ביום השלישי למלחמה, הדרך לשדרות כמעט שוממת, על הכבישים אנחנו רואים רק מכוניות משטרה וצבא, ברקע נשמעים הדי פיצוצי הרקטות ויירוטים שנופלים פה כמו גשם. רחובות העיר ריקים, הכל סגור, חיילי צה"ל מפטרלים ברחובות מחפשים מחבלים שעדיין נמצאים באיזור.
רק המכולת של מופידה פתוחה, וכל מי שיכול מגיע לפה ומנסה להשיג קצת אספקה, בגדים, אוכל, שתיה, סיגריות. "אני לא מפחדת", היא אומרת לנו במבטא ערבי כבד, "אני ערבייה גרה בשדרות כבר 25 שנה, כולם פה כמו משפחה שלי, לאנשים שנשארו בעיר חסרים מצרכים בסיסיים, אוכל, מזון לילדים ולכן פתחתי את המכולת, הבן שלי עושה משלוחים למי שלא יכול להגיע".
בכניסות לעיר צלפים על הגגות ולוחמים פזורים על הקרקע שערוכים למחבלים נוספים שלפי ההתראות עוד עלולים להגיע. מנחם שנולד בשדרות וגר ממש בכניסה לעיר ומארח בביתו יותר 18 בני משפחה, עדיין לא מצליח להוציא מהראש את התמונות שראו עיניו בשבת בבוקר: "התחיל ירי של טילים ויצאנו החוצה לראות את היירוטים, פתאום אני רואה שנכנס לעיר טנדר עמוס בחיילי חמאס במדים שחורים, הם ירו באוויר וקראו אללה הוא אכבר, ברחנו מיד לתוך הבית, אנחנו כבר לא מפחדים מקאסמים וצבע אדום, אני סומך על צה"ל שיעשה את העבודה ועכשיו צריך למחוק את עזה".
עשרות רכבים שרופים, מחוררים מכדורי החמאס, מי שהיה כאן לא שרד. טבח של ממש שנמשך לאורך קילומטרים
חלק מהקיבוצים והמושבים בדרום הפכו לאזורי היערכות לכוחות המילואים הרבים שמגיעים לאיזור, באחד מהם הוקם גם החמ"ל של אחים לנשק שעסוק בחילוץ של תושבים מהערים המופגזות. הבית של אושרית תושבת שדרות נפגע מרקטה ונהרס כבר ביום שבת, מאז התגוררה אצל בנה יחד עם כלתה והתינוקת שלהם בת השנה, כשלא יכלו עוד, פנו לחמ"ל של הארגון ואלו הגיעו לחלץ אותם מיד, "הבית שלי נהרס לגמרי ולא היה לנו לאן ללכת ואיך, קיבלתי ממישהו מספר טלפון, התקשרתי והם באו מיד לחלץ אותנו, מזל שלנו שיש אנשים טובים, עד היום הכרתי אותם רק מההפגנות".
משם אנחנו מתקדמים לציר המוביל לכפר עזה, התמונות שנגלות לנו קשות, עשרות רכבים שרופים, מחוררים מכדורי החמאס, מי שהיה כאן לא שרד. טבח של ממש שנמשך לאורך קילומטרים. זוועה אמיתית. בשלב מסוים אנחנו נעצרים על ידי כוחות צה"ל שמעדכנים אותנו על חשש לחדירה ואנחנו מסתובבים חזרה.
לצד הדרך אנחנו מזהים מספר גופות של מחבלי חמאס הארורים שחוסלו על ידי צה"ל, לבושים באפודים ומצוידים מכף רגל עד ראש. רק פתחנו מצלמה ומיד צבע אדום, עשרות רקטות אולי יותר נורות בקצב אש מהיר, עכשיו אנחנו שוכבים על הכביש מטרים ספורים מגופות המחבלים שחוסלו על הציר הזה אתמול בשעות הערב, חלק מהטילים מיורטים על ידי כיפת ברזל, חלק נופלים בשטח הפתוח מאות מטרים מאיתנו. גם קולות נשק קל נשמעים ברקע, הלחימה בתוך שטח ישראל עדיין נמשכת ומיותר לומר שזו רק ההתחלה.