(צילום: ירון ברנר)
הרבה לפני שנהיה ראש ממשלה, הספיק יאיר לפיד להיות עיתונאי, מנחה טלוויזיה, מתאגרף חובב ואפילו שחקן. לימים הקים את מפלגת יש עתיד, ובשבוע שעבר - עם פיזור הכנסת ה-24 - הפך לראש ממשלת ישראל. בשלושה ריאיונות לאולפן ynet מספרים האנשים שהכירו את לפיד הרבה לפני הפוליטיקה על האיש - מהרב הרפורמי שהעלה לתורה את ילדיו, ועד המתאגרף צדוק "טייסון" כהן שניצח את לפיד בנוק-אאוט בסרטון שהפך לאייקוני.
לדברי הרב מאיר אזרי, "לפיד בחר לערוך את טקסי בר המצווה של ילדיו בבית דניאל (בית כנסת רפורמי בת"א, א"ש). אנחנו גאים בבחירה שלו ושל אחרים לערוך את טקס מעגל החיים בבתי כנסת שוויוניים, שבהם גברים ונשים יושבים יחד. מדי פעם לפיד היה מופיע באירועים של בית דניאל, כמו בתיקוני ערב שבועות וכשהספר המרתק שלו 'גיבורי התנ"ך שלי' יצא. בית הכנסת שלנו הוא אבן שואבת לישראלים שמחפשים דרכים שוויוניות ולא אורתודוכסיות".
4 צפייה בגלריה
"חלק גדול מהסיפור שלו הוא המסורת של בית אבא". לפיד עם הרב אזרי בבית דניאל
(צילום: בית דניאל)
"אני חושב שלפיד אדם מאמין, ישראלי גאה ויהודי גאה, שינק המון מבית אבא. טומי לפיד הצטייר כמתנגד או לוחם באורתודוכסיה, אבל הסיפור האישי המשפחתי של יאיר הוא סיפור שלא מאפשר לאדם להיות רחוק מהסיפור ומהתרבות של היהודים. לפיד אדם שמחפש את מקומו בסיפור היהודי כדי להמשיך את המסורת. אני חושב שחלק גדול מהסיפור של לפיד הוא הסיפור המשפחתי, המסורת של בית אבא שבא מבית יחסית ליברלי-פרוגרסיבי בהונגריה. מי שרוצה להכיר אותו ולהבין אותו יכול ללכת לספר מרתק שהוא כתב - 'זיכרונות אחרי מותי'".
לפיד, אגב, העיד על עצמו בטור ב"ידיעות אחרונות" בינואר 2008 שהוא הולך במשך שנים לבית דניאל, אך ציין כי "איני רפורמי ואיני מבין בדיוק מהי 'יהדות מתקדמת'". לדבריו, "הרפורמים הם תנועה אמריקאית בבסיסה, שעיקר מטרתה היום היא להילחם בהתבוללות. בישראל אין בעיה כזו. אין הרי שום סכנה שאחד מילדיי יקום בבוקר ויודיע שהוא קתולי. אני בספק אם הם פגשו קתולי אי פעם".
הוא כתב כי חלומו הוא "בית כנסת ישראלי", שבו "אתה יכול ללמוד תלמוד, תנ"ך ורמב"ם בלי לחשוש שמדובר במזימה סודית המיועדת לגרור אותך אל מחשכי הישיבה". לפיד המשיך ופירט כי בית הכנסת "אינו שיפוטי, לא מעניין אותו למי אתה מצביע, עם מי אתה מקיים יחסי מין, מה אתה עושה בשישי בערב. הוא ציוני, אבל הוא יודע שהציונות פנים רבות לה. לא מחלקים בו קמעות, 'מקובלים' אינם מקובלים עליו, הוא מספיק משכיל ומספיק נבון כדי לדעת שעל צדיקים לא משתטחים".
4 צפייה בגלריה
"כשהלך לפוליטיקה חשבו שירוץ 100 מטר - אבל הוא רץ 400 מטר משוכות". לפיד וסומק
( צילום: ליאורה סומק)
רוני סומק, חברו של לפיד, סיפר: "אני מכיר את יאיר מאז שהיה חייל. הוא כתב כתבה נהדרת על ערב קריאה שהשתתפתי בו בבית הסופר בתל אביב, ואמא שלו - הסופרת שולמית לפיד - הראתה לי אותה. מיד רציתי להיפגש עם מי שכתב כתבה כל כך חכמה, ומרגע זה הפכנו לחברים. אם מחפשים אילוסטרציה לערך חברות ב-ynet, יאיר ואני מועמדים להיות התמונה שם. אנשים חשבו שיאיר נכנס לפוליטיקה כמו אדם שהולך לרוץ 100 מטר, אבל אחרי תקופה הבינו שהוא הולך לרוץ 400 מטר משוכות - ולשמחתי עכשיו מבינים שהוא רץ מרתון. אני מאוד שמח שהוא עבר לפני יומיים מתל אביב לרחוב בלפור בירושלים".
סומק סיפר על יחסי החברות בין השניים: "יאיר הוא מסוג החברים שאתה יודע שהוא כספת, מה שתספר לו יישאר בטריטוריה שלו. הוא ייתן לך עצה טובה, ואם היא פחות טובה, הוא יהיה קבלן השיפוצים של העצה של עצמו. כך למשל, יום אחד, תמיר הרפז שעבד איתו בתוכנית טלוויזיה סיפר לו שאחד מבני משפחתו, ילד לא כל-כך מקובל בכיתה, סיפר שהוא מכיר את יאיר לפיד וכל התלמידים צחקו עליו ולא האמינו לו. יאיר שמע את הסיפור ואמר לתמיר 'בוא ניסע לבית הספר עכשיו'. הם נסעו לשם, דפקו בדלת של הכיתה, וביקשו לדבר עם הילד הזה".
"המעשה הקטן הזה, שאתה מבין שאתה יכול בתנועה קטנה שלך לתקן עוול שעשו למישהו, הוא לא מעשה שיאיר חשב עליו וישב והתייעץ עם אנשים", הוסיף סומק. "זו תכונה שמראה על אנושיות. האנושיות הזו היא בעיניי טיפת דיו שמזליפים לכוס מים, והיא צובעת את כל המים בצבע אחר".
צדוק "טייסון" כהן, שהתאגרף עם לפיד ב-1989 וניצח אותו תוך עשרות שניות, אמר כי "יש ליאיר אומץ, בוא נגיד ככה". לדבריו, "בקרבות האלה אתה צריך להיות מנטלי, לבוא מוכן, וגם להיות אמיץ - כי זה מקצוע מאוד מסוכן. זה לא אגרוף קלאסי ולא ג'ודו, זה משהו שמאוד קשה להתחבר אליו בקטע הספורטיבי. הספורט הזה גם לא מוכר בהתאחדות בגלל שהוא פיזי ואלים".
"אתה צריך להיות מאוד אמיץ בשביל לבוא לקרבות האלה, אתה כל הזמן מקבל מכות ונפצע", הוסיף כהן. "אתה יכול לגמור גם עם פציעה מאוד רצינית. זה לא קל".
יש ללפיד אינסטינקטים טובים? חושים טובים?
"יצא לי להיות איתו 50-40 שניות, ככה שאני לא יכול להגיד בוודאות. בהתחלה של הקרב הוא ניסה לתקוף אותי באיזה אגרוף או שניים, ואחר כך לא היה לו סיכוי. הוא לא יכול היה להגיד משהו בזירה, בטח לא בזירה שלי".
