במשרד ראש הממשלה בירושלים, כמו בקריה בתל אביב, מבינים שאי אפשר להאריך עוד זמן רב את סבלם של תושבי הצפון. בעניין זה אין חילוקי דעות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שר הביטחון - עדיין - יואב גלנט. יתרה מזאת: טענת מקורבי נתניהו, שלפיה גלנט ומערכת הביטחון מתנגדים למערכה עצימה בשטח לבנון מפני שהם רוצים קודם לסיים את הלחימה בעזה, או שהם מעדיפים להמתין לעסקת חטופים בתיווך אמריקני שתביא גם הסדרה דיפלומטית בצפון – אינה נכונה באופן עובדתי.
אלוף פיקוד צפון אורי גורדין, למשל, לוחץ זה כמה שבועות על המטכ"ל ועל שר הביטחון לאשר לו לצאת למערכה. התשובה שהוא מקבל היא שהדרג המדיני עדיין לא מאשר. גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי גם הם הצהירו בפומבי שההכנות למערכה בלבנון הושלמו, וכי הם ממתינים להחלטה.
אפשר לקבוע ברמת ודאות גבוהה שצה"ל השלים את התוכניות ואת אימון היחידות לקראת מערכה לבנונית עצימה בהיקף מלא, ושהפערים במלאי החימושים והחלפים נסגרו. כל מה שנדרש עכשיו הוא החלטה של הדרג המדיני, כלומר הקבינט וראש הממשלה - והתמרון המשולב במערכה אווירית וימית יֵצא לדרך.
הדעה הרווחת במערכת הביטחון היא שאין טעם לנסות לצמצם את המהלך ל"מערכה מתוחמת", שתהיה מוגבלת רק ליצירת אזור חיץ בדרום לבנון, מפני שמהלך כזה לא מבטיח שחסן נסראללה לא ישגר את הטילים והכטב"מים הכבדים שלו לכל שטח ישראל, מה גם שסביר שהאיראנים ושלוחיהם יתערבו. מלבד זאת, אם צה"ל יעצור בדרום לבנון וייצר מחדש רצועת ביטחון עם מוצבים שיאבטחו אותה, זה יאפשר לחיזבאללה לפתוח במלחמת התשה מדממת דוגמת זאת שהתנהלה בשנים 2000-1985.
לכן, סבורים במערכת הביטחון, עדיף לצאת למערכה גדולה שתטפל באופן יסודי באיום הכולל, ותשנה מיסודו את מאזן ההרתעה שנוצר לאורך השנים בין חיזבאללה לישראל. צה"ל הציג לדרג המדיני כמה תוכניות בהיקפים שונים, ואלה עומדות על הפרק בדיונים הביטחוניים שהתקיימו ביממות האחרונות בראשות נתניהו וגלנט.
הדיון שהתקיים הלילה (בין שני לשלישי) בקבינט הביטחוני, שבו הוחלט להוסיף לנוסח הרשמי של מטרות המלחמה את החזרת תושבי הצפון לבתיהם בביטחון ועם תחושת ביטחון, לא ישנה דבר בעניין זה. זו הצהרה שיש לה משמעות מדינית ואיתות אזהרה לנסראללה, והיא נועדה בעיקר לסייע לשליח האמריקני עמוס הוכשטיין, שנמצא כעת באזור ומנהל מאמץ דיפלומטי אינטנסיבי להשיג הסדרה באמצעות מו"מ.
אבל המהלך של נתניהו להדחת גלנט פועל בדיוק בכיוון ההפוך, באופן שמנוגד לאינטרסים של ישראל ושל ממשל ביידן. הדחת שר ביטחון בעיצומה של מלחמה משדרת חולשה וחושפת קרע פנימי מעמיק והולך בחברה הישראלית. אז למה שנסראללה ופטרוניו האיראנים יוותרו על נוכחות חמושה בדרום לבנון?
3 צפייה בגלריה
שר הביטחון גלנט בסיכום תרגיל דימוי לחימה קרקעית בלבנון, בשבוע שעבר
(צילום: אריאל חרמוני)
ניסיון ההדחה, שמטרתו לרצות את הפוליטיקאים החרדים בעניין חוק הגיוס וחוק הרבנים, ועל ידי כך לשמר את הקואליציה, פוגע בחוסן הלאומי שיידרש אם נצא למלחמה קשה וארוכה נוספת, הפעם בלבנון. ההדחה, אם תתבצע, תפגע הן בלגיטימציה הפנימית בישראל והן בלגיטימציה שהאמריקנים מעניקים לה בימים אלה בזירה הבינלאומית. אישים בממשל האמריקני אומרים זאת ישירות ובגלוי.
מעבר לכך, שר ביטחון חדש שאינו בעל הכשרה, ידע ובעיקר ניסיון בתחום יצטרך זמן רב כדי ללמוד את תפקידו, אבל בפועל יידרש כבר מיומו הראשון בתפקיד לאשר תוכניות ומבצעים בעלי מחיר כבד בדם ובכלכלה, כך שהאפקט נטו של הדחת שר ביטחון בעיצומה של מלחמה הוא חמור ביותר.
שיקולים אלקטורליים
כרגע לא מסתמנת באופק פריצת דרך בערוץ הדיפלומטי שמוביל השליח האמריקני הוכשטיין. הלחצים על לבנון מצד ארה"ב, ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר לא מזיזים את חיזבאללה מעמדתו. נסראללה לא מוכן להסיג כליל את החמושים שלו, את טילי הנ"ט, הרקטות תלולות המסלול והכטב"מים למרחק של לפחות 10 ק"מ מהגבול עם ישראל. לכן סביר להניח שהוכשטיין יחזור לוושינגטון בידיים ריקות. גם המאמץ האמריקני לנסח פשרה חדשה ומתווה עסקה חדש לשחרור חטופים ולהפסקת המלחמה ייקח עוד זמן.
ולמרות זאת, לא נראה שישראל תמהר לצאת למערכה בלבנון, ולא בגלל הקרע בין נתניהו לגלנט, אלא בשל שתי סיבות אחרות. המשנית שבהן היא שמהלך כזה - במקביל להגברת הלחץ על חמאס ברצועת עזה - יחייב גיוס מילואים מלא וארוך, וזה נטל שספק אם הציבור בישראל, אחרי קרוב לשנה של מלחמה, יכול לעמוד בו. מערכה בלבנון שתימשך עד שיושג הסכם התואם את דרישות הביטחון של ישראל עלולה להימשך זמן רב, שבו כאמור כל צבא הסדיר והמילואים יהיה מתוח עד הקצה, וגם זה בהנחה שלא תהיה הסלמה חריגה ביהודה ושומרון. אבל זה, כאמור, רק השיקול המשני.
מי שמעכב באמת את קבלת ההחלטה על מערכה בצפון הוא ממשל ביידן-האריס. בשבועות האחרונים אומרים האמריקנים לנתניהו ולגלנט, באופן ישיר ועקיף, !Don’t ביחס למערכה בלבנון. אפשר להעריך בבטחה שזה נובע משיקולי מערכת הבחירות. הממשל בוושינגטון, שממילא חושש מנטישת בוחרים פרוגרסיביים ופרו-פלסטיניים, לא רוצה התלקחות רבתי - מה שהאמריקנים קוראים "מלחמה אזורית" – לפני פתיחת הקלפיות בעוד פחות מחודשיים. עד אז הם לא מוכנים לשום מהלך מסלים מצד ישראל - לא בעזה, ובעיקר לא בלבנון.
הסיבה לכך היא ההערכה המוצדקת שהסלמה כזאת לא תשאיר לאיראן ברירה אלא להתערב עם שלוחיה במערכה הקרקעית והאווירית שתתפתח בלבנון. האייתוללות מעדיפים להימנע ממלחמה עצימה באזור כל עוד אין בידם נשק גרעיני מבצעי אמין, אבל אם נסראללה יזעק לעזרה, מה שסביר שיקרה, הוא יבקש מהם שני דברים: הראשון - לשגר טילים וכטב"מים על מנת לפצל את המאמץ של חיל האוויר, כדי שלא ינחית על ביירות ובעלבכ את מלוא כובד משקלו; השני – להפעיל מיליציות מעיראק ומתימן כדי שיעזרו לו במערכה הקרקעית.
האמריקנים מעריכים שגם אם צה"ל יפתח רק במערכה מתוחמת בדרום לבנון, נסראללה יגיב בצורה הרסנית לעבר מרכז ישראל, מה שיגרור מערכה כוללת שארה"ב תיאלץ להיות מעורבת בה גם במישרין (יירוט טילים, כטב"מים וטילי שיוט שיגיעו מאיראן), וגם בסיוע באספקה של חימושים וחלפים כדי להשלים את המלאים שיתרוקנו במהירות.
מערכת הבחירות של קמלה האריס תינזק מסיטואציה כזאת, ולכן הממשל האמריקני דורש מישראל לגלות איפוק ולהקדיש את הזמן הדרוש לגיבוש עסקת חטופים ולהפסקת הלחימה, מה שייתר את הצורך הדחוף במערכה בצפון. בנוסף דורשים האמריקנים שישראל תיתן את מלוא החבל ואורך הזמן הדרוש לשליח הוכשטיין כדי להשיג הסדרה מול לבנון באמצעים דיפלומטיים.
כשהטנקים יהיו מעבר לליטני
דברים ברוח זו שמע שר הביטחון גלנט בשיחה שלשום עם שר ההגנה של ארה"ב לויד אוסטין. בתגובה הוא הבהיר לעמיתו האמריקני שישראל לא תוכל לאפשר את המשך סבלם של תושבי הצפון עוד זמן רב.
עם זאת, די ברור שנתניהו, גלנט ומערכת הביטחון תמימי דעים שצריך להיענות לדרישות האמריקניות, ובתמורה לקבל את הסיוע הנדרש, כולל גיבוי ולגיטימציה בזירה הבינלאומית, שיידרשו אם תפרוץ מערכה מול חיזבאללה שעלולה להיות הרסנית ולגרום סבל רב לעורף. ברור להם שישראל תזדקק לסיוע אמריקני ביירוט הטילים והכטב"מים שיומטרו מאיראן, מעיראק ומתימן.
תיעוד: תקיפת משגר של חיזבאללה בדרום לבנון, השבוע
(צילום: דובר צה"ל)
לכן הם מעדיפים להיענות לדרישה האמריקנית, לעשות מאמץ להגיע לעסקה לשחרור חטופים שתביא גם הפסקת אש בצפון, ולתת לשליח האמריקני, בגיבוי המפרציות, לשכנע את נסראללה שעדיף לו להגיע להסכם באמצעות מו"מ בתיווך אמריקני מאשר להיאלץ לעשות זאת אחרי שהטנקים של צה"ל חצו את נהר הליטני בדרכם צפונה.
כך שתושבי הצפון יצטרכו בינתיים להמשיך לנשוך שפתיים. בצה"ל מבטיחים שתקופת ההמתנה הזאת תנוצל כדי להמשיך להרוס את תשתיות חיזבאללה בדרום לבנון ולנסות לפגוע במאות המשגרים שלו, כך שבהגיע השעה, בעוד כמה חודשים, התמרון הקרקעי ייתקל בהתנגדות קשיחה פחות. והעיקר: ישראל תשמר את התמיכה של הדוד סם, בין אם ב-5 בנובמבר ייבחר דונלד טראמפ לנשיא, ובין אם קמלה האריס תשב בארבע השנים הקרובות בבית הלבן.
