תושב תל אביב בן 59 צעק לעברו של ח"כ יוראי להב הרצנו (יש עתיד) במהלך עצרת הגאווה שנערכה בעיר בשבוע שעבר: "אני אז*** אותך, צריך לשחוט את כל 120 חברי הכנסת". כך מתואר בכתב אישום שהוגש היום (חמישי) לבית משפט השלום בעיר בגין איומים. ח"כ להב הרצנו מסר בתגובה: "אף אחד לא ירתיע אותי מלהמשיך בשליחותי ולשרת את הציבור".
לפי כתב האישום, במהלך עצרת הגאווה ניגש הנאשם לח"כ להב הרצנו ששהה במקום במסגרת תפקידו, נופף בידיו, קילל אותו וצעק לעברו. ח"כ להב הרצנו ברח לתוך מתחם מאובטח, אך בהמשך, כשיצא ממנו, המשיך הנאשם ללכת אחריו, להתקרב אליו ולקלל אותו. הנאשם לא הפסיק את מעשיו עד אשר ח"כ להב הרצנו פנה לשוטרים במקום, ואז עוכב הנאשם לחקירה בתחנת לב תל אביב.
היום, עם סיומה של החקירה, הגישה יחידת התביעות המשטרתית של מחוז תל אביב כתב אישום נגד האיש בגין איומים. בנוסף ביקשה המשטרה להשית על הנאשם תנאים מגבילים עד תום ההליכים נגדו.
עצרת הגאווה בתל אביב
(צילום: עידו ארז )
עשרות אלפי בני אדם השתתפו ביום חמישי שעבר בעצרת בסימן "גאווה, תקווה וחירות" של עיריית תל אביב-יפו ומטה משפחות החטופים בגן צ'ארלס קלור בעיר. העירייה החליטה השנה לבטל את מצעד הגאווה החגיגי והמסורתי, ולקיים במקומו עצרת שהתמקדה בקריאה לשחרור החטופים, ונתנה מקום למאבקי הקהילה, שרבים ממנה נלחמו, התנדבו וסייעו בחזיתות השונות במהלך חודשי המלחמה.
דגלי גאווה ייחודיים עיטרו את רחבי העיר ואת אזור העצרת, שבהם הורחב באופן משמעותי הפס הצהוב כאות הזדהות עם החטופים והחטופות בעזה. הזמרת נועה קירל ביצעה את השיר "יוניקורן" עם משפחתה של החטופה עדן ירושלמי, וקרובי חטופים נשאו דברים וקראו לשחרור יקיריהם.
מנכ"לית האגודה למען הלהט"ב יעל סיני ביבלש אמרה בעצרת: "אנחנו מתאחדים עבור התקווה ומשמיעות קול ברור למציאות של חופש עבור החטופים והחטופות ולמדינה חופשית ושוויונית, שבה להט"בים שווים גם בחיים ולא רק במוות. החל מהשבת השחורה חברי וחברות הקהילה הגאה נרתמו למען החברה הישראלית בכל תחומי החיים, גם להם ולכולנו מגיע לחיות במציאות שבה הם לא מופלים בחוק או סובלים מהסתה. ביחד נביא את התקווה למציאות הזאת".
הנאום של עומר אוחנה, שבן זוגו נפל בקרב על בארי
(צילום: VEMO / עידו ארז )
עומר אוחנה, בן זוגו של קצין הלוט"ר רס"ן שגיא גולן ז"ל שנפל בקרב על בארי, אמר בעצרת: "איך אני מתפקד בלי שגיא? אני לא יודע. בלי שגיא הכול קשה, הכול חסר. ב-7.10 הבנתי למה אומרים 'נפל חלל'. מהרגע שדפקו בדלת נפער החלל. מאז, בלי שגיא, החלל הזה נוכח בכל רגע - בבוקר כשאני מתעורר, בלילה כשאני לא נרדם. אני אומר לשגיא כל יום, לא פעם אחת ולא פעמיים, שאני אוהב אותו עדיין, לנצח. זה כואב, אבל זאת המציאות. מציאות שמרגישה לא שלי. שגיא ואני לא חיינו במציאות הזאת. הייני מסונוורים מאהבה. בועה, בועה שהלוואי שהייתה המציאות באמת".
אוחנה הוסיף: "לפני שהודיעו לנו חיפשתי את שגיא בכל מקום. ברגע אחד זה היה רשמי, קצינים הגיעו גם לבית שלי. לא ביוזמתם, אלא אחרי שההורים של שגיא נלחמו שיודיעו גם לי, גם לבן זוג. שגיא לא יחזור. אבל החטופים חייבים לחזור עכשיו. בחיים. לחוסר ולחלל הזה יש יכולת לשתק. הוא כאב פיזי שלא הכרתי עד היום, כאב שהוא הסיכון באהבה. אנחנו מתמודדים עם הנהגה ששכחה שצריך לבחור בחיים על פני המוות, בטוב על פני הרע, ואת תוצאות ההפקרות הזאת אנחנו חיים וממשיכים לחיות.
"מסרבים לתת לי ולשגיא את הזכויות שמגיעות לנו. אבל מי שמקריב את חייו למען המדינה ראוי שיתייחסו לאהבה שלו כמו לכל אהבה אחרת. זו הזכות שלנו להיות שווים בישראל. השוויון לא יכול להיות רק במוות, הזכות צריכה להיות גם בחיים. אין לנו זכות להתייאש. נגמרו הימים בהם חיינו בבועה כאילו המדינה מתחילה ומסתיימת בתל אביב. לקהילה הגאה יש כוח אדיר, ובכוח הזה נשיג שוויון לכולם. לא נהיה לעולם מי שהיינו פעם".
