שנת הלימודים החדשה בפתח, ומיליוני תלמידים יחצו מדי יום צמתים וכבישים בדרכם למוסדות החינוך, חשופים לסכנות ומפגעים בדרך. לקראת פתיחת השנה, אתר ANYWAY של עמותת "נתון לשינוי", בשיתוף עם "אור ירוק", דירג ומיפה במפה אינטראקטיבית את האזורים המסוכנים סביב מוסדות החינוך בישראל על פי מספר הנפגעים עד גיל 19 בתאונות דרכים.
זו השנה החמישית, למעט שנת הקורונה, שהעמותה ממפה את האזורים המסוכנים סביב מוסדות החינוך בערים על פי מספר הנפגעים. מהדוח המסכם את חמש השנים האחרונות עולה כי בשנים אלו נפגעו בתאונות דרכים סביב מוסדות חינוך 6,119 תלמידים, בדרך לבית הספר או בחזרה הביתה, בהם 29 הרוגים, 437 פצועים קשה ו-5,653 פצועים קל.
מטרת המחקר היא להעלות את המודעות בקרב הורים ותלמידים על האזורים שנמצאו מועדים לפורענות בסביבת מוסדות הלימוד, ובמיוחד לייצר לחץ ציבורי כלפי הרשויות כדי שינקטו באמצעים לשיפור התשתיות ברוח "חזון אפס".
גל רייך, מנהל התוכנית, קורא להורים ולציבור לפנות לרשות המקומית ולבקש ממנה לפעול למען ביטחון הילדים. "רבים מהפתרונות לא דורשים שינויים גדולים או יקרים וניתן לבצעם באופן כמעט מיידי ואפילו ארעי", הסביר. במקביל ממליץ רייך לנהוג במשנה זהירות כאשר נוהגים סביב מוסדות החינוך ולהוריד את מהירות הנסיעה ל-30 קמ"ש גם אם החוק אינו מחייב זאת, או אם אין פסי האטה במקום.
"בשנים האחרונות אנו מקדמים שיח מבוסס נתונים ואת 'חזון אפס' השבדי: חזון שמציע פתרונות תשתיתיים הלוקחים בחשבון כי משתמשי הדרך (הן נהגים והן הולכי רגל) עשויים לטעות, ולכן על התשתית להיות מתוכננת כך שתפחית פגיעות חמורות", הסביר רייך. "הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר באזור רווי בילדים ונוער שדעתם לעיתים מוסחת בקלות".
"חזון אפס" פועל למעשה כדי להקטין משמעותית את מספר ההרוגים והפצועים הקשים בתאונות הדרכים. הוא מבוסס על העיקרון של בטיחות מערכתית - תכנון ערים ועיצוב רחובות וכבישים, כדי למנוע הזדמנויות להתרחשות של תאונות דרכים קשות וקטלניות.
בניגוד לגישה המסורתית למניעת תאונות, בטיחות מערכתית לא מנסה לגרום לכך שאנשים ינהגו או יילכו בצורה מושלמת (על ידי הסברה או חקיקה), אלא מכיר בכך שאנשים הם יצורים לא מושלמים שתמיד יעשו טעויות. המיקוד הוא בתכנון מערכתי שמונע את ההזדמנות לבצע טעות מסוכנת, או במקרה שטעות כזו נעשתה - שתאונה לא תתפתח לאירוע קטלני. לפי גישה זו, האחריות למניעת תאונה קטלנית היא קודם כל על המתכנן הציבורי, לפני שהיא אחריות של משתמשי הדרך.
"חזון אפס" קיים מאז 1997 בהולנד ובשבדיה, ובשנים האחרונות הוא מאומץ על ידי מדינות וערים נוספות, לרבות על ידי ארגון ה-OECD, קנדה, בריטניה, אוסטרליה ומספר ערים גדולות בארצות הברית.
עתליה אלון, מנהלת המחקר והפיתוח, אמרה כי "הנתונים מראים שפתרונות 'חזון אפס' השבדי יכולים להפחית דרמטית את כמות הנפגעים סביב בתי הספר, ובפרט את ההרוגים והפצועים קשה". לדבריה, "אפשר וראוי להתחיל ב'חזון אפס' סביב בתי הספר - זה יהיה צעד גדול בדרך להגשמת החזון גם בסביבות אחרות. לשמחתי, עיריית תל אביב היא מהחלוצות בארץ באימוץ 'חזון אפס' ובנקיטת צעדים פרקטיים ליישומו, ואנו מצפים מעיריות נוספות ליזום מהלך דומה".
עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת אור ירוק, הוסיף: "נתוני הדוח מצביעים על מוסדות החינוך האדומים שבהם מתקיימת היפגעות גבוהה. ראשי הערים והמועצות המקומיות חייבים לחזק את ערכי הבטיחות בסביבת אותם מוסדות חינוך. במקביל, זה הזמן להתקין פסי האטה, להגביה מעברי חצייה ולוודא שקיימים אמצעי בטיחות בסביבת בית הספר במטרה למנוע מילדים להיפגע בתאונות דרכים".