רס"ל במיל' נריה כהן מגבעת שמואל, שנהרג השבוע בתאונת דרכים, היה בטיול בארצות הברית כשפרצה המלחמה - ומיד עלה על מטוס חזרה לארץ והתגייס למילואים. כהן, שהובא אמש (רביעי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, היה בשנה השלישית ללימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון.
חברתו, מיכל כהן, סיפרה ל-ynet כי הוא היה אדם "שאי-אפשר לתאר במילים". לדבריה, "זה מאוד סמלי שההלוויה שלו הייתה ביום ירושלים, כל מי שמכיר אותו יודע על האהבה והמסירות שלו לארץ ישראל ולעם ישראל - זה חלק בלתי נפרד מהאופי שלו". היא הוסיפה כי "בחודש אוקטובר הוא פרסם פוסט, וכתב: 'אל תגידו לנו 'שמור על עצמך', תגידו לנו 'שמרו אחד על השני' רק ככה ננצח. ביחד'.
"אין משפט שמאפיין אותו יותר, אדם אכפתי, רגיש ואוהב, ועם זאת לוחם אמיץ וחכם", סיפרה חברתו. "אדם עם נוכחות, כשהוא נכנס לחדר, מיד כולם מרגישים, תמיד שנון וחריף. נריה, איך ממשיכים עכשיו בלעדיך? שלח לנו קצת כוחות מלמעלה, כמו שרק אתה יודע".
בעקבות שירותו הצבאי כחובש, כהן שימש כמתרגל באוניברסיטה שבה למד ואף ביצע תרגולים לסטודנטים בשה ד'. השנה אמור היה לקחת חלק בתוכנית סיוע רפואי באפריקה. לאחר שהתקבל לתוכנית הודיע כהן לאוניברסיטה כי ייקח שנה הפסקה מהלימודים על מנת לטוס. לפני כן, הוא תכנן טיול וטס לארה"ב, ב-7 באוקטובר כששמע על מה שקרה טס כאמור ארצה והצטרף למאמץ. הוא בחר לחזור ללימודים על מנת לסיים את הכשרתו, ומתוך הבנה שיהיה צורך ברופאים רבים בשנים הקרובות.
איריס חיים בוועידת האנשים של המדינה
(צילום: סנטרל הפקות)
במהלך המילואים שביצע, כהן היה חלק מהכוח שחילץ את גופותיהם של החטופים יותם חיים, סאמר טלאלקה ואלון שמריז, לאחר שנורו למוות בשוגג מאש צה"ל. כהן הגיע לשבעה של יותם ושלח לאימו, איריס חיים, הודעה. לאחר מותו החליטה איריס לפרסם את הדברים שכתב לה אז, ואמרה כי "רק עכשיו אני מקשרת את החייל האמיץ שפינה את יותם בעדינות מעזה לישראל ושהיה לו חשוב לספר לי על כך באופן אישי. אין מילים".
היא הוסיפה כי "ב-22 בדצמבר 2023 כתב לי נריה כך, לאחר שביקר בשבעה שלנו: 'לפני שבוע בדיוק, לוחם מהגדוד שלי ירה בבן שלך בשוגג. אבל במקום לכעוס, נתת לכעס ישירות להתפוגג אני לצערי, פיניתי את גופת בנך משג'אעיה חזרה לארצנו לקבורה, והיה לי ברור שברגע שאוכל אגיע לנחם ולשמוע על סיפורי הגבורה. הרגשתי צורך להשתתף בכאבך למרות שאנחנו לא מכירים. רציתי לבוא לחזק, להראות עד כמה אנחנו כואבים.
'התלבטתי אם להזדהות, או אולי להישאר אנונימי, לא ידעתי מה יהיה נכון יותר, מה לגיטימי. אבל אחרי ששמעתי את ההקלטה שלך, כשאני בדרך לניחום, החלטתי שאספר באיזה גדוד אני משרת, זה לא יישאר עמום. הגעתי לשבעה, הזדהתי, קיבלתי ממך כמה וכמה חיבוקים, ואמרתי לך שאחרי המקרה הנורא - שם אותך איתנו היינו צריכים. כמה תעצומות, התעלות נפשית והסתכלות חיובית.
'לרגע תהיתי אם את אולי לא אנושית. עומדת שם, מוקפת בעשרות אנשים שבאו לחבק, ובמקום זה, את מדברת עם כל אחד ואותם מנסה לחזק. תודה לך, על שיעור גדול של תעצומות נפש וחשיבה חיובית, על אופטימיות קיצונית, שהייתה שם בכמות סיטונאית. אחרי שראיתי אותך שם באוהל אבלים הצלחתי להבין מאיפה האומץ של יותם להצליח לברוח באמצע שג'אעיה, ממחבלים צמאי דם. באתי לחזק ויצאתי מחוזק, זו בדרך כלל קלישאה, אבל לא מצאתי משפט מדויק יותר שיעביר את התחושה. תודה לך איריס חיים אישה מלאה באור, אמא של יותם חיים ז"ל - גיבור'".
