הצד המצרי עשה הכנות למלחמה סמוך לתעלת סואץ, חיילי צה"ל במעוזים דיווחו על כך לקציני המודיעין, אך בצבא ובדרג המדיני היו בטוחים כי מדובר בתרגיל של צבא מצרים ולא במתקפת פתע. לרגל 48 שנים לפרוץ מלחמת יום הכיפורים מפרסם אחר הצהריים (יום ג') ארכיון צה"ל במשרד הביטחון פרוטוקול של מפגש טעון שקיים אלוף פיקוד הדרום בזמן המלחמה, שמואל גונן (גורודיש), עם חיילים וקצינים ששבו מהשבי המצרי. לחיילים, שרובם נכחו במעוזים שעל גדות תעלת סואץ, היו טענות רבות על כך שלא הקשיבו להם טרם המלחמה ועל כך שלא קיבלו סיוע מספיק בימים הראשונים של הקרבות.
המפגש בין גורודיש לחיילים התקיים בנובמבר 1973, כמה שבועות לאחר הפסקת האש, בבית ההבראה "מבטחים" בזכרון יעקב. בפתח הפגישה אמר גורודיש לחיילים ששבו מהשבי המצרי: "ביום ו', 5 באוקטובר הוכרזה כוננות ג'. היו דיונים במטכ"ל אם זה תרגיל של המצרים והתייחסנו לעניין כתרגיל. הייתה סבירות נמוכה למלחמה. ב-1 במאי היה תרגיל דומה מצד המצרים, וגם הוכרזה כוננות אצלנו. שבוע לפני יום כיפור היו יותר סיכויים למלחמה, דווקא מצד הסורים".
גורודיש המשיך בדבריו על השינוי בהערכות לגבי מלחמה: "ביום ו' בלילה חשבנו שלא תהיה מלחמה. בשבת ב-7:00 בבוקר (6 באוקטובר, יום כיפור) נאמר לי במטכ"ל שתהיה מלחמה והאש תתחיל ב-18:00 בערב. חזרתי לפיקוד ולא היה עדיין אישור לגייס מילואים".
בהמשך אמר אלוף פיקוד הדרום בזמן המלחמה כי בשעות הבוקר הוכרז מצב כוננות "שובך יונים", שמשמעותו הורדת טנקים קדימה. "נתתי פקודה לא להיכנס למעוזים לפני השעה 16:00 אחר הצהריים. חששתי שאם יש התקפה, תתגלה פעילותנו מוקדם מדי". גורודיש הסביר לחיילים מדוע חיל האוויר לא סייע להם עם פרוץ המלחמה: "קרה שהסורים תקפו באותו זמן וחיל האוויר הלך בעיקר לעצור את ההתקפה הסורית, כי באותו יום הגיעו הסורים עד גשר בנות יעקב. לכן לא הופנה מספיק חיל אוויר נגד הטילים בדרום".
גורודיש סיפר לחיילים שחזרו מהשבי כי הטנקים שעשו את דרכם למעוזים נפגעו מאש נגד טנקים. "המצרים הפעילו טילים רבים", אמר אלוף הפיקוד. "חשבנו שביום א' נצא להתקפה נגד וביום ב' תהיה הצליחה שלנו לגדה המערבית, אולם ב-7 באוקטובר ב-6:30 לא היה המצב כזה. ממוצאי שבת עד יום ראשון בבוקר נפגעו 150 טנקים". בהמשך פירט האלוף את הצעדים במלחמה עד הפסקת האש.
בשלב הבא של המפגש התאפשר לחיילים לשאול שאלות את גורודיש. אחד החיילים שאל: "איך המלך נעשה עירום ביום אחד? המודיעין הטוב בעולם. מתי יינתנו התשובות על שאלות אלו? היכן היה המודיעין הטוב שלנו?" גורודיש השיב: "יש כישלון בענייני מודיעין ובעניין זה הקימו ועדת חקירה. לא ידענו על התעצמות בטנקים של המצרים. על סוריה ידענו. האזנה על רשתות בתרגילים – גילו את כל המערכים שלנו".
"שלושה שבועות לפני ראינו פעילות לא שגרתית"
טוראי אהוד מהנח"ל, שהיה באחד המוצבים על גדות התעלה, סיפר כי הוא וחבריו דיווחו על תנועה מצרית בלתי שגרתית, אבל לא התייחסו ברצינות לדיווחים שלהם. "ירדנו ואמרנו – אנו עיניים של מדינת ישראל. שלושה שבועות לפני המלחמה ראינו פעילות לא שגרתית. שבועיים קודם ראינו חיילים רבים. מסדר בוקר – 4,000 חיילים. על כוחות שלא ראינו, עוד בתעלה. שבועיים לפני המלחמה ראינו חליפות אבק, חליפות צליחה ולא שמעו – ראינו חיילי קומנדו – באו, מדדו, צפו, רשמו וכו'".
אותו חייל הוסיף כי הוא וחבריו ראו חיזוק חמ"לים וחפ"קים בצד המצרי, הבחינו כי המצרים בנו עמדות תצפית חדשות ושהחיילים שלהם נכנסו למים ומדדו. בנוסף הוא סיפר כי המצרים פינו מוקשים. "מבוקר עד לילה עבדו טרקטורים ובנו עמדות לטנקים וסוללות", אמר החייל.
הוא פנה לגורודיש והוסיף: "שבוע וחצי לפני המלחמה הגעת לביקור. שאלתי היא: מה ידעת על הדברים האלה? אמרתי לקצין המודיעין הפיקודי שתהיה מלחמה. אבל לא האמינו לנו. דיווחנו שבוע לפני המלחמה – 100 עד 150 כלי רכב בשיירה. קציני המודיעין לא האמינו ואמרו 'ראיתם אורות כפולים'. ארבעה ימים לפני המלחמה ראינו הרבה חיילים.
"היו תומ"תים (תותחים מתנייעים) על הרמפות. אמרו שאין דבר כזה בצבא המצרי. שלושה ימים לפני המלחמה ראינו סירות במחפרות. פריסת אש נגד מטוסים. אמרו: 'לא ראית... לא ייתכן'. ראינו מכ"מים ודיווחנו. טנקים, ראינו מאות טנקים במחפרות ודיווחנו. כל הלילות היו שיירות רבות. בימים האחרונים ראינו איך מביאים פצצות. ספרנו ארגזים – הרבה מאוד. אני מאמין שהדיווחים נעצרו ולא הגיעו לאן שצריך. תמיד אמרו שאנחנו לא רואים טוב".
גורודיש ענה לחייל ששב מהשבי: "אני חושב שזה יותר גרוע. הדיווחים לא נעצרו. אני זוכר, שעל רכב אמפיבי הגיע אליי דיווח שלושה ימים קודם לכן. צה"ל האמין שזה תרגיל מלא ולא התקפה. אבל לו היינו מגייסים מילואים, אולי המלחמה לא הייתה פורצת. כל הצבא אצלם סדיר. אם היה מילואים – לא היו תוקפים. הם החליטו לתקוף כי אין מילואים. דבר שני – הם עשו הטעיה כוללת. קלטנו ידיעה שבתי ספר מצריים גויסו ושוחררו ביום שישי (יום לפני פרוץ המלחמה). קלטנו ידיעה שבתי הספר יחזרו ב-8 בחודש. הם הצליחו להחדיר לנו שזה תרגיל. תקפו בהפתעה גם בשיטה וגם בעיתוי". בשלב זה לא נרשמו דברים שאמר גורודיש.
בהמשך הפרוטוקול נכתב לפי דבריו של אלוף הפיקוד: "אנו לא יכולים לתקוף התקפת מנע, כי האמריקנים לא ייתנו לנו. אתכם לא צריך להדאיג המצב. את הפיקוד בדרג שלי זה מדאיג. אם הם יצליחו – לא תהיה הפסקת אש. אם אנחנו נצליח – תהיה הפסקת אש. הרוסים עמדו להתקרב. היה לא רק אויב...". בשלב זה שוב נקטע הפרוטוקול של המפגש.
קצין מבצעים בחטיבת מילואים סיפר על כוח האדם שהיה איתו. "הייתי מסופח לגדוד 68. היו חיילים שלא ידעו לתפעל נשק אישי, מאג. לגבי התראה קיבלתי אישית התראה בשבת בצהריים על 'שובך יונים'. אני ידעתי מה זה 'שובך יונים'. אבל לאחרים לא היה כל תדריך".
הקצין הוסיף כי למעוז אורקל הובאו חמישה חיילים מישיבה ועל חשבונם הוצאו לוחמים הביתה. "למעשה יש להאריך אותם 'כבשר תותחים'". בהמשך תהה הקצין מדוע העדיפו לסייע למוצב "בודפשט" ועל כך שלא נתנו אישור נסיגה ועל כך שהייתה בעיה עם השריון.
גורודיש השיב: "מצטער שזה היה. אנשי טנקים בחיים. אפשר לשאול אותם. ביום ו' היו ביטול חופשות. את 'בודפשט' החלטנו להחזיק בכל מחיר. היו שם תותחים שהתפוצצו. לא היה מערך התקפי. רק מארב חסם. לכן תקפנו מערך זה. קיווינו שנחבור ל'אורקל'. ביום א' ראינו כבר שלא נוכל להתחבר ל'אורקל'".
גורודיש, שכמה חודשים לאחר מכן נאלץ לפרוש מצה"ל, אמר בסיכום הפגישה: "יש אווירה עכורה בארץ. אסור להיות לה שותפים. המלחמה לא נגמרה. תוכניות הערבים כלפינו לא השתנו. מצב מדיני חמור יותר, קיבלו טילים, תחמושת, טיל שלא מחטיא. יש לנו צבא טוב, אבל אני. קיבלנו נשק ותחמושת שלא היה לנו. זה עסק להרבה זמן. באווירה זו, שבה היישוב נתון, האווירה לא בריאה. הרבה צריך לתקן, צריך להרגיע, כי אנחנו משחקים בנפשנו. אני שמח שיצא לי לדבר איתכם".