משפט בנאלי, לכאורה: היום (ג') התחילו בכנסת הדיונים הסופיים על חוק תקציב המדינה לשנים 2022-2021, בפועל לשנת 2022. אם הכל יעבוד כמתוכנן, עד סוף השבוע, או לכל המאוחר בתחילת השבוע הבא, יהיה לישראל תקציב מאושר הכולל רפורמות חשובות. יותר משלוש שנים עברו מאז הפעם האחרונה שהועבר תקציב, במרץ 2018, וזה כבר ממש לא מובן מאליו. תקציב מדינה הוא כלי עבודה חשוב בידי הממשלה ובידי השרים הממונים על המשרדים השונים. ללא תקציב מאושר ידיהם כבולות ועליהם לפעול לפי 1/12 מתקציב המדינה הקודם.
כבר נשאלתי על ידי תומכי בנימין נתניהו, כאלה שאין להם מושג וחצי מושג בניהול משרד ממשלתי, מה הבעיה בזה. עובדה שהמדינה התנהלה, הם הטיחו בי. התשובה החד-משמעית היא שבהיעדר תקציב אין אפשרות לקבל תוספות ולהניע תקציבים לצרכים חשובים, לפי סדרי עדיפויות שנקבעים בידי הממשלה ובידי השרה או השר. ובהיעדר יכולת להתניע שינויים ורפורמות, לא רק שלא ניתן היה להתקדם אלא שמצאנו את עצמנו צועדים בצעדי ענק לאחור. טוב שזה נעצר ברגע האחרון.
אתן רק דוגמה אחת, ויש רבות כמוה. ב-2017 קיבלה ממשלת נתניהו, עוד לפני סחרורי הבחירות, בשעה שכיהנה בשקט ובנחת, החלטה חשובה ביותר: לתקצב את התוכנית הלאומית למניעה וטיפול באלימות במשפחה בסכום כולל של 250 מיליון שקל לחמש שנים. אלא שהחלטת הממשלה לא יושמה. אביב הגיע, תקציב נוסף בא, ותקצוב לתוכנית – אין.
חוק התקציב, ולצידו חוק ההסדרים, כוללים שורה של רפורמות ושינויים שבנימין נתניהו של ראשית שנות האלפיים, בתפקידו המעולה כשר אוצר, ומבין גדול בכלכלה, היה מתגאה בהם
ובינתיים הגיע מחול השדים של ארבעה סבבי בחירות. נתניהו, שלא רצה לקיים את הסכם הרוטציה שלו עם בני גנץ, נמנע מלהעביר תקציב. משום כך למשרד הרווחה, האמון על ביצוע התוכנית, לא הייתה דרך ליישמה.
אין תקציב – אין ביצוע. גם אם מדובר בנושא שאינו שנוי במחלוקת, והכל מסכימים שהוא חשוב. כעת, בתקציב שהכנסת תצביע עליו השבוע, יש מימון לשנתיים הראשונות של התוכנית, 2021 ו-2022, שהיא רב-זרועית וחמש-שנתית.
חוק התקציב, ולצידו חוק ההסדרים, כוללים שורה של רפורמות ושינויים שנתניהו של ראשית שנות האלפיים, בתפקידו המעולה כשר אוצר, ומבין גדול בכלכלה, היה מתגאה בהם. אפשר להניח שגם הוא היה מניח אותם על שולחן הכנסת.
אבל הכל תלוי בפוזיציה. כיום, מעמדת מנהיג האופוזיציה, נתניהו וחברי הכנסת הצועקים-לא-חשוב-על-מה ימצאו כל מילה וכל משפט כדי לחרף ולגדף את התקציב שמוגש, כמו גם את השינויים המוצעים. ביטול המונופול של מכון התקנים וחשיפה לייבוא אשר תביא לירידה במחירי התמרוקים? יצעקו. רפורמת בנקאות פתוחה? יצרחו. ביטול מונופול הרבנות על הכשרות והפיכתה לרגולטור ולא לגוף מפעיל? גם החילונים שבהם ימרטו את שיער ראשם. הסבת משרדים למגורים, ועוד עשרות רפורמות? שלא נדע.
הרי כל זה מובא בידי ממשלת... הם הוסיפו שם גנאי כלשהו, והרגישו כל כך גיבורים. כך ראוי למי שרוצים לשאת חן בעיני המנהיג. לקלל, לטנף, לצאת נגד, להתקרב תוך כדי איום למכוניתה של יו"ר הקואליציה עידית סילמן ולקרוא לה "בוגדת", ועוד שלל כינויים שהנייר לא סובל. נתניהו, מהיציע, מעודד בשתיקתו, גם אם לא בדיבורו או במעשיו.
יש לי פה ושם ביקורת עניינית על הקואליציה. אבל כאשר אני רואה את המתרחש, נזכרת מה היה, ושמחה על התקציב הקרב ובא, אני מעדיפה את הבנאליות.
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
