התפנית החיובית שחלה הלילה (בין ראשון לשני) בהסכם לשחרור החטופים וביישום הסכם הפסקת האש בלבנון היא תוצאה של שילוב בין כמה גורמים עיקריים. בראשם הכוונה למעורבות האגרסיבית של ממשל טראמפ, ולעמדה הישראלית שהוכיחה לחמאס וחיזבאללה שהיא מתכוונת לאכוף את ההסכמים ככתבם וכלשונם, בלי להתפשר ובלי "להכיל" הפרות מהצד השני.
ההסכמה המפתיעה של חמאס ושל הג'יהאד האיסלאמי על פעימת שחרור "חריגה" נוספת על אלה שנקבעו היא מעין מיני-עסקה, שראש ממשלת קטאר רקח תוך שהוא מפעיל מנופי לחץ על כל הצדדים, ובעיקר על חמאס. במסגרתה, ביום חמישי ישוחררו ארבל יהוד, התצפיתנית אגם ברגר וחטוף נוסף שכנראה יהיה קית' סיגל. זאת ללא קשר לשחרור חטופים בפעימה המתוכננת - יומיים לאחר מכן, בשבת.
הסיבה העיקרית שחמאס הסכים היא הרצון שלו, ושל הג'יהאד האיסלאמי, להגיע לשלב ב' של העסקה שבו תתחייב ישראל, תחת ערבות אמריקנית, להפסיק כליל את המלחמה. זו המטרה הסופית שאליה חותר חמאס, שחושש מאוד מאיומי הממשלה לחדש את הלחימה. מבחינתו, כל יום שבו מתעכב המו"מ על שלב ב' הוא הפסד מסוכן.
המו"מ על שלב ב' אמור להתחיל ביום שלישי הבא, שהוא היום ה-16 מאז כניסת ההסכם לתוקף. אם חמאס והג'יהאד האיסלאמי היו ממשיכים להתעקש שארבל יהוד תשתחרר רק בשבת, המועד היה נדחה. צריך לזכור שהשלב הראשון, "ההומניטרי", נועד בראיית המחבלים העזתים רק לפתוח את הדרך ליעד העיקרי - הפסקת המלחמה.
סיבה שנייה להתגמשות של שני הארגונים היא לחץ התושבים העזתים, קרוב למיליון נפש, שרוצים לעבור לצפון הרצועה ולראות אם הם יכולים לשוב לבתיהם, או למה שנשאר מהם. הלחץ הזה כבד ביותר, וחמאס מבין שהוא עלול לעמוד בפני מרד. סיבה שלישית היא שחמאס והג'יהאד האיסלאמי רוצים מאוד להוציא פצועים שלהם לטיפול במצרים ובמדינות ערביות אחרות, וישראל הבהירה שזה לא יתבצע עד שיעמדו בהתחייבויותיהם.
אפקט טראמפ
ישראל ניהלה נכון את המשבר והשיגה פעימת שחרור חריגה שמקדמת את ביצוע השלב ההומניטרי כולו. ייתכן מאוד שעדיין איננו יודעים את כל פרטי מה שסוכם ביממה החולפת. הג'יהאד האיסלאמי וארגון סַלפי ג'יהאדיסטי נוסף שמחזיק בארבל יהוד נימקו את סירובם להעביר אותה לחמאס שבכך שהיא "חיילת", משום שהיא עובדת בתוכנית החלל הישראלית. לטענה המופרכת הזאת הייתה תכלית מעשית: הם רצו לקבל תמורתה 50 אסירים מהכלא הישראלי לפי מפתח "החיילות", במקום 30 לפי מפתח "האזרחיות".
התמהיל הזה – שיכלול ביום חמישי שחרור של אזרחית, אזרח מבוגר וחיילת - יוצר אפשרות לישראל לבצע שחרור חריג של עוד כמה אסירים פלסטינים, כנראה אנשי ג'יהאד איסלאמי, ובכך ימולאו גם חלק מדרישות הארגון.
אפשר להעריך שהגמישות המפתיעה שגילו משלחת חמאס בדוחא ומשלחת הג'יהאד בקהיר נבעה גם מחששן מפני הנשיא טראמפ, או ליתר דיוק - מהחשש של הפלסטינים שנשיא ארה"ב החדש-ישן אכן מתכנן להגלות חצי מאוכלוסיית רצועת עזה, ולהפוך מאות אלפים לפליטים להרבה שנים בירדן ובמצרים. "אפקט טראמפ" עבד במקרה הזה לטובת ישראל. הוויתור היחיד שראש הממשלה בנימין נתניהו עשה היה פתיחת הנקזים במסדרון נצרים, באופן שאיפשר מעבר תושבים עזתים צפונה.
חזרת העקורים איננה מנוף הלחץ היחיד המשמעותי שבידי ישראל בשלב הנוכחי. כאמור, ישנה גם פתיחת מעבר רפיח למעבר פצועים, ישנו הסיוע ההומניטרי שישראל שולטת בקצב הכנסתו לרצועה, ואם יהיו הפרות בוטות של ההסכם - צה"ל עדיין במצב שבו הוא יכול לתמרן ללא קושי לכל מקום שיידרש (ועוד לא דיברנו על שיקום הרצועה שהוא עניין לשלב השלישי וההסדרים המדיניים).
למעשה, החל מהשבוע הבא, אם וכאשר יחל המו"מ על שלב ב' של העסקה, ישראל תידרש לתת תשובה לשאלה מי ישלוט אזרחית ברצועה במקום חמאס ביום שאחרי. זהו השלב הקריטי של העסקה, ואז גם ידעו אזרחי ישראל אם הם עומדים לראות את כל החטופים שבים, או שמא נידונו למריטת עצבים מתמשכת.
בינתיים, כדי לקבע נרטיב של ניצחון, מציב חמאס פעילים שלו בדרך העולה לצפון הרצועה, לפני עמדת הנקז הישראלית, ומתעד אותם לוחצים ידיים לעקורים החוזרים לבתיהם. בכך הוא מנסה להפוך את הפשרה שנאכפה עליו לניצחון תודעתי שיגן עליו מזעם האוכלוסייה.
התמונות מתחילות לצאת
חשוב להבהיר: צה"ל נמצא עדיין בחלק המזרחי והמרכזי של מסדרון נצרים, וכן בציר פילדלפי ובפרימטר הביטחוני בשטח הרצועה שצמוד לגבול עם ישראל. המשמעות היא כאמור שצוותי קרב חטיבתיים ואוגדתיים של צה"ל יכולים להגיע לכל מקום ברצועה תוך שעות ספורות, וזה מנוף לחץ חשוב. צה"ל גם יכול – אם יהיה צורך – להורות לאזרחי ג'באליה, בית חאנון ובית לאהיא לנוע חזרה דרומה אם יידרש. כך שמתוך דרכי הפעולה האפשריות, כל מה שהיה פתוח בפני צה"ל לפני חזרת העקורים העזתים לצפון הרצועה אמור להיות פתוח גם עכשיו.
הבעיה תהיה בתחום התודעתי. המראות שפוגשים העזתים החוזרים צפונה קשים. הם רואים הרס וחורבן. רק מעטים מהם יוכלו לחזור ולהשתקם במבנים שלא נחרבו או שהם חרבים למחצה. התקשורת העולמית תסקר זאת, ותאשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה. סביר גם להניח שיהיו עזתים שייפגעו מנפלים או מטענים ממולכדים של חמאס, וישראל תואשם גם בזה. כך שחזרת העזתים צפונה צריכה להיות מלווה במהלכים תודעתיים מהירים של הממשלה שיאזנו במעט את הרושם הקשה.
הבעיה היא שבציר החוף א-רשיד אין נקז שבודק את העקורים העולים צפונה (בניגוד לנקז שבניהול חברת ביטחון אמריקנית ברחוב צלאח א-דין), ועל כן חמאס לא יתקשה להעביר שם נשק ואמל"ח ככל שירצה, אבל ייתכן שחמאס והג'יהאד, שמעוניינים להגיע לתחילת המו"מ על שלב ב', לא יתחכמו. כך או אחרת, ישראל תוכל לעצור בכל רגע את מעבר העקורים העזתים צפונה אם יתגלו הפרות של ההסכם.
כישלון הפרובוקציה
בלבנון ניסה חיזבאללה לעשות תרגיל לישראל ונכשל. הוא שלח אנשים נאמנים לו עם דגלים ותמונות של נסראללה כדי לעורר פרובוקציות מול כוחות צה"ל במקומות שבהם הם עדיין נמצאים. מהצילומים ומקטעי הווידאו הרבים שהתפרסמו רואים שהם באו ללא ציוד של משק בית או ציוד שינה, אלא רק עם דגלים צהובים של חיזבאללה שאותם הניפו מחלונות המכוניות. למול עדשות המצלמות התנהל משחק החתול והעכבר המקברי שניסו לנהל עם הטנקים של צה"ל.
התרגיל הזה לא צלח, וכ-20 לבנונים שילמו בחייהם על הפרובוקציה הזו. בלילה, בתיווך אמריקני, הושגה הארכה של הפסקת האש בשלושה שבועות נוספים. זה לא נבע מכך הלבנונים ראו לפתע את האור, אלא מפני שהמתווכים האמריקנים וגם הבכירים בביירות יודעים שהצבא הלבנוני לא עמד בהתחייבויותיו. היו אפילו קצינים שסייעו לחיזבאללה בהסתרת אמל"ח או בשיבוצו במקומות שאליהם צה"ל עדיין לא הגיע. ישראל הצליחה להוכיח לאמריקנים ולאנשי ממשלת לבנון החדשה שיש לה סיבות טובות לעכב את הנסיגה.
ההישגים שהיו לצה"ל ולמדינת ישראל ביממה האחרונה, בדרום ובצפון, מצדיקים אופטימיות זהירה, אבל גם בלבנון וגם ברצועת עזה לא מדובר עדיין בסוף פסוק. העיקר עוד לפנינו.