פעם הלינו בפני נפוליאון בונפרטה על כך שגנרל שקידם אינו מצביא כל כך מוצלח, אלא אחד שמזלו שיחק לו בניצחונותיו. נפוליאון השיב: "אני לא רוצה גנרלים מוכשרים, חכמים, טובים, נאמנים או אחראיים. אני רוצה גנרלים שיש להם מזל". כך נאמר גם על בני גנץ. בספטמבר 2010 החליט שר הביטחון אהוד ברק למנות לרמטכ"ל את יואב גלנט, וגנץ כבר הודיע שיפרוש מהשירות הצבאי. לאחר הסתבכות של גלנט בפרשת הקרקעות בוטל מינויו וברק הציע את התפקיד לגדי איזנקוט, שסירב והציע למנות קודם את גנץ. וכך, בעדיפות שלישית, הוא הפך קיבל את דרגת הרב-אלוף. זה נראה כמו זכייה בלוטו.
באפריל 2020 הקימו גנץ ובנימין נתניהו ממשלת חירום לאומית שבה נקבעה רוטציה בין השניים. כשהתקרב מועד החילופין הפר נתניהו את ההסכם באמצעות אי-אישור התקציב. גנץ, שנתפש בציבור כסמרטוט של נתניהו שחבט בו ללא הרף, איבד מוניטין. חלק מחברי ממשלתו נטשו אותו והוא היה על סף אחוז החסימה בסקרים. אלא שבבחירות מרץ 2021 הוא קיבל שמונה מנדטים אף שלא ניהל קמפיין מעורר השתאות. גלגל המזל שוב עצר על המספר שלו.
בממשלת השינוי שהוקמה לאחר בחירות אלו חילקו ביניהם נפתלי בנט ויאיר לפיד את תפקידי ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי. גנץ נדחק הצידה והרושם היה שהשניים יזכו ביתרון תדמיתי לקראת הבחירות שיגיעו לאחר מכן. בינתיים בנט התפטר ולפיד התמנה לתפקיד כשהוא יכול לנהל קמפיין מכיסא ראש הממשלה. וראו זה פלא, לפי ניתוח של המפה הפוליטית - כשהמפלגות החרדיות פוסלות דה-פקטו את מרצ, העבודה וישראל ביתנו, וכולם פוסלים את הרשימה המשותפת - גנץ הפך להיות המועמד העיקרי לתפקיד ראש הממשלה במחנה המרכז-שמאל, ולכל הפחות החליפי בממשלת אחדות במודל בנט. אז המזל מכה פעם שלישית? איך זה קרה?
בינואר 2019 השיקה מפלגת "חוסן לישראל" את סיסמת הבחירות שלה: "גנץ. ישראל לפני הכול". המסר הפטריוטי, שהזכיר את ימי שירותו הצבאי, נראה בנאלי והרושם היה של נער צופים שטרם התבגר. זוהי סיסמה שלכאורה אומרת הכול ובעצם לא אומרת כלום. ישנה הסכמה רחבה בציבור שהקיום הישראלי חשוב יותר מכל דבר אחר, אבל מה גנץ מתכוון לעשות מבחינה פרקטית כדי לקדם את הרעיון הזה? על כך לא הרחיב ראש "חוסן לישראל" ולאחר מכן "כחול לבן" את הדיבור.
האיחוד של כחול לבן עם תקווה חדשה
(צילום: קונטקט)
גם את הצטרפותו לממשלת נתניהו הסביר גנץ במסר הפטריוטי של "ישראל לפני הכול". הצורך, כך אמר, הוא להציל את המדינה מבחירות מתמידות שגורמות לה נזק דמוקרטי וגם כלכלי כבד. הרושם היה כי הנזק העיקרי מן החיבור הפוליטי הזה נגרם לגנץ עצמו. הוא נתפש כרכיכה חסרת חוט שדרה שקל לשטות בו ומעמיד בספק את יכולתו לשמש מנהיג לאומי. אבל ככול שחלף הזמן, התברר שהסיסמה שלו מחלחלת לציבור ונקלטת.
מתברר כי דווקא ההופעה העצית שלו, דיבורו הלא רהוט, האינטונציות המשונות ולעיתים גם הגמגום, יצרו אמינות. הוא לא נתפס ממזר מספיק כדי לשקר. בכך הוא דומה ליצחק רבין, שלא נחשב לסיפור הצלחה בהופעותיו בתקשורת. אייל גפן, שביים את תשדירי מפלגת העבודה ב-1992, סיפר עליו: "רבין היה נעצר, הוא היה טועה בעברית, היה מטריף אותנו. הוא היה מאוד... לא סוחף".
גנץ מעורר את ההתנגדות הקטנה ביותר בקרב בוחרי הימין מבין ראשי מחנה השמאל. הם מסוגלים להתחבר למי שמשתמש באמירה שטוענת כי המדינה עליונה על האזרחים, שהרי זהו מסר ימני במהותו. גם דונלד טראמפ סחף את אוהדיו בסיסמה דומה: "אמריקה תחילה". האפשרות שגנץ יכהן כראש הממשלה, ברוטציה עם נציג הליכוד לאחר הבחירות, לא מעוררת אצלם קשיי עיכול.
ד"ר ברוך לשםגם יהדות התורה, לפי הפרסומים, רואה בו בן-ברית פוליטי אפשרי. גנץ אמר באפריל השנה כי "החרדים חסרים לי בממשלה הזאת. שבוע אחד בלי חמץ בבתי חולים? לא יקרה כלום". הם מתייחסים אליו כמי שפיו וליבו שווים, בעוד שיש להם קושי להתייחס באמון ללפיד שגם הוא מנסה להתקרב אליהם לאחרונה.
וכך הפך גנץ לפוליטיקאי היחיד, מלבד נתניהו, שיוכל להקים קואליציה לאחר הבחירות הקרובות או לפחות לעמוד במרכזה של אחת כזאת. האם היה זה רק מזל? ניתוח של התנהלותו מן הזווית של תקשורת שיווקית יכול אולי ללמד על פוליטיקאי מתוחכם הרבה יותר ממה שחשבנו.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
