לצה"ל יש ייתרון יחסי חשוב על פני מקביליו באזור בשל היותו צבא-עם שמגייס לשורותיו על פי חוק את הצעירים בעלי המוטיבציה, את האמיצים ואת המוכשרים ביותר. ההון האנושי הוא המרכיב החשוב ביותר של הביטחון הלאומי. אולם כדי שהמרכיב הזה יעמוד יציב ולאורך זמן, ולא רק כשחרב חדה של איום קיומי מונחת על צווארנו, זקוק צה"ל לאמון הציבור.
בלי אמון הציבור ביכולותיו, בכשירותו ובערכיותו של צה"ל, יהפוך חוק גיוס חובה לאות מתה. בלי אמון בצבא ימצא חלק ניכר מההורים דרכים שיאפשרו לבניהם ובנותיהם להשתמט משירות, בעיקר ביחידות לוחמות, ובני הנוער שיתגייסו יחפשו שירות נוח ולא משמעותי שיעניק להם תנאים נוחים במילואים ואולי אף מקפצה לאזרחות.
מסיבה זו קשוב המטכ"ל להלכי הרוח הנושבים לעברו מהציבור הישראלי, וכמעט מדי שנה הוא שוכר את שירותיה של חברת סקרים אזרחית הבודקת עבורו את מידת האמון שהאזרחים רוחשים כלפיו. במקביל עורך המכון הישראלי לדמוקרטיה - גוף מחקר חברתי, פרטי ועצמאי - סקרים שנתיים משלו הבודקים ומדרגים את אמון הציבור במוסדות השלטון, בהם צה"ל.
בזמן רגיעה תופסים את השיח ברשת תלונות עבירות מין, אוכל, הסעות ותנאי מגורים. הכל הולך וכל מה שמצויץ מהודהד על פי התגובה הרגשית
באופן מסורתי נמצא צה"ל בצמרת מדרג מוסדות הממשל הזוכים לציוני אמון גבוהים בשני המבדקים הללו, והתוצאות בהם די דומות: בסוף 2019 מצא סקר שנערך עבור צה"ל כי 91% מהציבור דרגו את האמון בצה"ל במקום "גבוה" או "גבוה מאוד". באמצע 2020, בשיא מגפת הקורונה, נרשמה אמנם ירידה ל-82%, אבל זה קרה במסגרת צניחה כללית שנרשמה באמון הציבור במוסדות הממשל בגלל חוסר שביעות הרצון מאופן ההתמודדות עם הנגיף. לכן, בצה"ל לא התרגשו יתר על המידה מהתוצאות, ואכן, בסקר אזרחי שנערך במאי 2021 העניקו 90% מהנשאלים ציון גבוה לאמון שהם רוחשים לצה"ל.
אולם חצי שנה לאחר מכן, בנובמבר 2021, נפל דבר. סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא שאמון הציבור בצה"ל צנח באופן תלול: רק 78% אמרו שהאמון שלהם בצה"ל גבוה או גבוה מאוד. המגזרים שבהם נרשמה המידה הנמוכה ביותר של אמון היו החרדי והצעירים עד גיל 40.
זה היה מובן לגבי הציבור החרדי, שרובו המכריע לא משרת בצבא, אבל הירידה באמון בקרב צעירים עוררה דאגה בצה"ל. למטכ"ל לא היה – ועדיין אין - הסבר מספק ורשמי לתופעה זו, במיוחד ברקע העובדה שבמקביל נרשמה בסקרים שערך צה"ל ירידה גם בנכונות להתגייס ולשרת בחילות קרביים.
הסקר המדאיג של המכון הישראלי לדמוקרטיה נערך בשיא הביקורת שנמתחה בציבור ובתקשורת על הפנסיות בצה"ל ועל הניסיון לקבע באמצעות חקיקה את הגדלות הרמטכ"ל לתשלומים האלה. במקביל נמתחה בתקשורת ביקורת קשה על תפקוד צה"ל במבצע "שומר החומות" ועל העובדה שנמנע מתמרון קרקעי שעשוי היה – אולי – להביא להרג עשרות מחבלים במנהרות הלחימה בעזה.
ואם בכך לא די, הסקר נערך בתקופה שבה – חרף הרגיעה הארוכה והיציבה באופן חריג בדרום מאז "שומר החומות" - הרגו מתפרעים עזתים את לוחם מג"ב, בראל חדריה שמואלי ז"ל, תוך ניצול שגיאה טקטית של מפקדים בשטח בפריסת הכוחות על גבול הרצועה. גם עובדה זו עוררה זעם ציבורי והשפיעה על תוצאות הסקר.
ובכל זאת, ייתכן שצריך לחפש במקום אחר את הסיבה לירידה באמון בצה"ל ובמוטיבציה לשירות קרבי. הסבר אפשרי נוסף עלה בסקר מנובמבר 2021, והוא נעוץ למרבה האבסורד דווקא בשיפור וברגיעה היחסיים באותה תקופה במצב הביטחוני. לא רק שמספר האירועים הביטחוניים פחת מאוד, אלא שגם הגבלות הקורונה צמצמו באופן ניכר את הפעילות הצבאית. במצב כזה, בדרך כלל צפים ועולים תנאי השירות ותופסים את מרכז תשומת הלב של המשרתים בצה"ל בסדיר, בקבע ובמילואים, ובעקבותיהם גם את תשומת הלב של מי שעומדים להתגייס ואזנם קשובה לנעשה בצבא.
תלונות על עבירות מין, על אוכל, על הסעות, על תנאי מגורים ועל מקרים המציגים התעמרות או שרירות לב של מפקדים - כל אלה תופשים כעת את מרכז השיח ברשתות החברתיות, שמטבע הדברים המשתמשים בהן הם בעיקר צעירים, אלה שמשרתים ואלה שעומדים להתגייס. זאת בנוסף לעובדה שמאז כניסת הרשתות החברתיות לחיינו חל פיחות כללי וניכר באמון הציבור בכל מוסדות השלטון בכל העולם ובעיקר במדינות הדמוקרטיות-ליברליות.
חלק ניכר מהסקרים מראים שבתקופות רגיעה יורדת המוטיבציה לשירות בקרבי וזו תעלה בחזרה רק כאשר בני נוער חשים שיש תכלית ובעיקר משמעות לשירותם הצבאי
זו אחת התוצאות המובהקות והלא רצויות של רידוד ושיטוח השיח הציבורי על ידי הרשתות החברתיות, כשחילופי וחילוקי דעות מתנהלים בהן ובאמצעותן בקצב מסחרר שמקשה לבחון בהגיון ולשקול לעומק את התוכן והמהות של מה שנכתב ו/או נאמר. הכל הולך וכל מה שמצויץ זוכה להדהוד על פי התגובה הרגשית שהוא מעורר.
שלטון ומשמעת מעוררים מטבע הדברים התנגדות רגשית וכמובן ביקורת - לעיתים מוצדקת ולעיתים מופרכת - אבל אלה זוכות ברשתות להיזון חוזר מהיר ונלהב, מה שמעצים ומחיש את תהליך הכרסום באמון בממסד השלטוני-צבאי, בין אם בצדק ובין אם לאו.
זו, אגב, לא תופעה חדשה בישראל. בתחילת שנות ה-50, מיד אחרי מלחמת השחרור, השתררה רגיעה ביטחונית יחסית שבעקבותיה השתחרר מצה"ל חלק ניכר מהקצונה הבינונית והזוטרה ובמקביל ההשתמטות משירות פרחה. זה קרה בעיקר בגלל אובדן המשמעות האישית והלאומית שהייתה לשירות במחתרות ובצה"ל לפני המלחמה ובמהלכה. אבל כשגבר טרור הפדאיון והתחילו פעולות התגמול חזר צה"ל לאיזון מבחינת הרמה ובעיקר המוטיבציה של המשרתים בו. הקמת יחידה 101 על יד אריק שרון הייתה אחד הסימנים המובהקים שצה"ל חוזר לעצמו.
וזו לא הייתה הפעם היחידה. חלק ניכר מהסקרים של מדור מדעי ההתנהגות בצה"ל מראים שבתקופות רגיעה, אחרי מלחמה או מערכה גדולה, יורדת המוטיבציה לשירות בקרבי וזו תעלה בחזרה רק כאשר בני נוער חשים שיש תכלית ובעיקר משמעות לשירותם הצבאי.
אין זאת אומר שהביקורת הנמתחת על צה"ל בתקשורת אינה נכונה, אינה נחוצה ואינה משפיעה. חלק ניכר מהתופעות השליליות שעליהן מצביעים האלוף בדימוס יצחק בריק ועיתונאים שונים אכן קיימות וצה"ל מטפל בהן כדי לשמור על כשירות מבצעית ועל אמון הציבור. זו למשל הייתה הסיבה הישירה לכך שהרמטכ"ל הורה לאחרונה לטפל באופן נחוש בתלונות על טיב המזון ותנאי השירות.
רון בן ישיאין ספק, התהליך של משוב הדדי בין צה"ל לאזרחים ולאנשי התקשורת המבקרים אותו הוא הכרחי ובריא לשני הצדדים. עם זאת, גם המבקרים את צה"ל אינם פטורים מהצורך לבדוק את העובדות ולהתאים את עוצמת הביקורת והדרישה לענישה לעוצמת התופעה שעליה הם מצביעים ולנזק שהיא מסבה.
גישת "קפד ראשו" מתאימה למלכת הקלפים המרשעת והשרירותית ב"עליסה בארץ הפלאות" ולא לארגון לוחם בתנאי חוסר ודאות שעבורו ועבור אנשיו הניסיון, הלמידה משגיאות והפקת הלקחים הם כורח ונכס תפעולי.
- רון בן ישי הוא הפרשן הביטחוני של ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
