הקרדינל רישלייה, אחד מגדולי המדינאים והדיפלומטים בהיסטוריה, אדם שהסופר אלכסנדר דיומא עשה לו עוול גדול בסדרת ספרי המוסקטרים, נשאל פעם כיצד צרפת תומכת באימפריה העות'מאנית, הכופרת, המוסלמית, במאבקה נגד האימפריה ההבסבורגית, הקתולית, הנוצרית, בדיוק כמו צרפת. כיצד חשמן של הכנסייה נותן את ידו לכופרים על פני הנוצרים? ותשובתו הייתה "היגיון המדינה". או במילים פשוטות אויב אויבי הוא ידידי.
אם נתרגם את זה למציאות הנוכחית אולי אויב אויבי אינו ידידי, אבל, ולפחות זמנית, יש לנו אינטרסים משותפים. וכמובן שהדברים נכתבים בהקשר הסורי.
עצוב, אולי, מעט אירוני, אולי, ומפתיע – בוודאות, אבל ההישג האסטרטגי הגדול ביותר של המלחמה המתמשכת מאז 7.10 נגד איראן ושלוחיה השונות בסופו של דבר בוצע לא על-ידי ישראל, אלא על-ידי טורקיה ושלוחיה, ואני כלל לא בטוח שארדואן מצד אחד, ואולי נתניהו מצד שני בכלל רצו בתוצאה הזו. וכעת המזרח התיכון – ובעצם העולם כולו – מסתגלים תוך כדי תנועה למצב החדש והשלכותיו.
ונזכיר שוב – הראייה הטובה בעולם היא הראייה בדיעבד. אנו כרגע תוך כדי האירועים. גלי ההדף שהחלו לפני חמש עשרה שנים באירועי האביב הערבי בתוניסיה, המשיכו להפלת משטרים גם במצרים, לוב ותימן, למלחמות אזרחים בלוב, תימן וסוריה, להתחזקות איראן, לעליית – ונפילת החליפות האיסלאמית של דאע"ש מגיעים כעת לצומת נוסף.
זה מה שאתה רוצה? ג'יהאדיסטים סונים על גבול ישראל?
אולי כעת הטעות הקשה של אובמה – האיום על אסד שלא בוצע, הכנסת רוסיה ואיראן לסוריה – מה שהיטה את מלחמת האזרחים לטובת משטר אסד הרצחני, נתן לאיראן מסדרון אווירי וקרקעי לחיזבאללה, מוטת השפעה אדירה, העניק לפוטין שני בסיסים אסטרטגיים – אולי עכשיו היא מתוקנת.
מתוקנת? ישאלו הקוראים ובצדק. זה מה שאתה רוצה? ג'יהאדיסטים סונים על גבול ישראל?
לא. האמינו לי, הייתי מעדיף בהרבה שבסוריה ישלוט בית המלוכה הדני ותושביה יהיו ליכטנשטיינים. זה לא עומד לקרות.
אבל – בין היאת תחריר א-שאם לבין חיזבאללה איראן ורוסיה אני חד-משמעית מעדיף את הראשונים.
כן, גם אני זוכר שאחמד א-שרע – השם החדש מדיף הרצון הטוב של אחמד אל-ג'ולאני מנהיג קואליציית ארגונים סוניים ג'יהאדיסטיים שהסבא היה אל-קאעידה והאבא ג'בהת א-נוסרה. אבל אני גם זוכר שהאויב המר שלהם, שנוא נפשם הוא חיזבאללה ואיראן. אני גם זוכר שבשיא מלחמת האזרחים הם היו בגולן הסורי ולא נורתה אף ירייה מהם על ישראל, והיו הבנות שקטות שהחזיקו מעמד.
כרגע הם מייצבים שלטון. כרגע היא מילת המפתח – ובהחלט, א-שרע והאחרים ייבחנו במעשיהם ולא רק בהצהרותיהם. הם מצהירים שהם לא הטליבאן. הם לא יאכפו את השריעה המחמירה על נשים. הם לא הולכים למשטר הלכה נוסח אפגניסטן. הם מעוניינים בבניין אומה. לצורך זה הם צריכים בחזרה את הסורים שהיגרו ונמלטו מהמדינה, והשקעות מאירופה ותמיכה מארצות הברית. כל אלה לא עולים בקנה אחד עם רעיונות מדינת הלכה איסלאמית, גם אם בלי ספק לחלק מהמורדים יש בדיוק חזון כזה.
מה הלאה?
איננו יודעים מה צפוי. הדבר היחיד הברור הוא שגלי ההדף ימשיכו, וחלק מזעזועי המשנה יבשילו רק עוד שנים. מזכיר כמה זמן עבר מהפלישה האמריקנית השנייה לעיראק עד שקמה החליפות האיסלאמית, כמה זמן עבר מהאביב הערבי עד נפילת אסד.
א-שרע מצטייר כאדם אינטליגנטי המודע לכך שהסיבה המרכזית להצלחתו האדירה בכיבוש סוריה כמעט בלי ירייה הייתה שרוסיה נחלשה באוקראינה ועסוקה בה – ואיראן, ובעיקר חיזבאללה, שהיו משענת המשטר הסורי על הקרקע, הוחלשו מאוד בידי ישראל
ארדואן רצה להגיע להסדר מול אסד ונתן אישור למורדים לצאת למתקפה. הוא – ואף אחד אחר - לא תיאר לעצמו שמשטר אסד יתפורר כה מהר. מניח שבישראל רבים העדיפו – לדעתי בטעות – את השד המוכר.
מה עכשיו? ראשית, אויבי ישראל – איראן, חיזבאללה, ורוסיה ספגו מהלומה אדירה. יוקרתית, אסטרטגית, צבאית, כלכלית. ייתכן שזה יוביל לנפילת משטר האייתוללות – או לפריצתו לגרעין. לחיזור המשטרים הסוניים המתונים או נפילתם. ואולי לכך שטראמפ יפעיל לחץ על פוטין הנראה לפתע חלש בהרבה בזירה האוקראינית. בכל מקרה העובדה שאויבי ישראל הובסו בזירה קריטית בלי שהגיבו היא מצוינת לישראל, לדעתי לעולם כולו.
מה אנחנו צריכים לעשות, כמובן חוץ מהקלישאה של לעקוב בערנות אחרי ההתפתחויות?
הפעולה המהירה והנכונה של חיסול מאגרי הנשק הכימי של אסד לפני שייפלו לידיים בלתי רצויות – מצוין. כך גם חיסול חיל האוויר וחיל הים וטילי הקרקע-ים של המשטר שקרס. גם תפיסת רצועת ביטחון בהחלט הגיונית. (כמובן, הצילומים הראוותניים על פסגת החרמון הסורי מיותרים ומטופשים להפליא. אז הבייס מאושר שנתניהו יצא גבר, אבל שאר העולם מתעורר ומחבר את הצילומים, וההצהרות הכה מיותרות, להצהרות אחרות על עזה ולבנון ושואל את עצמו האם ישראל מנסה לספח שטחים ולהקים התנחלויות בכל מקום. הטרלול הזה חייב להיפסק, אבל אין לי שום אשליות שזה יקרה).
וכעת לפעולות ההגיוניות והאפשריות. סוריה כעת היא קליפה ריקה של מדינה. יש דגל, והמנון – שיוחלפו אולי, ובירה וגבולות רשמיים. בעלת הבית החדשה, ודאי בצפון סוריה היא טורקיה. ארדואן כידוע אינו אוהב ישראל, אבל עדיפה טורקיה כבעלת בית בסוריה מאשר איראן וחיזבאללה.
לחפש ברית
אנחנו יכולים, וצריכים, להמשיך בבריתות או הסדרים אד-הוק עם גורמים נוספים במשוואה הזו. נשמח מאוד אם יישארו כוחות אמריקנים שיגנו על הכורדים, ובמפגש הגבולות עם ירדן אבל זה לא בשליטתנו, זו החלטה של האדם שייכנס עוד חודש לבית הלבן.
ועם המשטר החדש? אפשר וצריך להגיע להבנות. לא, אני לא רואה בעתיד הקרוב דגל ישראל מתנוסס מעל השגרירות הישראלית בדמשק. אבל – אם ישראל תגיע, מרצונה או שתיגרר על-ידי הממשל החדש - להסדר עם ערב הסעודית, מי יודע? אפשר להגיע להסדרת גבול, להבנות של גבול שקט. אולי גם מסחר, שקט בתחילה. (בתקווה שמדובר במסחר חוקי, לא סמים ונשק. זה יש מספיק).
א-שרע המצטייר כעת כאדם אינטליגנטי – ובכל מקרה השליט בפועל – מודע לכך שהסיבה המרכזית להצלחתו האדירה בכיבוש סוריה כמעט בלי ירייה הייתה שרוסיה נחלשה באוקראינה ועסוקה בה – ואיראן, ובעיקר חיזבאללה, שהיו משענת המשטר הסורי על הקרקע, הוחלשו מאוד בידי ישראל. שחיזבאללה לא יכול היה להתערב גם אם רצה כי ישראל חיסלה חלק עצום מיכולותיו. הוא מודע לכך, והוא עושה את החשבונות שלו.
אורן נהריללא קרדיטואנחנו צריכים לעשות את שלנו. וכעת, ובתחומים לא מעטים, האינטרסים של סוריה החדשה ושל ישראל מתחברים. לא, לא נצעד בקרוב אל האופק כשאנו מצהירים שזו תחילתה של ידידות נפלאה, אבל אולי לא צריך הצהרות, אלא שקט. המעשים חשובים יותר. זה הזמן שישראל צריכה להפגין דיפלומטיה והיגיון. התחלתי בציטוט אז אסיים בציטוט – הדבר הנבון ביותר שנאמר אי-פעם על מדיניות ודיפלומטיה, היה משפט של טדי רוזוולט נשיא ארצות הברית הדגול - דבר ברכות, ושא מקל גדול. את המקל הגדול יש לנו. ודאי בזירה הסורית. זה הזמן (גם) לדבר ברכות עם המשטר החדש.
