האזהרות של שר הביטחון וראש אמ"ן
(צילום: גו-לייב)
בקיץ 2007 עסקו אמצעי התקשורת בישראל בקדחתנות בסכנה של מלחמה קרובה עם סוריה. למי שלא היה שותף סוד, לא היה לגמרי ברור למה לסורים לפתוח במלחמה נגדנו; גם מצד ישראל, שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה, לא הייתה שום התלהבות לעימות. מי ששאל גורמים צבאיים למה, אם כך, עלולה לפרוץ מלחמה כזו, קיבל תשובות עמומות למדי על ההרתעה שלנו שנפגעה, והאפשרות שהנשיא אסד יגיע ל"מיסקלקולציה". לימים התברר שהידיעות האלה היו חלק ממסך העשן, ששימש להתכוננות לאפשרות של פריצת מלחמה מסיבה אחרת לגמרי: התקיפה המיועדת של הכור הגרעיני בדיר א-זור, שאכן התרחשה בספטמבר אותה שנה. ניהול מדיני נבון ופעולה צבאית מדויקת הביאו לכך שהכור אכן הושמד, אבל מלחמה לא פרצה.
האם קולות ההסלמה המושמעים משני צידי הגבול עם לבנון, כולל האזהרה אתמול (שלישי) של ראש אמ"ן בכנס הרצליה, לפיה "נסראללה קרוב לטעות שיכולה לדרדר אותנו למערכה גדולה", מרמזים על משהו דומה, כלומר אירוע מתוכנן של אחד הצדדים? נדמה שלא. אבל ברור שיש בצמרת הביטחונית תחושה שלפיה אנחנו עלולים להגיע תוך זמן קצר לעימות בלבנון, שיתפתח לכדי (או יהיה חלק מ)עימות רב-זירתי, שממנו הזהיר שלשום גם שר הביטחון יואב גלנט.
אם מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה אכן סובל מביטחון עצמי מופרז ביחס ליכולות הארגון מול ישראל, ייתכן שישראל עצמה היא שסיפקה לו חלק מההצדקות לכך. מי שמאמין בתפיסה הפשטנית של הרתעה, יתלה זאת בתגובה הרפה לפיגוע ליד מגידו, אותו שילח חיזבאללה, ולהסכמה שבשתיקה של הארגון לירי 34 רקטות משטח לבנון אל ישראל לפני כחודש וחצי. אבל הדברים מורכבים יותר.
מערכת הביטחון מתגאה מאוד בהישגי המערכה שבין המלחמות (מב"מ) כנגד התעצמות חיזבאללה והתבססות שלוחיה של איראן בסוריה. אבל כמו בחזיתות אחרות, בעוד אנחנו מתנאים בהפצצות מבוססות מודיעין מעולה, היריב עלול להסיק מסקנות אחרות לגמרי. למשל, שישראל חוששת ממלחמה עד כדי שהיא מקבלת עליה באופן מוחלט את "הקווים האדומים" שקבע נסראללה, שלפיהם כל פעולה על אדמת לבנון או הרג אנשיו יביאו לתגובה.
המב"מ אף הביאה לרצון אצל איראן וחיזבאללה לייצר סוג של "מב"מ נגדי". נדמה שבשבועות האחרונים נמצאה הנוסחה, לאו דווקא באופן מתוכנן ישירות בטהרן אלא מתוך התלכדות של הבנות אצל האויבים השונים: הטרדה נמשכת בכל החזיתות, מטרור ביהודה ושומרון וסבבים חוזרים בעזה (שברור שלישראל אין בהם שום מטרה פרט לסיומם המהיר), דרך פתיחת חזיתות חדשות כמו הירי מלבנון – והכל, ממש כמו אצלנו, מתחת לסף המלחמה.
אלא שמלחמות, כבר עשרות שנים, לא פורצות כי מישהו החליט, או אפילו כי מישהו טעה. לכל המערכות האחרונות, כולל מלחמת לבנון השנייה, הגענו בתהליך של תגובה ותגובת נגד (קצין בכיר כינה זאת ב-2006 "הלך כיסא בא שולחן"), שהידרדרו להסלמה משמעותית ללא כוונה מוקדמת. ובמישור הזה, לא נראה שישראל הפיקה לקחים ראויים, הגדירה לעצמה מטרות ופועלת לפיהן. הפעולה שלנו ממשיכה להיגזר מאינרציה מחשבתית ומפוליטיקה פנימית.
עפר שלחצילום: הדר יואביאןצירוף כל הנסיבות האלה עלול להביא אותנו, ללא כל כוונה מוקדמת, לא רק להתלקחות מול חיזבאללה אלא למימוש התרחיש של עימות רב-זירתי – ביהודה ושומרון, בגבולות, באש מרחוק ואולי אף בתוך ישראל עצמה, כפי שאירע במאי 2021. אלא שבעוד גורמי הביטחון מדברים על כך, לא נראה שהמסקנות הנדרשות בתחום המדיניות, בניין הכוח והכנתו נידונות כלל.
דיוני התקציב שאושר הלילה כללו ויכוחים (נכונים כשלעצמם) על כספים קואליציוניים. לא היה שום דיון של ממש על דרך מימושו של הסעיף הגדול ביותר בתקציב המדינה, הוא תקציב הביטחון. צה"ל נדרש לשינויים משמעותיים כדי לעמוד בלחצים בתחום כוח האדם ולהיות ערוך באמת לעימות רב-זירתי; אין שום סימן שהדיון על כך מתנהל ברצינות אצל ראש הממשלה, בקבינט או אפילו במערכת הביטחון עצמה.
- עפר שלח הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
