תקיפת מפקדות של הג'יהאד, אתמול בערב
(צילום: דובר צה"ל)
מבצע "מגן וחץ" נועד בראש ובראשונה לגרום לראשי הג'יהאד האיסלאמי, אלה שיושבים בביירות, לחשוב פעמיים ושלוש לפני שהם מורים לאנשיהם בעזה לשגר רקטות לעבר שטח ישראל - אם בגלל הפרות סדר באל-אקצא, או בגלל שובת רעב, או סתם כדי להכאיב לאזרחי ישראל וליהנות כשהם רואים אותם על מסכי הטלוויזיה משתטחים על הכביש או רצים לממ"ד.
את המטרה הזאת אפשר להניח שהמבצע השיג. אבל זה לא הכול. המבצע השיג הרבה יותר מזה ביחס לפעילי השטח של הג'יהאד האיסלאמי, ולא רק כלפיהם.
גם פעילי השטח של חיזבאללה ושל חמאס ראו איך קהיליית המודיעין של ישראל מאתרת ונועלת על פעילי שטח בכירים ופוגעת בהם בזה אחר זה, תוך כדי לחימה, למרות שהם נעים ממסתור למסתור - וכל זאת תוך שישראל שומרת על הלגיטימציה הבינלאומית והציבורית להמשיך לפעול, מפני שהיא מוכיחה שהיא עושה הכול כדי להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים.
"רשאי הקש": תקיפות טייסת 161 ברצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל)
אחרי שיקום ההרתעה, שימור הלגיטימציה הוא ההישג הצבאי החשוב ביותר של צה"ל והשב"כ במבצע "מגן וחץ". עדות לכך היא שהממשל האמריקני נמנע מלדרוש מישראל להפסיק את המבצע במשך כשלושה ימים, וגם לאחר מכן שיגרה וושינגטון בקשה מנומסת ולא דפקה על השולחן כפי שהיה בימי הנשיא לשעבר ברק אובמה.
זה לא שהממשל הדמוקרטי בראשות הנשיא ג'ו ביידן התרכך בגישתו ההומניטרית, אלא ישראל היא שהוכיחה שהיא מתגוננת ונאלצת לשם כך לפעול התקפית מול ארגון טרור שפועל במכוון מתוך אוכלוסייה אזרחית. הפגיעות בבלתי-מעורבים נעשו רק כשהמחוסלים היוו מנקודת ראותה של ישראל סכנה מיידית לשלומם של מאות אלפי ישראלים.
ההישגים נקלטים בעזה, וגם באיראן ובביירות
ההישגים האלה נקלטים כאמור לא רק ברצועת עזה, אלא גם באיראן, אצל נסראללה בביירות ואפילו בתימן. אויבי מדינת ישראל וגם ידידיה קיבלו שיעור מאלף בחוסן אזרחי ובלכידות פנימית שישראל מפגינה, אפילו כשהיא בעיצומו של שסע חברתי ופוליטי שלא היה כמותו מאז קום המדינה.
לעובדה זו יש חשיבות תודעתית עצומה דווקא בשעה הזו, מפני שהאיראנים ושלוחיהם - וגם מדינות המפרץ הערביות - טעו לחשוב שישראל נחלשה עקב העימות הפנימי, וכי אוטוטו היא קורסת לתוך עצמה וחדלה להתקיים, וכל מה שצריכים אותם אויבים זה קצת לעזור לנו על ידי התקפה מבחוץ. לא רק הג'יהאד האיסלאמי ייאלץ לחשב מסלול מחדש, אלא גם פטרוניו באיראן, וגם חמאס וחיזבאללה.
צריך להדגיש - המבצע לא ישים קץ לכוונותיו של הג'יהאד האיסלאמי וגם לא לאלו של הזרוע הצבאית של חמאס, אבל הוא עשוי לתת לנו תקופת רגיעה ארוכה יחסית, אם צה"ל והשב"כ יידעו להמשיך לפעול ביהודה ושומרון בחוכמה ובדיוק מבצעי, כמו שהפגינו בעת האחרונה ובמבצע "מגן וחץ" בעזה.
מקור הצרות - יהודה ושומרון, לא עזה
מה שיקבע אם יהיה שקט או לא הוא לא מה שיקרה בעזה, אלא מה שיקרה ביהודה ושומרון. שם השטח תוסס, והוא עלול לסבך אותנו גם עם חמאס וגם עם הג'יהאד לפחות בחודשים הקרובים. יהודה ושומרון הם מקור הצרות כרגע, ולא עזה. ממשלת ישראל הנוכחית, למרות שהיא ימין מלא-מלא, צריכה לגבש אסטרטגיה שתרגיע שם את השטח, כיוון שהשיא שם עוד לפנינו, כשאבו מאזן כבר לא יעמוד ברשות הרשות הפלסטינית.
צה"ל פועל בשכם, הבוקר
עובדה חיובית נוספת שנחשפה במבצע "מגן וחץ" היא השיפור המאוד משמעותי שחל ביכולות איסוף מודיעין המטרות וניצולו על ידי סגירת מעגלים מהירה מאוד עם הגורם המבצעי שמשגר את החימושים. היכולת של צה"ל, השב"כ, חיל האוויר וגורמי קרקע שונים לעבוד בשיתוף פעולה - כמעט היתוך פעולה - היא מרכיב נוסף ביכולת שהשתפרה, וצריך להוסיף לה גם את יכולות הפיקוד והשליטה שמאפשרות לכל דבר לקרות תוך דקות, וכל עוד המטרה "חיה".
זו הייתה שיטתו של הרמטכ"ל הקודם אביב כוכבי שסיים את שירותו בתחילת השנה, והרמטכ"ל הנוכחי הרצי הלוי שהיה סגנו של כוכבי - יחד עם אלוף פיקוד דרום אליעזר טולדנו וראש השב"כ רונן בר - הוכיחו שהתפיסה נכונה ושהדבר אפשרי לביצוע.
היחידה המבצעית של השב"כ הפגינה יכולות שהיו נדירות אצלה בשנים האחרונות וכעת הפכו לסטנדרט, חיל האוויר הוכיח שהוא מסוגל לתכנן ולבצע בדיוק מירבי תוך הימנעות מגרימת נזק ואבדות של בלתי מעורבים עד כמה שאפשר.
היכולות של "חופת אש"
מה שעבר יחסית מתחת לרדאר הן היכולות הדומות לאלו של חיל האוויר שהפגינה מערכת "חופת אש" של אוגדת עזה, שצדה משגרי טילי נ"ט וצוותי מרגמה של הג'יהאד, ופגעה בהם בהצלחה יתרה בניגוד למבצעים קודמים.
זו הפעם הראשונה שהג'יהאד לא הצליח לפגוע במטרה בשטח ישראל שלא באמצעות רקטות. זה הישג לא רק של היכולות ההתקפיות של צה"ל והשב"כ, אלא גם של מערכת ההתגוננות הצבאית והאזרחית שנערכה כראוי לפני תחילת המבצע, ושל האזרחים הישראלים שגילו משמעת עצמית בממדים שלא ראינו עד כה.
להישגים של מערכת כיפת ברזל אנחנו כבר רגילים, אבל קיבלנו הוכחה נוספת שגם כאשר כיפת ברזל מגיעה לשיעור של יותר מ-90% יירוטים של רקטות, פצצות המרגמה עדיין פוגעות ומסיבות לנו אבידות. חשוב לציין שבעימותים עם חמאס וחיזבאללה ועם איראן יהיו לנו הרבה יותר אבידות ממה שהיו לנו הפעם, כשהג'יהאד העזתי היה מופתע וכנראה בעל יכולות פחותות מבעבר.
אגב, "התלכדות הזירות" שמפניה מזהירים ראשי מערכת הביטחון וראש הממשלה לא התממשה הפעם וייתכן שאנחנו מגזימים קצת במידת מסוכנותה של התופעה הזאת. ראשי החמאס וחיזבאללה, ואפילו איראן, לא ששים להסתבך בעימות עם ישראל במטרה לעזור זה לזה. מס שפתיים והתלהמות כן, עצות ושיחות תיאום כן - אבל לא התערבות ממשית שבה ייאלצו לשלם מחיר.
מצד שני, אין זה לגמרי נכון שחמאס לא היה מעורב בלחימה בזירה העזתית. חמאס, שהוא הריבון ברצועה, נתן במפורש אישור לג'יהאד האיסלאמי לפעול, ואפילו הושיט לו קצת עזרה תפעולית, אבל לא בקנה מידה גדול.
גם זה סוג של מעורבות שלא נעלם מעיני הממשלה וראשי מערכת הביטחון, אבל הם - משיקולים טקטיים ואסטרטגיים נכונים - בחרו להתמקד בג'יהאד שספג מכות קשות, ועל ידי כך לשקם את ההרתעה בכל אזור המזרח התיכון, בלי שנשלם מחיר כבד יותר ממה ששילמנו. זו שאלה של עלות-תועלת, והבידול החלקי בין הג'יהאד לחמאס איפשר למדינת ישראל לקבל שיקום הרתעה בעלות כלכלית נמוכה יחסית, ובלי לספוג אבידות רבות בנפש.
ההצלחה, והאבל היחיד
מבצע "מגן וחץ" היה הצלחה לדעתי, בעיקר מפני שהוא הוכיח מחדש לכולנו, שבשעת סכנה לביטחוננו הלאומי והאישי אנחנו יודעים להתאחד ולהגן על עצמנו בשיקול דעת, אבל בנחישות. ואלו מאפיינים לא רק את טייסי חיל האוויר ואת אנשי אמ"ן והשב"כ, אלא גם את האזרחים בעורף, שמפגינים גם משמעת עצמית וגם מוראל גבוה, ויודעים לתת במעשה ובאמירה גיבוי לצה"ל ולשב"כ.
זה מעודד מאוד, ומעודדת גם העובדה שמערכת הביטחון - בהנהגתם של שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הלוי, לצד ראש הממשלה בנימין נתניהו - ידעו להתאפק ולא להיענות לאולטימטומים המתלהמים של איתמר בן גביר ואנשיו. במקום זה הם הכינו ביסודיות ובשקט את המבצע על כל היבטיו הצבאיים והאזרחיים, ואז הוציאו אותו לפועל בהשקט, בבטחה וביעילות.
יש רק אבל אחד: זה היה "מבצע בוטיק". צה"ל, השב"כ והמוסד חייבים להיות מסוגלים באותה יעילות מבצעית ומודיעינית להתמודד גם מול איראן וגם כשהזירות באמת יתלכדו ונותקף מכל הכיוונים. זה עדיין טעון הוכחה וחייבים גם לזכור שצה"ל עדיין לא מצליח לדכא באמצעות פעולה התקפית שיגורי רקטות ופצצות מרגמה כפי שצריך היה להיות. לכך לדעתי צריך להיות מכוון המאמץ ההתעצמותי של מערכת הביטחון בשנה-שנתיים הקרובות. רק שיפור משמעותי בתחום דיכוי ירי הרקטות והמרגמות יוכל באמת לקצר את המבצעים הצבאיים ואת סבל האוכלוסייה האזרחית בישראל.
