המעורבות של נשיא המדינה יצחק הרצוג במשבר "הרפורמה המשפטית" וניסיונותיו לקדם הידברות ולגבש מתווה קלעו אותו למתקפת ביקורת משני הצדדים. אלה טוענים שהוא מתערב בעבודת הכנסת ואלה טוענים שהוא מזיק למאבק להגנה על הדמוקרטיה. המשבר מדגיש עד כמה נעדר סמכויות אמיתיות הוא מוסד הנשיאות בישראל. במצב הקיים, שבמסגרתו אנו דוהרים לביטול הגורמים המרסנים את כוחו של הרוב השלטוני, בולטת חולשתו עוד יותר.
זה לא חייב להיות כך. בדמוקרטיות פרלמנטריות אחרות שבהן משמש הנשיא כראש מדינה טקסי נתונות בידיו סמכויות שנועדו – במצבים חריגים - להגן על החוקה ועל הדמוקרטיה. באוסטריה ובגרמניה נהנים נשיאים מסמכות וטו עקיפה, והם נדרשים לחתום על חוקים רק אם הם נחקקו בהתאם להוראות החוקה. באיסלנד, אם הנשיא סירב לחתום על חוק והפרלמנט מתעקש שלא למשוך אותו, מתקיים משאל עם בנושא. באיטליה, יוון, ליטא והונגריה הנשיא יכול להחזיר את החוק לבחינה מחודשת בפרלמנט, וכדי לחוקק אותו שוב נדרש רוב מוחלט או מיוחד. באירלנד רשאי הנשיא להפנות חוק לבית המשפט העליון לשם בחינת החוקתיות שלו. אם בית המשפט מצא שהחוק או אחד מסעיפיו לא מתיישב עם הוראות החוקה - הנשיא לא יחתום עליו.
דוגמה מעניינת היא נשיא פולין, בעיקר לנוכח נסיגת הדמוקרטיה במדינה. חוקת פולין מעניקה לו כמה אפשרויות לעכב חקיקה: הוא רשאי להפנות חוק לבית המשפט החוקתי לצורך בחינת תאימותו או אף להטיל עליו וטו ולהחזירו לפרלמנט לבחינה מחודשת, בצירוף הנימוקים להתנגדותו. הפרלמנט יכול להתגבר על הווטו ולחוקק מחדש את אותו חוק רק ברוב של שלוש חמישיות.
הנשיא אנדז'יי דודה השתמש בסמכות זו בכמה מקרים אף שהוא מזוהה עם מפלגת השלטון בפולין, "חוק וצדק", שקידמה את החוקים. בסוף 2021 הוא הטיל וטו על חוק מעורר מחלוקת שמנע את האפשרות של חברות מסחריות מחוץ לאזור הכלכלי האירופי (EEA) להחזיק בבעלות על גופי תקשורת במדינה. החוק נתפס ככזה שנועד לנטרל ערוץ טלוויזיוני בבעלות חלקית של חברה אמריקנית שהיה ביקורתי כלפי הממשלה.
ב-2022 ניסתה ממשלת פולין להעביר רפורמה במערכת החינוך, שכללה בין היתר צמצום משמעותי באוטונומיה של בתי הספר והגדלת תלותם בפקחים הממונים בידי שר החינוך. הנשיא הטיל וטו ראשון בראשית 2022, מה ששלח את הממשלה לעבודה על גרסה חדשה, אולם בדצמבר אותה שנה הטיל דודה וטו גם עליה. הוא נימק את החלטתו בכך שהממשלה לא הצליחה לגבש הסכמה חברתית רחבה, ושהתנגדות נחרצת לרפורמה הגיעה אליו לא רק מהאופוזיציה אלא גם מצד אזרחים וארגונים חברתיים שטענו שהיא נועדה לחזק את השליטה הפוליטית במערכת החינוך.
ד"ר דנה בלאנדרצילום: עודד אנטמןכן, זה נשמע מוכר, אבל שונה. "אני מסרב לחתום על החוק הזה", אמר הנשיא הפולני. "אני מבין שהרבה אנשים יהיו מאוכזבים מכך, אבל ההחלטה שלי תשכך את הדאגות של חלקים גדולים בחברה שלנו". זוהי דוגמה לאופן שבו נשיא, אף כזה שמזוהה פוליטית עם הממשלה, עדיין יכול להשתמש בסמכותו כדי לרסן התנהלות דורסנית בעת הצורך.
כל הדוגמאות לעיל של סמכויות נשיאים מעוגנות בחוקות השונות, אבל בישראל כידוע אין חוקה נוקשה. "חוק יסוד: נשיא המדינה" מקנה לו בעיקר סמכויות סמליות, ורק קומץ סמכויות ביצועיות. זה לא חייב להישאר כך. עיון בהיסטוריה של עיגון סמכויות מוסד הנשיאות מבהיר שבעת הדיונים על "חוק יסוד: נשיא המדינה" ב-1963 עלו הצעות להעניק לנשיא סמכות לדרוש מהכנסת לשקול חקיקה מחדש. כך למשל ח"כ מן המפד"ל:
פרופ' עופר קניג צילום: עודד אנטמן"אילו היה האדם העומד בראש המדינה, שאינו קשור בשום אינטרסים, בא ואומר: עליי להזהיר אתכם, נוסף על מה שאומרת הממשלה, ואני אומר לכם: תקציב זה צריך לשנותו בדברים מסוימים, ואני דורש שתצביעו עליו עוד פעם, ואולי ברוב לא פשוט, שהרי לפעמים מתקבלים אצלנו דברים ברוב מקרי; אילו היה בא ואומר: תחשבו על זה עוד פעם; אילו היה האדם הזה, בעל הפרסטיז'ה וההשפעה, בא ואומר לכנסת לחזור ולדון בדבר, יש להניח כי חברי הכנסת היו מהרהרים ואומרים: צריך לדחות כל לחץ שהופעל עלינו וצריך ללכת בדרך אחרת לטובת המדינה".
דברים אלה נשמעים תמימים ממרחק, כיוון שבמקום כבוד הדדי בין הרשויות, כפי שעולה מהציטוט, השיח כיום מבוסס על עיקרון אחד בלבד: שלטון הרוב ללא רסן. בינתיים, אלה המבקשים לקדם את החלשת מערך שומרי הסף ובראשם בג"ץ והיועצים המשפטיים, הם אלה שביקשו לא פעם לבטל את מוסד הנשיאות. מי שמבקש לעצמו כוח מוחלט לא יכול לשאת אף גורם שיעמוד בדרכו.
- פרופ' עופר קניג וד"ר דנה בלאנדר הם עמיתי מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה וכותבים בימים אלה מחקר על מוסד הנשיאות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
