שנתיים לפני כינונו של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה כתב הסופר אלן פטון את "זעקי ארץ אהובה". הרומן המפורסם היה כתב אשמה כבד על המשטר החברתי שמפלה בגזענות ובקיפוח את הילידים השחורים.
הרומן והאפרטהייד קיבלו פומבי בשנת 1948, ומאז רועש העולם וזועק את הכאב, ההרג, הצער וחוסר הסובלנות האנושי וההתנגשויות בין בני אדם.
לפני ימים אחדים, עם הגעתן שוב של ההודעות והמראות על תאונות הדרכים האיומות שגבו קורבנות תמימים, הרסו משפחות ופצעו גופנית ונפשית את המעורבים – נזכרתי בשמו של הרומן, מבחינתי: זעקי ארץ עקובה.
את הזעקה הזו אני זועק כשלושה עשורים, זעקה רצופת תמונות מהחיים אשר מלוות אותי במשך השנים מאז התמחותי, דרך היותי מנהל מערך הטראומה שהקמתי בבית החולים הדסה עין כרם בשנת 1992. ייעודו של מערך הטראומה הוא להנגיש טיפול מיידי, ייחודי, מהיר ואיכותי לנפגעי תאונות הדרכים אשר הגיעו להדסה. בעקבותיו הוקמו חדרי טראומה בבתי החולים ברחבי הארץ.
ילדיו של ניצן משה שנהרג בתאונת דרכים בכביש 6
אני מכיר את החיוורון על פניהם של הפצועים והדם הניגר מפצעיהם, אני שומע את צעקות הכאב, אני מכיר את הפציעות שהשחיתו את פני הנפגעים ואת האיברים הפנימיים שנפגעו. אני מכיר את המשפחות שעולמן התהפך וחרב עליהן בשנייה אחת, בגלל חוסר תשומת לב, יהירות וזילות בחיי אדם.
אני זועק לנוכח החידלון, לנוכח ההשלמה הבלתי נתפסת כאילו תאונות הדרכים בישראל הן גזירת גורל. זועק שמוטלת עלינו החובה להביא לאפס הרוגים ופצועים בתאונות דרכים. אפס! ולא, אני לא שיכור הכפר אלא המבוגר האחראי. מדובר בתמותה ברת-מניעה. אני זועק לשר לביטחון הפנים ולמשטרת ישראל שיש להפעיל מסוק משטרתי לטובת פינוי מהיר של פצועים לבתי החולים, בכללם גם פצועי תאונות דרכים. למסוק הזה יהיו תפקידים נוספים: עזרה בהכוונת התנועה, צילומי עברייני תנועה לטובת אכיפה.
כן, אכיפה קשה ונוקשה היא שם המשחק. אם באוסטרליה הצליחו להפחית משמעותית את התמותה מתאונות דרכים באמצעות אכיפה, גם אנחנו יכולים. בתי המשפט והיושבים בראשם חייבים לשפוט במהירות ולתת עונשים מרתיעים למי שאינם נוהגים על פי החוק, קל וחומר למי שפוגעים ובורחים.
לחנך כבר מגיל גן הילדים
לא ייתכן שחיינו יהיו תלויים כמו ברולטה רוסית. על הקשר שבין חיי אדם ותאונות דרכים עלינו ללמד, לחנך ולהביא להפנמה כבר מגיל גן הילדים. כי בסופו של יום מדובר בביטחון האישי של כל אחד ואחת מאיתנו - פעוטות, ילדים, בני נוער, צעירים ובוגרים, נשים וגברים.
גם לתשתיות הכבישים יש חלק מכריע בכל הטרלול הקשור לתאונות הדרכים בישראל. השקעה בתשתיות היא צו השעה, במיוחד בכבישים הידועים כמועדים לפורענות: כביש 90, כביש 60, כבישי המערב הפרוע בדרום ועוד.
אמנם קיימים גופים ייעודיים שתכליתם להוציא אל הפועל תוכניות למלחמה בתאונות הדרכים. כבר תוכננו תוכניות לחמש ולעשר שנים, ועדות התכנסו, נתונים הוצגו, מסקנות הוסקו ועדיין אנחנו קוברים את מתינו ומטפלים בפצועים.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והרלב"ד, בשנת 2020, למרות מגפת הקורונה, התרחשו 10,836 תאונות דרכים שבהן היו מעורבים 18,226 אנשים. 2,072 מהם נפצעו קשה ו-305 נהרגו. בשנת 2021 היו מעורבים בתאונות דרכים 19,985 אנשים, מתוכם 361 הרוגים, כלומר בכל יום נהרג לפחות אדם אחד בתאונת דרכים בישראל.
פרופ' אבי ריבקינדצילום: יאיר שגיאבעידן שבו המידע נגיש וזמין בכל אמצעי התקשורת וברשתות החברתיות, יש כוח עצום וחשיבות עליונה גם לשיח במרחב הציבורי. לאחרונה ניו זילנד הודיעה באמצעי התקשורת על מדיניות שאפתנית וחסרת תקדים של אפס עישון: "אנחנו רוצים להבטיח שאנשים לא יתחילו לעשן אף פעם", נאמר בהודעה לאזרחים.
אני מציע להודיע לאזרחי ישראל: "אנחנו רוצים להבטיח אפס תמותה בתאונות דרכים". משפט שחובה לחרוט על לוח ליבנו, להתכוון אליו במלוא הכנות ולעשות הכול כדי ליישמו. בהזדמנות זו ברצוני להדגיש את קדושת החיים ולהצטרף לתפילה לגאולה המייחדת את ט' באב: "וּבִזְכוּת תְּפִלּוֹת אֵלּוּ תַּטֶּה אֶת הַכַּף, לִגְאֹל אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה בְּחֶסֶד וְרַחֲמִים וְנִסִּים וְנִפְלָאוֹת".
פרופ' אבי ריבקינד הוא מומחה בכירורגיה כללית וברפואה דחופה, במרכז הרפואי הדסה עין כרם
