הפעילות הקרקעית ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל חשפה את תצורת הגדודים של חמאס, שעימה צה"ל לא התמודד מעולם. הכוחות לא התקשו במפגשים מול המחבלים ותשתיות הטרור שהוכנו לקראתם, ורוב מכריע של החיכוכים הללו הסתיים בהכרעה מהירה. עם זאת, צה"ל נתקל בשתי הפתעות שלא היו בנתוני המודיעין המקדימים: ההיקף הגדול של אמצעי הלחימה, ומנהרות ההגנה של חמאס. הדרך לגילויים והשמדתם העניקה הצצה מעניינת לאיך צבא טרור מכין עצמו לעימות יבשתי מול צבא מערבי מודרני, וכיצד בפועל נראה "גדוד" של חמאס. ברצועה נותרו שתי חטיבות חמאס שטרם טופלו - בדיר אל-בלח וברפיח - וזה מה שמצפה לאוגדות שיתמרנו שם, אם וכאשר.
בצה"ל יש מפקדים רבים שסולדים מהגדרת הפורמציות של חמאס כ"פלוגות", "גדודים" ו"חטיבות", מטעמי האדרת יתר. בחטיבת המילואים 4, שלחמה במשך שבועות במרכז הרצועה ובחאן יונס, הבינו די מהר מה המשמעות בפועל של המושג "גדוד חמאס". משיחות עם קציני החטיבה עולה כי מדובר קודם כל בהיבט גיאוגרפי. כלומר, יחידה צבאית של חמאס שפועלת רק באזור מסוים, המקיף 3-2 שכונות או עיירה קטנה. היחידה חיה בו, מתאמנת בו ואחראית עליו (בדומה לגדודי הביטחון השוטף של צה"ל).
השמדת מחסן אמל"ח של גדוד חמאס בבני סוהילה
(צילום: דובר צה"ל )
גדוד שכזה מורכב לרוב מ-4-3 מארבים בהיקפים פלוגתיים שנפרסים באותו מרחב. למשל, גדוד הפרבר בני סוהילה שבצפון מזרח חאן יונס. הוא קרוב לגבול עם ישראל ולכן נחשב חזיתי וקשה יותר לפיצוח על ידי צה"ל, מאחר שחמאס השקיע רבות באנשיו ובאמצעים שהוענקו להם - באש, בתצפית ובחיפויי מרגמות. צה"ל תכנן את בסיס התמרון בדומה לתורת הלחימה הוותיקה: כדי להכריע אויב צריך להעמיד מולו מסגרת שגדולה בדרגה אחת – חטיבה צה"לית נגד גדוד חמאס, גדוד נגד פלוגה וכן הלאה.
"כשיצאנו לדרך מול הגדוד הזה בחאן יונס, ידענו שנתמודד מול שלושה מארבים שבכל אחד מהם יש לחמאס פלוגה", סיפר ל-ynet מפקד חטיבה 4, אל"מ מיקי. "מארב שכזה הוא מרחבי ויכול להתפרס על פני כמה רחובות. במרכזו יש בדרך כלל מוסדות ציבור שחמאס העריך כנראה שלא נתקוף, כמו בתי ספר או מסגדים. בכל מארב פלוגתי שכזה יש את כל הרכיבים נגדנו: מצלמות תצפית, עמדות רחפנים, משגרי רקטות ומרגמות, עמדות צליפה, המון נ"ט וכו'. מול כל מארב שכזה הוצאנו צוות קרב משולב של חי"ר, הנדסה ושריון, עם פשיטות שיטתיות שלהן קדמו תקיפות ממטוסי קרב, אש ארטילרית מתותחים והרבה פגזי טנקים".
אלא ששם חיכתה לחטיבה 4 הפתעה. "הייתה שם כמות אדירה של אמצעי לחימה", מסביר אל"מ מיקי. "לא היו הרבה מחבלים, אבל המון מטעני חבלה, מטולי נ"ט ומקלעים. יש אלפים כאלה בכל מרחב פלוגתי של חמאס. בכל הפשיטות הצלחנו, אבל לעיתים במחירים כבדים, כמו באירוע ממטען חבלה שגבה את חייהם של חמישה לוחמים ופציעתם של מג"ד ומ"פ".
הנוהל המבצעי היה סדור: רוב הפשיטות בוצעו באור יום, כי אלו השעות שבהן פעילי חמאס המעטים שנלחמו "הסכימו" לצאת ממחבואם. אחרי כמה ימי פשיטות, גדודים מחטיבה 4 "כיבו" את המארבים הפלוגתיים הללו, איתרו אמצעי לחימה ועמדות מחבלים רבות, ואז יכלו להודיע לאוגדה 98 שהגדוד המקומי של חמאס הוכרע. בהמשך שבו הכוחות למוקדים הללו לפשיטות קטנות יותר, "ביסים", בעקבות ממצאים מודיעיניים שהתגלו בפשיטות העיקריות - בעיקר רמזים לתווך התת-קרקעי, שהיה מטרה מרכזית פחות. ולכן המלאכה מול כל גדוד חמאס כזה רחוקה מסיום.
"לחיילי המילואים יש חשיבה בריאה של אנשים מבוגרים ומנוסים, אז אחרי שבוע-שבועיים של הכרעת החלק העילי העיקרי בגדוד חמאס שתקפנו, חזרנו לנקודות חשודות בשכונות עם כוחות הנדסה לחפש מנהרות חשובות", הוא ממשיך. "היכן שחטפנו נ"טים או צליפה - הבנו שהגענו למרכז הכובד שלו. כך המילואימניקים פיתחו את שיטת היע"פים: יעדי פירים. לחזור למוקדי הגדוד של חמאס על בסיס הערכות ומודיעין, ולמצוא מנהרה חשובה שעלינו לחשוף ולהשמיד באמצעות החדרת 'עירוי'".
זו הייתה שעתן של פלוגות החרמ"ש (חי"ר משוריין) הוותיקות, ושל פלוגות התצפית והסיור, שקילפו את שכבות השטח לבטן האדמה. "כך גילינו למשל שמחבלים נכנסו לפירים כבר ב-6 באוקטובר והצלחנו לחקור את התקדמות קצב המנהרות מצוק איתן", מסביר אל"מ מיקי. "גילינו כך כ-200 תוואים והשמדנו כ-40 מהם. יתר המנהרות טופלו בדרכים אחרות. באחד המקרים הפעלנו אמצעי טכנולוגי הנדסי נגד מנהרה, ואז בחטיבת הצנחנים שפעלה מערבית אלינו דיווחו לנו שחמישה מחבלים קפצו להם מפיר וחוסלו. זו הייתה תגובת שרשרת ללחץ שהפעלנו. תפסנו כך גם שבויים רבים שנחקרו".
הכלוב בקצה המנהרה
בצה"ל למדו שבשבועות שאחרי הפשיטות העיקריות, יש לנצל היטב את הזמן ולחזור "לחטט" במוקדים שבהם כוחות אחרים כבר פעלו. כך גילו לוחמי חטיבה 4 ממצאים חשובים רבים במרחבים שחטיבת גבעתי תמרנה בהם. זה היה מרוץ לימוד הדדי. הטנקים של החטיבה הם מדגם סימן 4, עם לוחמי מילואים עם ניסיון וידע שצברו בהתחמקות מטילי ה-RPG. שמונה טנקים בלבד מתוך עשרות רבות נפגעו מנ"ט, ורק שלושה הושבתו. באחד ממקרי הדגל, יצא מחבל ממסתור ופגע בנהג טנק, שמצידו המשיך בנסיעה לפי התרגולת, ויתר הטנקים הכווינו זה את זה מטווחים אפסיים עד לחיסול המחבל.
"זה נקרא 'תרגולת בזוקה' ואנו לומדים את זה כבר בטירונות", אומר אל"מ מיקי. "את הגדוד הצפוני של חמאס בחאן יונס הכרענו באופן מלא בחלוף כחודש של לחימה. זה מתבסס על פרמטרים ברורים ואמפיריים של מספר מחבלים שהרגנו, תשתיות טרור, מנהרות ואמצעי לחימה שתפסנו, וגם מפקדים מקומיים וחדרי ניהול הלחימה שלהם. במקביל מצאנו פריטים של שבויים ישראלים וגם רכב טויוטה ששימש את הנוחבה בפשיטה ב-7 באוקטובר".
איך התמודדו לוחמי המילואים בתמרון?
"היינו 60 יום בשטח אויב, וזה המון עבור כל תרחיש מילואים. האנשים שלנו לא היססו להתייצב באותה שבת ונשארו כמה שנדרש. יכלנו להמשיך לחטט בשטח עוד חודשים, אבל יש לנו אנשים שנתנו המון זמן באמצע החיים. יש שיגידו יותר מדי. זה לא היה שחור או לבן. לכולם הייתה מוטיבציה, אבל חלקם רצו להמשיך וחלקם סברו שמיצינו".
עם אילו עוד מסקנות יצאת משם?
"כשריונר ותיק, המלחמה הזו הזכירה איזו טעות הייתה הסגירה של יחידות שריון והנדסה בעשור הקודם. נצטרך לגדול, אבל לעשות את זה חכם ואיכותי, ולא בהכרח כמותי. חייבים יותר הנדסה, יותר כלי צמ"ה ויכולות ניוד".
"אני לא מזלזל בחמאס"
אחד הרגעים המורכבים שחווה אל"מ מיקי במלחמה היה כשצעד עם לוחמיו לאורך 300 מטרים של מנהרה מפוארת של חמאס, מרוצפת קרמיקה, שבקצה שלה נמצא כלוב. "היה קשה לצעוד במקום שבו הרגשתי שבני העם שלי נגררו בו", הוא אומר. "אחרי כמה ימים מצאנו בשטח קשישות פלסטיניות שחמאס כפת והשאיר רעבות מאחור. טיפלנו בהן וחילצנו אותן. היה גם מקרה של קשישה שבשל המשקל שלה היה צריך להביא מנוף ומשאית כדי לחלץ אותה".
איך אתה רואה את חמאס עכשיו?
"אני לרגע לא מזלזל בו. הוא לא הפסיק לחפש חולשות אצלנו. עם זאת הוא אמיץ להגיח ל-15 שניות ולירות".
כעת החיילים של חטיבה 4 נמצאים בבית, ממתינים לשירות המילואים הבא שיגיעו בעוד כמה חודשים. "סיימנו בתחושה מעורבת", הוא מסכם. "לצד גאווה גדולה, היו לנו שמונה חללים מצוות הקרב החטיבתי מבלי שהמלחמה נגמרה ומבלי שהשבנו את כל החטופים. בערב שבו קברנו את אוריאל סילברמן מהחטיבה, גם חגגנו לא רחוק משם חתונה לקצינה בחטיבה. זה הסיפור הציוני בעיניי, עם שמחה ועצב שהתערבבו. יצאנו מאוחדים ומלוכדים, אולי בניגוד למה שקורה בעורף. לכן אמרתי לכל הלוחמים: תהיו אתם השגרירים. ספרו בציבור ולמשפחות שלכם את סיפור הביחד שחוויתם, וכך נשפיע על החברה. מהמלחמה הזו חייבים לבנות עתיד משותף".
