"זה מה שהוא תמיד אמר: אנחנו לא צריכים לפחד במדינה שלנו". כך סיפרה הבוקר (שני) אלה, אלמנתו של גדעון פרי שנרצח בפיגוע במפעל באזור התעשייה בראון בשומרון בשבוע שעבר. מחבל פלסטיני הלם בראשו של פרי בפטיש בזמן שליווה אותו, חטף את אקדחו, נמלט מהזירה ברכב גנוב שאיתו עשה תאונה, ברח ברגל - וטרם נתפס.
פרי: "אני לא צריכה לפחד, זה לא אמור לקרות"
(צילום: מיקי שמידט)
פרי הוסיפה בריאיון ל-ynet כי "הוא אמר שאם מישהו צריך לפחד זה הם. לא הייתה לו שום בעיה לעבוד עם פלסטינים, ואת לא תאמיני כמה הוא דאג לעבודה ולתנאים שלהם. אבל הוא עדיין תמיד אמר 'כל עוד הם מפחדים מאיתנו, לא אנחנו'. אני לא צריכה להיכנס לאוטו ולפחד ואני לא צריכה לנעול את הדלתות ולראות מאיפה מחבל יכול להיכנס. לא פה, לא במרכז, לא בצפון ולא בדרום. זה לא אמור לקרות".
קמתם משבעה. איך הילדים בשבוע הזה?
"תלוי מתי. עם החברים שלהם הם סבבה. כשהם הולכים לישון הם פחות סבבה. מה אפשר להגיד לילדים שאיבדו את אבא שלהם באופן כל כך ברוטלי על ידי אנשים שכלום לא מעניין אותם? שום דבר. לא ימין ולא שמאל. הם רק רוצים להרוג יהודים. זה בן אדם שהכיר אותו. איך אפשר להגיד לילד 'אבא שלך מת כי הוא היה יהודי'?".
תיעוד הפיגוע
2 צפייה בגלריה
המחבל הולם עם פטיש בראשו של גדעון, בורח עם אדם נוסף - ואז מאבד שליטה על הרכב הגנוב
( צילום: בט"ש וחירום)
גדעון היה מנהל מפעל, הוא הכיר את הפועלים. היה לו חשש?
"לא פעם ולא פעמיים הוא אמר לי 'אני בחיים לא הולך לפניהם. לא משנה כמה הפועל נאמן, מחר-מחרתיים הוא יכול להחליט שהוא מתהפך עלי ודופק לי פטיש בראש. במילים אלו, באמת. ואין לי דרך להסביר את העובדה שדווקא באותו יום המחבל הלך מאחוריו, וגדעון היה מלפניו".
בהמשך סיפרה פרי כי גורמים בצבא ממשיכים לעדכן אותה על המצוד אחר המחבל. לדבריה, "לא משאירים אותנו רגע לבד. היו פה שרים וחברי כנסת, היו פה מפקדים שישבו פה איתי ודיברו איתי והסתכלו לי בעיניים". פרי ציינה כי רצתה גם להראות למי שהגיע את החולצה שלה, שעליה כתוב "סתמווווו", והסבירה מה עומד מאחוריה. "אני חושבת שעוד מלפני המלחמה קצת איבדנו את היכולת להקשיב - לא לחכות שמישהו יסיים לדבר, אלא באמת לסתום קצת, לשמוע מה שבן אדם אומר ולהקשיב", שיתפה.
פרי סיכמה: "אנשים הגיעו לפה - מימין ומשמאל - ושאלו אותי: 'את מוכנה שהוא יבוא? את מוכנה שהיא תבוא?'. ואני אומרת: כל מי שמוכן לבוא, להקשיב לי ולשמוע מה שיש לי להגיד, ולשמוע על גדעון, אני מוכנה בשמחה. ואת לא תאמיני איך היו פה מימין ומשמאל, ואיך הם ישבו אחד עם השני והקשיבו. אנשים הסתכלו לי בעיניים והקשיבו, וגם הקשבתי להם בתורם כשהם דיברו".
