קראו לו קן בן מוחה ורובכם כנראה הכרתם אותו, אם בכלל, תחת שמות אחרים: בהתחלה זה היה "מחבל", אחר כך "צעיר לוקה/מעורער בנפשו". אבל הוא לא היה שום דבר מאלה. למעשה, עבור משפחתו וחבריו, העוול כפול ומכופל: לא רק שקן מת בנסיבות טרגיות, אולי אפילו מיותרות, הם גם צריכים לשמוע את כל השטויות שנאמרו על אדם שהיה כה יקר להם.
סיפור חייו הוא הרבה יותר מאשר מותו הנורא לפני שבועיים בצומת אשקלון, אחרי שמסיבה לא ברורה חטף נשק מחיילת ואז נורה למוות על ידי מפקד חטיבת בנימין. קן, בן 27 במותו, התנדב במשך שנים ב"סיירת חסד ייחודית", סח"י, שדואגת לנזקקים בדיסקרטיות. הוא אימץ לליבו קשישה נכה, יהודית, והיה נוסע לבקר אותה לעיתים תכופות. להלוויה שלו, ב-1:00 בלילה (אחרי שהשופטת הקלה במעט על המשפחה, שהמתינה שעות לשחרור הגופה), היא טרחה להגיע ואף לגייס את כל כוחותיה כדי לעמוד לזכרו. בסרטון מ-2018 על סח"י הוא מציג בגאווה את הכתובת על הקיר בבית העמותה: "הדבר הכי גדול בעולם זה לעשות טוב למישהו".
קן לא היה "מעורער בנפשו", אלא גבר על הרצף האוטיסטי, בתפקוד גבוה. הוא התגורר ביחידה משלו במושב זוהר, עבד ונהג. קשה להבין מה עבר בראשו באותו ערב, אבל הוא לא "ברח מהוסטל", לא היה "בודד" ולא נעליים. מספיק לקרוא ברשת את הטקסטים המרגשים של חבריו כדי להבין את הפער בין האמת לעומת רוב הפרסומים. "חבר אמיתי ונאמן", כתב עליו קובי קדוש. "אתה לא פגוע נפש קן", ספד לו אביתר נבו, "אנחנו אלה שמקטלגים, ששמים תוויות, שמכניסים למסגרות, כלואים בסטריאוטיפים". צריך לדבר עם אחיו שמגר, שמעלה זיכרונות מתוקים בקול חנוק, כדי להתקומם על האופן בו כל המקרה נשכח.
מלבד כתבה יפה ואנושית של איציק זוארץ בחדשות הערב של "כאן", העולם שאותו קן רצה לשפר המשיך הלאה: בכל זאת, הכל קרה בשיא המתיחות הביטחונית, נשק נחטף וכולם היו דרוכים ועצבניים. גם יש חקירת משטרה, שאמורה לבדוק האם הירי הקטלני של אלוף-משנה אליאב אלבז היה הכרחי. ובכן, כל זה לא מסביר מדוע המשפחה האבלה הושארה מחוץ ללופ. "אף אחד לא הגיע, כל אחד מתנער מאחריות", סיפר שמגר בכתבה. חלפו עשרה ימים מאז השידור. אף אחד עדיין לא בא.
לכן המעט שאפשר לעשות, לעת עתה, הוא להעמיד פרטים על דיוקם. לדבר על אדם שעל פי כל סביבתו רק תרם ולא היה מסוגל לפגוע בזבוב. להזכיר שיש אנשים שאולי לא קל לעכל, אבל דווקא בשל כך הם זקוקים ליותר תשומת לב ובוודאי לזהירות. להראות איך הדחף לפרסם מידע מבלי לבדוק אותו מתגלגל לשגיאות ולעיוותים ומשם לצער וליגון. לדרוש קצת יותר התחשבות ואמפתיה מהגופים שאולי נחושים להגן על הביטחון, אבל נחישות-יתר שלהם לכאורה גבתה מחיר כבד מנשוא.
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס כששמעתי את שמו, הסתקרנתי: "קן" הוא לא שם שכיח בעברית. הוסבר לי שהכוונה היא אכן לקן של ציפור וההשראה היא ממצוות "שילוח הקן". מי שלמד פעם על המצווה לא ישכח מה מייחד אותה: זאת אחת משתי המצוות היחידות, לצד כיבוד הורים, שעליהן מפרט הכתוב את השכר על קיומן - אריכות ימים.
אינספור פרשנויות יש בנושא: מה טעם המצווה, למה דווקא היא זכתה לכבוד ועוד. אבל בשביל קן ומוקיריו זה לא משנה. במקום שהוא יאריך ימים, הם צריכים להתאמץ כדי שאנחנו נזכור: קראו לו קן, והוא איננו.
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
