזאת אין כל תוקף, שכן היא בגדר חריגה מסמכות - גבול סמכותה של הכנסת חופף לגבול סמכותה של המדינה, המתקיימת אך ורק בתוך המסגרת שהוקנתה לה על ידי האמנה החברתית וקיבלה ביטוי מכונן במגילת העצמאות".
במאמר כותבים השניים באופן אפילו מפורש יותר: "אי-ציות אזרחי המבוסס על אובדן הלגיטימיות של השלטון הוא התייצבות אזרחית ראויה הבאה להגן על המדינה מפני משטר עריץ הפוגע בתשתית הליברלית של המדינה. חרף חומרת הסכנה, ההתנגדות חייבת להיות אזרחית ואסור לה שתיעשה אלימה. אי-ציות אזרחי החוצה את גבול אי האלימות, פוסק מלהיות מחויבות אזרחית. אי ציות אזרחי הפועל תוך הפרת חוק עלול לפגוע באזרחים אחרים. פגיעה זו אמורה להיות מוגבלת אבל לעיתים היא נדרשת".
