בימים אלה, כשאורות החנוכה מאירים את פתחי הבתים, אני מוצא את עצמי חוזר שוב ושוב לסיפור פך השמן הקטן. האם שמתם לב שלפעמים דווקא בחושך הגדול ביותר מתגלה האור המפתיע ביותר? ואולי זה בדיוק הלקח העמוק שטמון בחג הזה - שדווקא ברגעי השבר הגדולים ביותר, מתגלה העוצמה האמיתית של הנשמה היהודית.
כשהמכבים נכנסו להיכל המחולל, מה היה המראה שנגלה לעיניהם? שברי כלים, טומאה בכל פינה, והריסות של כל מה שהיה קדוש ויקר. כמה קל היה להרים ידיים באותו רגע! כמה טבעי היה לומר "אין סיכוי" ולהניח לחושך לנצח. הרי מול עיניהם נפרס מחזה של חורבן מוחלט, תהום של ייאוש שאיימה לבלוע כל שביב של תקווה.
אבל בדיוק שם, בנקודת השבר העמוקה ביותר, התרחש הפלא הגדול ביותר - פלא התקווה. בתוך ההריסות, הם בחרו לחפש. בין השברים, הם העזו להאמין. דווקא שם, במקום הטמא והמחולל, הם מצאו פך קטן של שמן, והעלו מחדש את האור.
מה מניע אדם לחפש טהרה בתוך טומאה? מהיכן שואבים את הכוח להאמין שגם כשהכל נראה אבוד, עדיין יש תקווה? אנחנו יודעים כי הכאב הגדול ביותר איננו הכישלון, אלא הייאוש. איננו מפחדים ליפול. אנחנו מפחדים שלא יהיה בנו הכוח לקום.
בשנה האחרונה, כולנו חווינו רגעים של חושך עמוק. רגעים שבהם השאלות היו גדולות מהתשובות, והכאב היה חזק מהנחמה. אבל בדיוק כמו החשמונאים, גם אנחנו גילינו את כוחה של התקווה הקטנה. ראינו איך מתוך האפלה הגדולה ביותר, צומחת סולידריות מפתיעה. איך מתוך הכאב העמוק ביותר, נולדת אחווה חדשה.
ראינו את זה בחיבוקים של זרים שהפכו למשפחה, בארוחות חמות שהועברו מבית לבית, במתנדבים שעזבו הכל כדי לעזור. כל אלה הם פכי השמן הקטנים שלנו - רגעים של אור טהור בתוך החושך
ראינו את זה בחיבוקים של זרים שהפכו למשפחה, בארוחות חמות שהועברו מבית לבית, במתנדבים שעזבו הכל כדי לעזור. כל אלה הם פכי השמן הקטנים שלנו - רגעים של אור טהור בתוך החושך. וכמו בסיפור החנוכה, גם כאן גילינו שהאור הקטן הזה יכול להאיר הרבה מעבר למה שנראה אפשרי.
לא בכדי הדגישו חכמינו את גדולתו וחשיבותו של היום הראשון בחנוכה – יום שחוגג את הנס של עצם החיפוש, את הפלא של האמונה שלא כבתה. מה מלמד אותנו הנס של היום הראשון? אולי את העובדה שהנס הגדול ביותר הוא לא בשמן שדלק שמונה ימים, אלא בעצם היכולת האנושית לקום מתוך החורבן ולהתחיל לחפש את אותו שמן. הנס הוא באמונה שגם כשהכל חשוך, עדיין יש טעם לחפש אחר פך קטן של אור טהור. זוהי מהותה של הגבורה היהודית - לא רק בשדה הקרב, אלא בעיקר במערכה הפנימית של האמונה והתקווה.
בחג החנוכה הבא עלינו לטובה, אני מתפלל שנזכה, כעם וכיחידים, להמשיך ולחפש את האור ללא לאות, ללא מורא וללא ייאוש. להמשיך להאמין ולחפש גם כשנדמה שהאפלה סוגרת סביב.
בכל אחד מאיתנו יש פך קטן של אור. אור של אמונה, של תקווה, של אהבה שאינה תלויה בדבר
בכל אחד מאיתנו יש פך קטן של אור. אור של אמונה, של תקווה, של אהבה שאינה תלויה בדבר. והאור המועט הזה, כמו בנס חנוכה, מאיר הרבה מן החושך. כך בימי המכבים, וכך בכל דור ודור.
חג אורים שמח.
הרב שמואל רבינוביץ הוא רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
