השר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' הוא אסטרטג פוליטי משופשף שלא עשה את הטעות של יריב לוין. הוא לא כינס מסיבת עיתונאים על המהפכה שהוא מוביל, ולא הכריז בטון לוחמני על ריסוק הדמוקרטיה הישראלית. הוא יודע שפעולה אפקטיבית נעשית בשקט ומאחורי הקלעים. ביום רביעי האחרון, רגע לפני קו הסיום שממנו אין חזרה, הוא פרסם - בנאום מחויך ובטון מרגיע בדיון בוועדת חוץ וביטחון הידידותית - את דבר המהפכה לגבי סיפוח הגדה המערבית, תחת פעולת הסחה מושלמת של חברו לסיעה שמחה רוטמן, שערך במקביל דיון סוער ומתוקשר בוועדת החוקה על עילת הסבירות.
הדיון בוועדת חוץ וביטחון התקיים תחת הכותרת "השתלטות הרשות הפלסטינית על השטחים הפתוחים". בראשיתו מסר נציג המינהל האזרחי נתונים שלפיהם לפלסטינים אין דרך לבנות באופן חוקי בשטחי C. כ-98% מהבקשות להיתרים מסורבות ועל תכנון אין בכלל מה לדבר. עד כאן לא היה חדש. דיונים תחת כותרות דומות נערכים בכנסת כבר חמש שנים. דומות – אך לא זהות. מרבית הדיונים זכו לכותרות כגון "המערכה/ההשתלטות על שטחי C". זכויות היוצרים לטרמינולוגיה המלחמתית שייכות לארגוני מתנחלים וימין הקיצוני שעובדים ללא לאות להביא את מקבלי ההחלטות ונבחרי הציבור לאמץ את האידיאולוגיה והמדיניות שמאחוריה. אך עתה הגיעו נציגי הארגונים הללו, ובהם סמוטריץ', לתוך הממשלה, והאידיאולוגיה הזו הפכה למדיניות רשמית.
הסנונית הראשונה לשינוי המסתמן הייתה המצגת של יוזם הדיון, ח"כ אביחי בוארון, נציג ההתיישבות בליכוד, שעסקה בבנייה הפלסטינית בקרקעות הפתוחות המעטות בשטחי A ו-B, שלשיטתו פוגעת במפעל ההתנחלויות על ידי קטיעת הרצף ההתיישבותי ומניעת התרחבות. לאחר הדברים הללו הפכה הוועדה לבמה עבור השר סמוטריץ' להצגת המהפכה.
ראשית הוא הסביר את הכוונה מאחורי יצירת משרד ההתנחלויות, או בשמו הרשמי "מינהלת ההתיישבות בתוך משרד הביטחון". לדבריו, הבעיה עד היום הייתה שיטת הניהול. ישראל נמנעת מלהכריז על סיפוח השטחים, ולכן לפי הדין הבינלאומי השטח מנוהל על ידי הצבא, והצבא, מטיבו וטבעו, כך לפי השר, טרוד מאוד בענייני ביטחון ורואה בעניינים אלו את השיקול העליון. ביטחון זה חשוב, הוא הבהיר, אבל בשטח חיים חצי מיליון ישראלים בעלי צרכים אזרחיים והם זכאים לא רק שהממשלה תנהל את חייהם, אלא שהשיקולים האזרחיים שלהם לא יידחקו תחת השיקולים הביטחוניים.
בנוסף, הבירוקרטיה הצבאית מסובכת, והשירות לאזרח מסורבל ואיטי. כלומר, מטאפורית, סמוטריץ' הכריז על מהפכה שחוגגת את הדמוקרטיה. מעשית, זהו סיפוח. לגבי מיליוני התושבים האחרים של השטח, אלה שלא יכולים לבחור, או להיבחר, אמר סמוטריץ' שאין מה לדאוג. כמו בסרטון הוויראלי שבו נשאל מי ישמור על זכויות אדם, והשיב: "אני".
כדי להרגיע את המודאגים בקהל האוהד בוועדה הבהיר השר שהסיפוח לא יחול רק על שטחי C, וש"אכיפת בנייה" תתקיים גם בשטחי A ו-B, שם אמנם בנייה פלסטינית היא חוקית לחלוטין לפי הסכמי אוסלו, ולמינהל האזרחי אין סמכויות תכנון, אך ניתן יהיה להצדיק אכיפה ישראלית בדרכים אחרות.
גם היום הורסת ישראל בתים בשטחי A ו-B משיקולי ביטחון. בעשור האחרון הוציא אלוף פיקוד מרכז צווים שאוסרים על בנייה בסמוך לכבישים המשמשים מתנחלים או באזורים אחרים שעלולים לסכן אותם. אם כך, המפתח לטיפול ב"השתלטות" של הרשות הפלסטינית על השטחים של עצמה מצוי באופן שבו מגדירים שיקולי ביטחון.
ביטחון, כך לפי סמוטריץ', הוא גם ביטחון לאומי, ולכן ניתן לכלול בו שיקולים עתידיים כמו שמירה על עתודות קרקע (המהווה משאב מוגבל) ורצף טריטוריאלי התיישבותי. את פעילות הרשות, לפי התוכנית, יגדירו "עוינת", מה שיאפשר לחלט את כספה ולהטיל עליה סנקציות נוספות.
כך, כאשר כל תשומת הלב הציבורית נתונה לדיון שהתקיים שני חדרים משם, הכריז סמוטריץ' על סיפוח הגדה המערבית כולה בלי מתן מעמד לתושבים הפלסטינים בשטח, ועל ביטול חלקים מרכזיים בהסכמי אוסלו. המהפכה הזו לא תעוגן בחוק. היא תוגש לקבינט בתוך כחודש, ואז תאושר על ידי שר הביטחון וראש הממשלה, שלפי סמוטריץ' מעורב ומחויב לה מאוד. כמו בהפיכה המשטרית, גם כאן מרוקן השלטון מושגים ממשמעותם ויוצק לתוכם תוכן שישרת את צרכיו.
בדיון הקפיד סמוטריץ' לומר שני משפטים נטולי הקשר. הראשון "אין שינוי במעמד החוקי של השטח", והשני "אנחנו מחויבים להסכמי אוסלו". מדובר במס שפתיים המכוון לקהילה הבינלאומית, שאמורה לקנות את אחיזת העיניים ולא לגבות את המחיר הדיפלומטי הכרוך במעשה סיפוח.
העולם יודע שכיבוש, כל כיבוש, הוא מצב רע. שלטון צבאי זר של מדינת אויב אינו רצוי, לכן כיבוש הוא מצב זמני בהגדרה. סיפוח אינו חוקי, לכן הכובש לא קונה לעצמו ריבונות בשטח אלא מחזיק בו בנאמנות. שנים של מלחמות עקובות מדם וגירוש של המונים על ידי צבאות כובשים של מדינות שחמדו לעצמן עוד קרקע הובילו את מדינות העולם להסכים שהכובש אינו רשאי לנצל את משאבי השטח הכבוש לצרכיו, או להעביר אליו את האוכלוסייה שלו. כדי שלא יהיו תמריצים נדל"ניים למלחמות, השיקולים שמותר לחליף הריבון לשקול הם טובת האוכלוסייה הכבושה, המוגנת לפי הדין, ומולם עומדים שיקולי הביטחון המיידיים של הצבא בכל הנוגע לשטח הכבוש.
אבל בממשלה הנוכחית שיקולי ביטחון צרים הופכים לשיקולים לאומיים ומקבלים ביטוי בצורת תוכניות מתאר עצומות. השטח כולו מנוהל אך ורק לטובת אזרחי המעצמה הכובשת. כדי לשמור על מראית עין, ומכיוון שלכאורה אין שינוי במעמדו החוקי של השטח, אלוף פיקוד מרכז יהיה זה שיחתום על הצווים, כי הדין הבינלאומי מחשיב אותו כריבון בשטח.
עו"ד רוני פליאסף פינצ'וקכך, הממשלה שבמסגרת הדיון הפנים-ישראלי משתמשת ברטוריקה של "אזרחות שווה" ו"דמוקרטיה", פועלת להרחיב את שליטתה בכוח הזרוע על שלושה מיליון בני אדם נעדרי זכות בחירה, להפר בגסות את הדין הבינלאומי ולמחוק את הסכמי אוסלו.
כבר שנים שסיפוח הגדה המערבית זוחל ולעיתים אף רץ. מדיניות השליטה בשטחים מבוססת על הפליה, הדרה וגזל שיטתיים, ומראית העין של עקרון זמניות הכיבוש נעלם. העולם ובראשו ארה"ב הסתפק עד כה בתגובות רפות והמשיך לדקלם משפטים חלולים על פתרון שתי המדינות ומחויבות לשלום. המהפכה של סמוטריץ' קורעת מעל ישראל את מסכת החוקיות ושלטון החוק שבהם היא מתהדרת. נבחרי הציבור שלנו טוענים שככה זה בדמוקרטיה, מקבלים את מה שבוחרים. אכן, כולנו נשלם את מחיר המשטר החדש. וכמו תמיד, הנפגעים העיקריים יהיו הפלסטינים.
- רוני פלי היא עו"ד במחלקת זכויות אדם בשטחים הכבושים באגודה לזכויות האזרח
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
