תת-אלוף ברק חירם בחר להקדיש חלק מנאום הבכורה שלו אתמול כמפקד אוגדת עזה למתקפה על "התרבות הישראלית שהתפתחה כאן", אשר לתפיסתו "מבקשת הכל עכשיו, לעשות אקזיט, לממש רווחים רגעיים. חברה המבקשת להיות קלילה ונמרצת, מנותקת ממחויבות עברה ומעול עתידה ובעיקר מתמסרת אל הרגע, אל ההווה". אותה "תרבות", טוען חירם, עומדת בבסיס ההחלטה של אויבי ישראל לתקוף: "אויבינו זיהו זאת והאמינו כי זאת תהא שעת הכושר להשמדתנו".
לפני שתא"ל חירם משאיר שבת את "התרבות הישראלית" ופוקד עליה לסייד עצים בלבן, חשוב לומר שהדברים שלו לא רק מקוממים, חצופים, זחוחים ויהירים: הם גם שטחיים להחריד ונושאים בתוכם סתירה פנימית ברמה שהייתה מביכה סטודנט שנה א' ללוגיקה.
נאומו של תא"ל ברק חירם בטקס חילופי מפקד אוגדה 99
(צילום: דובר צה"ל )
לפי חירם, "הפער שבין ישראל 2023 לבין ישראל 2024 הוא מעל לכל דמיון", משום ש"עמידתנו האיתנה (היא) בניגוד מוחלט לתרבות הישראלית שהתפתחה כאן". תודה על הפירגון, אבל "תרבות" לא משתנה בכמה חודשים ומן הסתם אלו שהגנו בגופם על המולדת באו מאותה "תרבות ישראלית" שאותה חירם טרח להשמיץ בשנייה הראשונה בתפקיד, שכזכור הוא נכנס אליו רק לאחר תחקיר שניקה אותו (למרות שנותרו בו חורים משמעותיים בשאלת הירי לבית שבו היו חטופים וחטופות) ומפגש אישי עם השורדים והשורדות הגיבורים של בארי. מתברר שהמעט הזה הספיק כדי שחירם לא ייזהר בלשונו וישמיץ אנשים שממש עכשיו ממתינים בחרדה למתקפת טילים חסרת תקדים ומגלים שזה באשמתם: הם לא היו מספיק ערכיים ובעלי מודעות היסטורית בשבילו.
לפני שתא"ל חירם משאיר שבת את "התרבות הישראלית" ופוקד עליה לסייד עצים בלבן, חשוב להגיד: דבריו שטחיים להחריד ונושאים בתוכם סתירה פנימית ברמה שהייתה מביכה סטודנט שנה א' ללוגיקה
אם כבר חירם מתעניין, זאת "התרבות הישראלית" שבזכותה ישראל שרדה את 7 באוקטובר למרות שהצבא המנוון וההנהגה חסרת האחריות הם אלה שהיו מנותקים באותו יום, אך כנראה שהפקת הלקחים לא כוללת זריקת צניעות. אותה תרבות "קלילה ונמרצת", מה שנשמע בפיו של חירם כמו קללה, היא זאת שהפיקה יש מאין יוזמות מפעימות ומעוררות השראה כשהצבא לא ידע מימינו ומשמאלו. זאת עדיין אותה "תרבות" שבזכותה יש לחיילי מילואים קסדות ואפודים. מה לעשות, הכסף שדרוש כדי לרכוש אותם לא מגיע בזכות נאומים נפוחים וחלולים על "מחויבות העבר" ו"עול העתיד".
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס אבל גם אם החברה האזרחית, המושתתת על אותה "תרבות ישראלית", לא הייתה מתפקדת כפי שתפקדה, ההטפה של חירם היא חץ מתנשא כלפי גברים ונשים שקורעים את עצמם מדי יום על מנת להיות חלק מעם חופשי בארצו, שמקדש את החיים ואת מה שהופך אותם לראויים: יצירה חופשית, מחשבה ביקורתית, הרחבת אופקים והערכה לכל מה שהאנושות יכולה להשיג בכישרון ובעבודה קשה. זה בטח עדיף על קיום בתור נתינים מבוהלים של גנרלים עם פנטזיות על ספרטה יהודית וחשיבות עצמית של אלכסנדר מוקדון. לכן צריך לומר לחירם, שעם כל ההערכה הכנה לתרומתו ואומץ ליבו בשדה הקרב, "התרבות הישראלית" היא לא אחד החיילים שלו ובלי מעט האנשים שעדיין מאמינים במדינה מתקדמת ונאורה, שאוהבת ומוקירה את עברה אבל יודעת שמה שלא מתפתח קורס מת, זאת לא ישראל אלא ממלכת יהודה עם נשק גרעיני - וזה גם יהיה סופה.
