על פי הנתונים הרשמיים של ועדת הבחירות, 418,055 ישראלים וישראליות יצאו מביתם בשבוע שעבר, חיכו בתור – ואז סולקו מהמסיבה על ידי הסלקטור הרטרואקטיבי. הכוונה היא למאות האלפים שהצביעו בבחירות 2022 למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה וקולם לא נספר כלל. הפעם נפגע גוש השמאל, באפריל 2019 הושתק קולם של מאות אלפי ימנים. לכן יש אינטרס משותף של שני הצדדים למצוא פתרון לרולטה הזאת.
ואכן יש לכך פתרון, אבל קודם צריך להפנים עד כמה הבעיה חמורה. הורגלנו להסתכל על ביטול קול בקלפי כמו ביטול גול עקב נבדל. אבל בניגוד לכדורגלן שמצופה להיות מתואם עם שאר השחקנים, הבוחר לא יכול לתאם הצבעה עם רבבות אחרים במגרש. לכן, אם מפלגה מ"הקבוצה שלי" מתנדנדת בסקרים, אני במלכוד. במקום להצביע לפי צו מצפוני, אני נדרש להצביע לפי צו הסקרים. אין לי אלא להמר, בתסכול.
נניח שבפוטו-פיניש הפסדת במילימטר. האם העונש שנגזר (אי ספירת מאות אלפי שמאל הפעם או מאות אלפי קולות ימין ב-2019) תואם את ה"פשע"? הרי אם הצבעה היא זכות וחובה מוסרית - אזי שלילה רטרואקטיבית שלה היא עונש בלתי מתקבל על הדעת.
לא מדובר רק בבעיה של חוויית משתמש, אלא בבאג חמור במערכת. מאחר שייתכן מצב שבמסגרתו גוש א' וגוש ב' מקבלים מספר קולות דומה, אבל התוצאה הסופית משקפת ניצחון בלתי פרופורציונלי של אחד מהם – אזי העם, כלקוח משלם, לא קיבל את המוצר שהובטח לו: ייצוג מדויק ככל האפשר של רצונו. למה אנחנו מקבלים את זה בהכנעה? כי לכאורה אין ברירה?
יש ברירה. כמו הסכם עודפים, כמו המלצות על מועמד להרכבת ממשלה - אפשר לייצר מנגנון "צוואה מפלגתית" לכל בוחר, שלפיה כל קול תקין שלא עבר את אחוז החסימה יימסר בירושה אל המפלגה הקרובה אליו ביותר, וכך להינצל מתהום הנשייה. הירידה לפרטים היא השלב שבו המנגנון נהיה מעניין. בשל מגבלת המקום, אגע רק בחלק ממקרי הקצה וסימני השאלה שידרשו התייחסות כחלק מהתיקון המתבקש (עבור כל הרעיונות הבאים חשוב לזכור שאין מושלם, יש רק פחות גרוע):
למשל, שני אנשים מצביעים לאביר קארה. אחד מהם מעוניין "להוריש" את קולו לליכוד, ואילו השני ליש עתיד. האפשרות הראשונה היא שכל מפלגה תפרסם טרם הבחירות את "צוואתה", והמצביע יידרש לקחת זאת בחשבון. אפשרות נוספת היא הצבעה בשני פתקים: אחד של "עדיפות ראשונה", והשני של "יורשת" (ניתן גם להגדיר רשימה מתועדפת של כמה מפלגות יורשות, כך שבמקרה הצורך, הבאה בצוואה תירש את הקולות).
אלעד לאורשאלה נוספת: נניח שיש הסכם ירושה הדדי בין שתי מפלגות, ושתיהן לא עוברות את אחוז החסימה. לאן ילכו הפתקים? במקרה כזה ניתן להחליט שהם יעברו לזו שקיבלה יותר קולות, ובמקרה של שוויון מוחלט יוטל מטבע (זה נשמע כמו בדיחה אבל כך פעלה המפלגה הדמוקרטית ב-2016).
אם ננתק את הצימוד בין זכותו של אזרח להצביע (ולהילקח בחשבון), לבין בחירה טקטית של ראש מפלגה כזה או אחר - נשפר באופן משמעותי את המערכת. גם כשכותבים קוד, משקיעים מחשבה ומשאבים כדי להגן על לקוח הקצה מפני טעויות אנוש של גורמים שונים במערכת. אז למה לא בבחירות?
- אלעד לאור הוא מתכנת ויוצר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
