העזיבה של היועצת המדינית של נפתלי בנט, שמרית מאיר, היא השיא של הקרב בין המחנות בתוך לשכת ראש הממשלה. מצד אחד מחנה שמרית מאיר ומהצד השני מחנה טל גן צבי, ראש הסגל של בנט, שכולל גם את מזכיר הממשלה שלום שלמה ויועץ התקשורת מתן סידי.
במחנה של מאיר ניתן היה למנות את אלעד טנא ראש, מערך ההסברה הלאומי שהובא לתפקיד על ידי מאיר, ויותם בן יצחק, הדובר הפוליטי של בנט. מחנה גן צבי תידרך נגד מאיר והאשים אותה שהיא מושכת את בנט שמאלה ומנתקת אותו מהבייס הימני-דתי.
מנגד, מקורביה של מאיר טענו שזאת לא הייתה הסיבה האמיתית למתיחות, וכי בניגוד לטענות, מאיר לא משכה את בנט שמאלה - אלא למרכז, לכיוון ממלכתי ומתון. לדבריהם, בנט לא באמת שינה את הקו שלו, הוא עדיין איש ימין, אך כראש ממשלה שרואה את התמונה המלאה הוא חייב להיות ראש ממשלה של כולם ולא רק של מחנה אחד - ומחויב לקו ממלכתי. כהוכחה לכך שלא משכה את בנט שמאלה, הצביעו מקורביה של מאיר על כך שהיא ניהלה את המאבק המדיני נגד הקמת הקונסוליה האמריקנית לפלסטינים בירושלים, ונגד פגישה עם אבו מאזן.
במחנה מאיר טוענים כי הכעס האמיתי עליה נבע מכך שבנט סמך עליה יותר ויותר והעביר לה עוד ועוד סמכויות והיא הייתה זו ששמה את המילה האחרונה. הם הרגישו שאחרי שנים על אוזנו של בנט, הם נדחקים החוצה בגלל השפעתה הגוברת של מאיר. למאיר היו יחסים מתוחים גם עם כמה משרי הממשלה ובהם גם שרת הפנים איילת שקד, שלא אהבה שבנט מקשיב למאיר ולא לה ולגן צבי.
בין מאיר לגן צבי היו גם ויכוחים מהותיים, כמו למשל על מינוי שגריר ישראל בארצות הברית. גן צבי רצה למנות את יעקב כץ, עורך "ג'רוזלם פוסט". מאיר חשבה שהאדם המתאים זה מייק הרצוג מכיוון שהוא גם מוערך מאוד וגם מכיר את החומר מבחינה מדינית ובפרט את הנושא האיראני לפרטי פרטים. היא התעקשה על מינויו והקו שלה ניצח.
מה יקרה מעתה? מרגע שמאיר עזבה אפשר לומר שתם עידן המחנות בלשכת ראש הממשלה. בסביבתו של בנט אומרים כי הוא לקח קשה את העזיבה שלה, אך הוא ממשיך הלאה. הם הזכירו כי אין זו העזיבה הראשונה של יועצים בלשכת ראש הממשלה, דבר שקורה מעת לעת.
לכאורה לא הייתה סיבה שיהיו מחנות בלשכת בנט, והכול היה אמור לעבוד בהרמוניה. אלא שהעניינים הפרסונליים העיבו על העבודה המשותפת. ראש הסגל גן צבי ראה כיצד מאיר תופסת כוח והשפעה על חשבונו וכיצד נדחקים אנשי הימין הקשה שמלווים את בנט שנים. מכאן, החלו הדלפות ותדרוכים בלתי פוסקים נגד מאיר שהפכו את המשך העבודה שלה בלשכה לבלתי אפשרית.
בנט ניסה לשים לזה סוף, אך ללא הצלחה ממשית. גורמים בסביבתו אמרו: "כל הזמן היו הדלפות בלתי פוסקות. כמה פעמים עלה הרעיון של בדיקת פוליגרף לאנשים הקרובים לבנט אבל זה ירד. זה היה טרלול מוחלט". לדברי אותם גורמים, מחנה גן צבי הפיל את הכישלון על מאיר בכל כישלון פוליטי, כמו התפטרויות אלי אבידר ועידית סילמן - אף שלא היה לה קשר לניהול הפוליטי של הלשכה.
