אינני יודע מספיק כדי לחוות דעה אם צודקות הטענות שמעלה מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, לפיהן צה"ל אינו משתף פעולה עם חקירת המבקר את אירועי 7 באוקטובר 2023. הרמטכ"ל טוען שקציני צה"ל משתפים פעולה עם חקירת המבקר, ובה בשעה הם גם משתתפים בתחקירים שעורך צה"ל על תפקודו באותו יום נורא וגם נלחמים או מנהלים לחימה.
המבקר, מר אנגלמן, טוען בפרסום לתקשורת שהוא אינו זוכה לשיתוף הפעולה שהוא מצפה לו מצד צה"ל ומביע את תרעומתו. בעבר היו לא מעט מקרים שבהם התגלו חילוקי דעות בין מבקר המדינה לבין צה"ל, אבל הם תמיד התנהלו בחדרי חדרים ונפתרו בשיחות בין ראשי מערכת המבקר לרמטכ"ל ולאלופי צה"ל.
הוויכוח הפומבי שיזם המבקר, באמצעות הודעות דובר והודעות שכנגד של צה"ל, מעלה חשד כבד שלא מדובר במחלוקת "לשם שמיים" ולחקר העובדות, אלא באירוע מסוג אחר שמריח מפוליטיקה.
בהקשר זה צריך לציין שראש הממשלה, כבר לפני שנה, דאג להפנות אצבע מאשימה במחדלי 7 באוקטובר כלפי הצבא, אבל מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית שבראשה עומד שופט לשעבר של בית המשפט העליון, שתחקור גם את תפקוד הקבינט. החקירה של אנגלמן היא מוצא נוח עבור נתניהו והקבינט הביטחוני, לביצוע חקירה שמראש תפיל את כל כובד האחריות על הדרג הצבאי.
אבל מה שקרה ביממה האחרונה הוא באמת חסר תקדים. בעקבות הודעה נוזפת של המבקר, שבה הוא נוזף ברמטכ"ל על חוסר שיתוף פעולה לכאורה עם החקירה שלו, פרסם היום שר הביטחון ישראל כ"ץ, באמצעות דוברו, הודעה שבה הוא "מנחה את הרמטכ"ל לשתף פעולה באופן מלא עם מבקר המדינה". הוא הוסיף: "לא ייתכן מצב שבו יצטייר שצה"ל חושש מביקורת ומשקיפות ציבורית נדרשת, נוכח חומרת האירועים שאירעו בשבעה באוקטובר, בעת שפיקדת על צה"ל".
בהודעה הזאת קובע שר הביטחון שאכן, כפי שטוען המבקר, צה"ל אינו משתף פעולה עם חקירת מבקר המדינה. ומה שחמור יותר, הוא שכ"ץ יותר מרומז שעיקר נטל האשמה לאירועי 7 באוקטובר הנורא מונחת על כתפיו של הרצי הלוי. זאת מבלי שכ"ץ יעלה אפילו ברמז את העובדה שהוא היה חבר הקבינט הביטחוני שצה"ל הזהיר ב-2023, יותר מפעם אחת, שההפיכה המשפטית מכרסמת בהרתעה של מדינת ישראל כלפי אויביה והם עלולים לתקוף. את זה כ"ץ לא מזכיר אפילו ברמז, ונוטל לעצמו את הסמכות המוסרית לגרום בהודעתו לציבור להאמין שהרמטכ"ל הוא האשם העיקרי באירועים החמורים.
בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל היו לא מעט מקרים שבהם היו מחלוקות כבדות בין שרי הביטחון לרמטכ"לים, החל מחילוקי הדעות בין ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לרמטכ"ל יגאל ידין, שבגללם התפטר ידין, ועבור למחלוקת בין שר הביטחון אריאל שרון לבין הרמטכ"ל רפאל איתן, בזמן מלחמת לבנון הראשונה והטבח בסברה ושתילה בסוף 1982.
אלו הן רק שתי מחלוקות מאוד חריפות, אבל הן התנהלו בחדרי חדרים ולא בתקשורת. הודעת שר הביטחון מהיום היא לא פחות מאשר זובור פוגעני שכ"ץ מנסה לעשות להרצי הלוי. אפשר היה לצפות לקצת יותר צניעות משר ביטחון שזה עתה התיישב בכיסא, וליחס של כבוד אל הרמטכ"ל המכהן שמוביל את הצבא בהצלחה לא מבוטלת מאז טבח 7 באוקטובר.
אפשר להעריך בסבירות די גבוהה שהזובור חסר התקדים שכ"ץ עושה לרמטכ"ל נועד להראות להרצי את הדלת, כדי ששר הביטחון וראש הממשלה יוכלו למנות רמטכ"ל יותר נוח להם, שישתף פעולה יותר מהרצי הלוי בהעברת חוק הגיוס/השתמטות.
הרצי הלוי, בתשובה לדרישת בג"ץ, הודיע שצה"ל יכול לגייס ולקלוט את כל מחזור האברכים חייבי הגיוס החל מ-2026, מה שנוגד את האינטרס של כ"ץ – שכנראה רצה להודיע שהחוק שהוא מנסח לגיוס חרדים מתאים יותר כיוון שצה"ל לא יכול לקלוט יותר מכמה אלפי חרדים בשנה גם מעבר ל-2026. אבל זו רק אחת הסיבות.
סיבה נוספת היא שבדיונים פנימיים בנושאים שונים, הלוי הביע דעות שלא היו לרוחו של ראש הממשלה וגם לא של שר הביטחון, והם פשוט מעוניינים להיפטר ממנו.
שר הביטחון גם עשה מעשה שלא ייעשה כאשר שילח את דוברו להוציא הודעה שבה הוא תוקף את דובר צה"ל דניאל הגרי (שקרא בהודעה משלו לפתור מחלוקות בין שר הביטחון לרמטכ"ל "בשיח ולא בתקשורת") – ובעצם מראה גם לו את הדרך החוצה. אין תקדים לכך ששר הביטחון מתכתש אישית עם הקצינים הבכירים בצבא ואף דורש מהם להתפטר.
יש מי שיטען ששר הביטחון כ"ץ הוא חסר ביטחון, ולכן הוא חייב לעשות שריר בפומבי כדי שציבור בוחריו יאמין ויעריך את תפקודו. אפשר להבין חולשה כזאת, אבל אי-אפשר לקבל את העובדה ששר הביטחון יפגע בסמכותו של הרמטכ"ל ושל קצין בכיר נוסף בצה"ל ויעליב אותם. הרמטכ"ל, שעומד בראש ההיררכיה הצבאית, אינו יכול למלא את תפקידו כראוי כאשר הדרג המדיני הממונה מכרסם בסמכותו, ועל ידי כך גם פוגע ביכולתו לקבל החלטות ולמלא את תפקידו.
ישראל כ"ץ עדיין לא הוכיח, כמו הרצי הלוי, שהוא לוקח אחריות ויודע לעשות תיקון לחלקו במחדל. הפוליטיזציה של הביטחון שמתנהלת עכשיו בראש חוצות עוד תעלה לנו ביוקר. אנשי צבא, ובעיקר מפקדים, לא יישארו כדי להגיע לתפקיד בכיר ואז לספוג עלבונות ויחס של חוסר כבוד מפוליטיקאי שזה עתה הזדמן ללשכת שר הביטחון.
שאלה מוסרית וחשובה ביותר שיש להפנות ללשכת שר הביטחון היא: כאשר שר הביטחון בוחר לעשות פוליטיקה בזמן מלחמה, שבה מילואימניקים רבים משלמים את המחיר הכבד ביותר, האם הוא יוכל להסתכל בעיניו של מילואימניק שזה עתה סיים סבב מילואים נוסף?