המצב המדאיג של החטופים שנותרו בעזה דורש חשיבה מחוץ לקופסא ומיצוי מנופי לחץ על חמאס לשם השבתם בהקדם. במערכת הביטחון ובממשלה סבורים שהמשך הלחימה, ובמיוחד בתצורתה היותר אגרסיבית, תלחץ את חמאס להזדרז ולהתקדם במו"מ, אולם נראה שהערוץ הזה מסוכן, כי הארגון מציב כתנאי את הפסקת הלחימה, ובתרחיש כזה לא ברור כיצד יתיישב היעד של חיסול שלטונו עם שחרור החטופים.
גם אם הלחימה תצליח מעל למשוער, ובזמן הקרוב יחוש חמאס שצה"ל עומד לחסל את שלטונו באופן סופי, ברור שהדבר האחרון שירצה במצב כזה הוא לוותר על מגיניו האנושיים – החטופים. בעיני חמאס, זה הסיכוי האחרון שלו לשרוד או לכל הפחות לפגוע בישראל בדרך לשאול. כלומר, הצלחה צבאית עלולה דווקא לשחק לרעת החטופים.
אבל יש עוד מנוף לחץ עוצמתי מול חמאס שטרם מוצה: ערעור הלגיטימציה שלו בקרב האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה. גם המשטר הדיקטטורי ביותר זקוק למינימום תמיכה והכרה מהציבור שלו. פגיעה בכך ניתן להשיג באמצעות יצירת פער גדול בין תנאי החיים של העזתים בשטחי הרצועה שכבר שוחררו משליטת חמאס, לבין תנאי החיים הקשים מטבע הדברים באזורים שבהם הוא עדיין שולט (ולא על ידי פגיעה קולקטיבית בתושבים שם).
אפשרות אחת לעשות זאת היא באמצעות מובלעות. הרעיון הוא לכבוש כמה שיותר שטחים ברצועה, גם אם אלו מיושבים בדלילות, מחוץ למרכזים האורבניים הצפופים שבהם סביר שרוב הכוח של חמאס מתבצר, ולכן הקרבות שם קשים ומדממים. ואז, כששלטון חמאס מכונס למובלעות מקוטעות וצפופות, אפשר לפתח את השטח המשוחרר ממנו ולספק, בסיוע הקהילייה הבינלאומית, פתרונות דיור זמניים, מזון, מים, תרופות וכו' לאוכלוסייה האזרחית העזתית הסובלת בצורה קיצונית.
תנאים כאלו עשויים לגרום לעוד ועוד עזתים לנסות להימלט מהמובלעות אל האזור המשוחרר. אם חמאס ינסה למנוע זאת בכוח ואף בירי, הלגיטימציה שלו תתערער עוד יותר. אם לא ימנע את נטישתם, הוא ייוותר חשוף יותר ויותר ללא מגיניו האנושיים.
ד"ר יריב מוהרבשלב הבא ניתן להציע עסקה לעצירת כיבוש הרצועה תמורת השבת כל השבויים והחטופים. חמאס עשוי לשמוח על עצירת המתקפה ואולי לשקול זאת בחיוב. אלא שגם אם התנועה של צה"ל למרכזים האורבניים תיעצר, ובשל הפער בתנאי החיים בין המובלעות לבין השטח המשוחרר, ימשיך שלטון חמאס להתערער מבפנים גם אחרי שהקרבות שככו.
תרחיש כזה יחסוך לא רק חיים של חטופים אלא גם של חיילים ושל עזתים חפים מפשע, שרבים מהם היו נהרגים בלחימה המורכבת בסמטאות המרכזים האורבניים. במצב שבו אנו נמצאים מוטלת עלינו חובה מוסרית לכל הפחות לשקול כל מתווה או תוכנית, גם אם הם "מחוץ לקופסא", במסגרת סיעור המוחות המתחייב במצב ביש זה. רק זה יכול להיחשב כעשיית כל מאמץ לשחרר את החטופים. אנו חייבים זאת להם.
- ד"ר יריב מוהר הוא חוקר טרור ואלימות פוליטית וראש היוזמה לביטחון וזכויות האדם
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
