החטוף שנרצח ושהה לצידו של פרחאן קאדי, ששוחרר שלשום (שלישי) ממנהרות חמאס, הוא אריה זלמנוביץ' בן ה-86. כך אישרה הבוקר משפחתו. זלמנוביץ', ממקימי קיבוץ ניר עוז, היה החטוף המבוגר ביותר בשבי חמאס. הוא אב לשני בנים וסב לחמישה נכדים. בועז, בנו של אריה, סיפר כי שוחח עם קאדי: "הוא סיפר לי שהוא מאוד נקשר לאבא ודאג לו, טיפל בו".
בועז אמר כי "אנחנו נשמח לשמוע את מה שיש לפרחאן לספר על אבא, אבל הכי מדאיג זה שיש אנשים שאנחנו עלולים לקבל מהם מסר שהם מתו שם. זה אנחנו לא רוצים. אנחנו רוצים שיפעלו להחזיר את החטופים בחיים. זה מה שחשוב לנו. אנחנו נדבר עם פרחאן אחרי שהוא יתאושש ויחלים ויהיה עם המשפחה שלו, ואז אנחנו נמצא זמן להיפגש איתו". בועז ציין כי "דיברתי עם פרחאן כמה דקות כי היה לו מאוד חשוב לדבר איתנו, הוא יצר איתי קשר דרך חבר, אבל זה לא לעומק. רק קיבלנו את המסר שהוא נקשר לאבא והיה לו חשוב מאוד להגיד שהוא היה איתו".
קאדי סיפר כי תחילה נלקח לדירה ולא למנהרה, ושם ראה את אחד מחבריו לשבי גוסס למוות, בעוד המחבלים מצלמים זאת. "מיד לאחר מכן צילמו גם אותי, ואז ראיתי איך הוא נרצח בשבי. באותה תקופה עשו לי ניתוח כדי להוציא את הקליע שהיה ברגלי. הניתוח היה כמעט ללא חומרי הרדמה - וזה כאב מאוד. לאחר כחודשיים, המחבלים העבירו אותי למנהרה, שם הייתי לבד ורק עם מחבלים סביבי. לא ידעתי להבדיל בין יום ללילה", סיפר קאדי. ב-17 בנובמבר אשתקד חמאס אכן פרסם סרטון שמתעד את גסיסתו של זלמנוביץ', כפי שתיאר פרחאן.
לפני כשבועיים קיבלה משפחתו של זלמנוביץ' תיעוד מרגעי חטיפתו, שבו הוא נראה חבול בעודו מובל על אופנוע. "הסרטון התגלגל ברשתות הפלסטיניות ומצאו אותו באיחור", סיפר הבן בועז. "זה היה סוג של טריגר, זה החזיר אותנו אחורה. הוא חסר אונים ונלקח בכל ההמון הזה". בועז תיאר אז כי "רואים אותו בסרטון יושב יחף על אופנוע בין שני חמאסניקים, באזור עירוני. הוא חבול בראש ואנחנו יודעים שנתנו לו מכה עם מקל כשהוציאו אותו מהממ"ד". על ההחלטה לפרסם את הסרטון אמר: "זה אומנם פחות גרפי מסרטים אחרים שראינו אבל אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו ולשלטון של מדינת ישראל שיש שם חטופים בידי חמאס - וצריך להחזיר אותם".
מקיבוץ ניר עוז נמסר כי "לפני כשבועיים פורסם סרטון מצמרר שתיעד את רגעי חטיפתו של חברנו, והיום נחשפה גם עדותו של פרחאן אשר סיפר שראה את אריה גוסס למוות לצידו לאחר שלא קיבל את התרופות והטיפול הרפואי להם היה זקוק. עדות שהשלימה לנו את התמונה הכואבת, על רגעי הגיהינום שעבר מרגע חטיפתו, עד לסוף הטרגי. זוהי עדות קשה ומחרידה ממקור ראשון על מה שחווים החטופים שנותרו בעזה. אנו פונים, שוב, לכל הגורמים המעורבים ובעיקר לממשלת ישראל ולעומד בראשה - כל רגע נוסף בשבי הוא סכנת חיים ממשית עבור החטופים. אין זמן להיסוסים או לדחיות. כולם חייבים לחזור הביתה עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי. כל רגע קובע, וכל עיכוב עלול לעלות בחיים נוספים".