כמיליון תיירים עוברים מדי שנה כסרט נע במטה האומות המאוחדות בניו יורק, גורד שחקים מרשים בן 39 קומות שעוצב על ידי האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר. הסיור שלהם עובר בין היכלי המליאות השונות, עוצר בתחנות המסבירות על ההיסטוריה של האו"ם ומספק הצצה לכמה מהבעיות האקוטיות ביותר שאיתן מתמודדת האנושות בעידן המודרני. יש תחנות המוקדשות לבעיית הרעב בעולם, לסוגיית הנשק להשמדה המונית, למשבר האקלים, לעבדות ולסחר בבני אדם, לשואה, לאמנה הבינלאומית לזכויות האזרח ועוד. אלא שב-2020 נוספה תחנה נוספת, הניכרת כחריגה למדי בנוף, מאחר שבניגוד לסוגיות הגלובליות של קודמותיה, היא עוסקת בנושא ספציפי אחד, בחבל ארץ קטן במזרח התיכון, ועושה זאת – באופן לכאורה לא או"מניקי בעליל – תוך נקיטת עמדה מובהקת.
מדובר בתערוכה שכותרתה "שאלת פלסטין והאומות המאוחדות", והיא ממוקמת ממש בכניסה למליאת מועצת הביטחון, כנראה פיסת הנדל"ן היוקרתית ביותר בבניין. מובא בה סיפורו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודת מבט חד-צדדית לחלוטין: אין בה אזכור לסירוב הפלסטיני הוותיק והעקבי לחלוקת הארץ, נעדרת ממנה מתקפת צבאות ערב במאי 1948, וכך גם עשרות שנות טרור שקטלו אלפי יהודים. לא תמצאו שם מילה על הסכמי אוסלו, לא תמונה של אוטובוס ישראלי מפויח משנות ה-90 או מהאינתיפאדה השנייה, לא שיגור של קסאם ואף התייחסות להצהרות חוזרת ונשנות של ארגוני טרור – ולא רק הם - על מחויבות להשמדת ישראל.
מה כן יש בה? על גבי קיר תצוגה ירוק המעוטר באיור של עץ זית נתלו בין השאר תמונות של נשים פלסטיניות מפנות אצבע לכיוון חיילי צה"ל חמושים במחסומים בגדה המערבית, ילדים עם ילקוטים בדרכם לבית ספר על רקע הריסות בתים שנפגעו מהפצצות חיל האוויר בעזה, רחוב הומה במחנה פליטים לאחר מצור ישראלי, והמונים מצטופפים מול גדר ההפרדה, עם כיתוב של החלטת בית הדין הבינלאומי שקובעת כי "בניית החומה על ידי ישראל, הכוח הכובש, בשטחים הפלסטינים הכבושים, כולל בתוך ומחוץ לירושלים, והמשטר הצבאי, הם בניגוד לחוק הבינלאומי".
קיר התערוכה בכניסה למליאת מועצת הביטחון:
לצד תמונת פליטים פלסטינים בורחים מבתיהם במלחמת העצמאות, נכתב בבולטות: "מדינת ישראל הוקמה ב-1948. המדינה הערבית - פלסטין - לא נוצרה". השאלה המתבקשת, מדוע לא הוקמה במקביל מדינה פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון אף שבמשך 19 שנה הם לא נשלטו על ידי ישראל, לא הועלתה שם. אולי מצופה מהמבקרים באו"ם לנחש בעצמם.
התערוכה היחידה שאסור לגעת בה
קבוצה גדולה של תיירים עצרה השבוע מול קיר התצוגה והאזינה בקשב רב לדברי המדריך. "אבל מה אכפת לישראלים לתת להם מדינה?", שאלה אישה ממקסיקו. המדריך מושך בכתפיו. "למה אנחנו לא זוכים לכזאת התייחסות כאן בבניין האו"ם?", תהתה תיירת מטייוואן שהתכוונה לסוגייה הסינית. הוא ענה לה שהסיבה היא ככל הנראה שהאו"ם "רואה בפלסטין תופעה ייחודית".
הוא בחור צעיר בסך הכל, והתחיל את תפקידו כמדריך באו"ם רק שבוע קודם לכן אחרי הכשרה בת כחודש. לשאלתי הוא עונה שלא חובה לעצור מול הקיר הפלסטיני בכל סיור, אבל "רוב המדריכים חושבים שזה חשוב". לדבריו הוא נזהר מאוד לפני העצירה כאן כי הוא יודע שזה נושא מעורר מחלוקת. "ידעתי שיזרקו לי הערות בתחנה הזאת אז הקפדתי לקרוא הרבה בבית מראש על הנושא ולהיות מוכן לרוח קרבית", הוא מסביר.
מדריכה אחרת, יותר ותיקה ממנו, הסבירה לי אחר כך שאי אפשר מבחינה מעשית לוותר על התחנה הזאת בסיור, בעיקר בגלל המיקום המרכזי שלה. "זה יהיה מוזר לחלוף על קיר כל כך גדול לפני הכניסה למליאה בלי להגיד עליו כלום", אמרה.
ההחלטה על הצבת התערוכה התקבלה בהחלטה מיוחדת של האספה הכללית של האו"ם בדצמבר 2020, כחלק מ"תוכנית המידע המיוחדת בשאלת פלסטין". לא בכדי נבחר המיקום שלה - מול מועצת הביטחון שדנה בסוגיית ישראל והפלסטינים לעיתים קרובות.
מדובר בתחנה היחידה בסיור שמוקדשת לקונפליקט מדיני, וחרף מספר רב של תלונות שהוגשו נגדה, לא ניתן להסירה או לשנותה מכיוון שמדובר בהחלטת עצרת. באזורים שונים של מטה האו"ם מוצגות באופן קבוע תערוכות אחרות אך הן משתנות. התערוכה הפלסטינית היא אנומליה בכל קנה מידה.
"זה מקומם גם אותי, אפילו כלא-ישראלי", אומר בכיר במטה האו"ם אחרי שהפניתי את תשומת ליבו לעניין. "הדרך היחידה לשנות את התערוכה, אפילו בפסיק אחד, היא החלטת עצרת חדשה עם הצבעת רוב".
איפה חמאס?
הכותרת העליונה של הקיר מפרטת את המחויבות של האו"ם לפתרון השאלה הפלסטינית, שניצבת באנג'דה מאז ראשית ימי הארגון. "למרות כל המאמצים השאלה עדיין נותרת פתוחה", נכתב שם. "האו"ם מחויב לעקרונות היסוד של סיום הכיבוש וההכרה במדינה הפלסטינית, והזכות של הפלסטינים לחזור לביתם ולנכסיהם".
בחלק שנקרא "בונים את העתיד" מצוין כי "עם ההכרה הבינלאומית הגוברת והולכת במדינת פלסטין, המדינה מוכיחה שהיא מפנה את מרבית תשומת הלב לפיתוח מוסדות חברתיים וכלכליים, ומסגרת חוקתית שמטרתה לקדם את המדינה הפלסטינית. הקהילה הבינלאומית, כולל מוסדות האו"ם, סיפקו תמיכה חזקה למאמצים אלה".
הדברים מלווים בתמונות של סטודנטים לתואר ראשון בטקס הענקת תארים, ילדות מכוסות ראש משחקות במגרשי שעשועים שנבנו על ידי אונר"א, הזוכה העזתי של תחרות כוכב נולד הערבי Arab Idol, סטודנטים בונים מכונית פורמולה-1 מחלקים ממוחזרים, דגל פלסטין מונף לראשונה בחזית בניין האו"ם וכן תמונה מנאומו של אבו מאזן בעצרת ב-2011 כשהוא מנופף במסמך הבקשה לחברות באו"ם.
אונר"א, סוכנות האו"ם לפליטים הפלסטינים שלאורך עשרות שנים פועלת מעט מדי לשיקומם ויותר מדי לחינוך לשנאת ישראל, מוצגת שם כך: "1.6 מיליון פלסטינים, 33% מהתושבים בשטחים הכבושים, סובלים מחוסר ביטחון תזונתי. מרביתם סובלים ממחסור במים, כשהמשבר חמור במיוחד בעזה".
התערוכה מציגה בפני התיירים ציר זמן שכאמור נעדר כל ביקורת על הצד הפלסטיני או מרמז לסרבנות וטרור מצדו. הוא כולל בעיקר שרשרת החלטות של האו"ם הנוגעות לרשות הפלסטינית ומבצעים צבאיים בעזה. מדוע התקיימו המבצעים האלה? האם זה קשור לארגון טרור פונדמנטליסטי ורצחני שהשתלט באלימות על עזה תוך סילוק הרשות הפלסטינית? מי יודע. זה לא מצוין שם.
לדברי שגריר ישראל באו״ם, גלעד ארדן, אין סיכוי מעשי להעביר החלטה בעצרת שתשנה את התערוכה, עיצובה או ניסוחה: "אין דבר שיותר זועק לגבי ההטייה והאפליה נגד ישראל באו"ם מאשר קיומה של התערוכה המעוותת הזאת. המיקום שלה בכניסה למועצת הביטחון בא כביכול להציג לנושא חשיבות יוצאת דופן לעולם, למרות שיש סכסוכים הרבה יותר מרים ומשפיעים. מיקום התצוגה לצד זאת של השואה בכלל זועק לשמים ואני נלחם נגד זה יום יום ואמשיך להילחם".
בתגובה לפניית ynet נמסר מהאו"ם: "מיקום התערוכה נבחר בשל קרבתו למועצת הביטחון, שם נושא זה נדון לעתים קרובות. ההחלטה על הצבת התערוכה התקבלה על ידי האסיפה הכללית כחלק מתוכנית המידע המיוחדת בשאלת פלסטין. התערוכה היא תחנה אחת מני רבות אחרות במסלול הסיור המסייעות להסביר את עבודת האו"ם בתחומי שלום וביטחון, פיתוח וזכויות אדם. הסיור, למשל, כולל גם תערוכות על השואה ועל 30 הסעיפים של הצהרת זכויות האדם. אף תערוכה אינה עצירת חובה. מדריכי טיולים משתמשים בהן לפי שיקול דעתם כשהם עוברים ליד כדי לפרט יותר על נושא ספציפי, במיוחד אם למבקרים יש שאלות. כמו כל שאר התערוכות באו"ם, אנו מקבלים בעיקר משוב חיובי ומדי פעם גם תלונות".