ב-27 בספטמבר, שבוע וחצי לפני מתקפת 7 באוקטובר של חמאס על ישראל, קיימנו – עמיתי ל-ynet live קובי נחשוני ואני – ראיון רדיו שבדיעבד מייסר אותי כבר שלושה שבועות. זה היה לקראת חג הסוכות ותושבי עוטף עזה זעקו על ההתפרעויות האלימות של פלסטינים על הגדר. העורך יאיר חסון תיאם ראיון באמצעות הדוברות של המועצה האזורית אשכול, ועל הקו עלה ראש המועצה גדי ירקוני. בשיחה הזאת, שבראייה לאחור התנהלה מצידנו בנינוחות בלתי נתפסת, הוא התריע שההסלמה עלולה להגיע ליישובי העוטף.
שאלתי את ירקוני אם הוא מקבל את עמדת מערכת הביטחון שלפיה חמאס מורתע ולא נשקף איום אמיתי מהאירועים. ירקוני לא ביטל לחלוטין את הקונספציה, אבל נשמע מוטרד. הוא הסביר שיש פער גדול בין מה שהוא רואה בשטח לבין המסרים המרגיעים שהוא מקבל מההנהגה בישראל. לשאלה איך הוא מסביר את הפער הזה, ואם הוא לא מאמין שלחמאס אין מוטיבציה לתקוף, ושהאוכלוסייה בעזה רק רוצה להתפרנס, ענה ירקוני שאין לו הסבר. ניכר היה שהוא לא שקט, אבל השתדל לסמוך ידיו על המערכת.
"אנחנו רואים את שני הדברים, מצד אחד אנחנו יודעים שלחמאס אין אינטרס, מצד שני אנחנו רואים את מה שקורה על הגדר", אמר. "ומה שקורה על הגדר אמנם מגיע למעט יישובים אצלנו, אבל זה מדאיג".
שרון כידון
ראש המועצה גדי ירקוני מזהיר: שימו לב לגבול הרצועה
06:52
הוא טען שדרושים כללים ברורים שלפיהם מי שעובר את הגדר צריך להיפגע. "אם הכללים יהיו לא ברורים, ההסלמה תגיע בכל מקרה", הוא הסביר. "החיים של תושבי עוטף עזה, שבסוף זה יגיע אליהם, צריכים לשמור עליהם". כשדיברנו על הקרע החברתי בישראל, ושאלנו אם הוא ינוצל על ידי חמאס, הוא סיכם: "עזה מרגישה את מה שקורה במדינת ישראל וזה משפיע".
הדברים האלה מהדהדים לי בראש מיום הטבח, ואחרי שיחה עם העורך חסון החלטנו לשלוף את השיחה ולצרף אותה כאן. שנינו שואלים את עצמנו מאז את אותן שאלות: האם עשינו יד אחת עם מובילי הקונספציה? למה יצאנו ידי חובה כשנתנו לירקוני להביע את הדאגה שלו, ואז פטרנו אותה בהדהוד המסרים של הדרג המדיני-ביטחוני? עד כמה אנחנו אשמים בכך שלא אתגרנו אותם ולא היינו מספיק ביקורתיים? האם נרדמנו בשמירה?
חוכמה שבדיעבד אינה חוכמה, וממילא איש מהמעורבים בשיחה לא היה מומחה ביטחון או פרשן ספציפי לעניינים פלסטיניים, ועדיין מייסרת העובדה שראינו את האירועים על הגדר, שמענו את זעקת ראשי היישובים, ובכל זאת מיקמנו אותה בתחתית הליין-אפ של התוכנית, וכפועל יוצא בתחתית הליין-אפ של הזרקור הציבורי.
שרון כידוןאין אדם בישראל שלא היה רוצה לעשות משהו שיעלים רטרואקטיבית את השבת ההיא. זה ודאי לא ייחודי לאנשי תקשורת, ומן הסתם תחושת האשמה רובצת גם על פוליטיקאים, גורמי ביטחון ומודיעין ועוד. אבל כמי שתפקידם לבקר את השלטון והמערכות הציבוריות, בין השאר על ידי עיצוב סדר יום, ברור לנו שהיינו צריכים לעשות יותר.
למה קיבלנו בקלות כזאת את ההסבר שההתחממות על הגדר נובעת מלחץ של אוכלוסיית עזה לקבל הטבות כלכליות? האם זה רק בגלל שמהומות כאלה כבר התרחשו בשנים קודמות ואז השטח נרגע? מדוע לא הקשבנו לאלה שגרים שם וחשים את השטח טוב מכולם? שלושה שבועות ויום חלפו, ועדיין אין לי תשובות. המידע היה לפנינו, ולא עשינו איתו דבר. ניהלנו שיחות נינוחות ושאלנו שאלות, חלקן אפילו נכונות, אבל לא חתרנו לתשובות הנכונות.
- שרון כידון היא עיתונאית ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
