חקים חרבאווי, שייח' מיפו, מדבר על תופעת גירוש השדים בחברה הבדואית

מותה של מאי אלנבארי, בת 26 מתל שבע שלפי החשד נחנקה בסוף השבוע על ידי שייח מוכר במגזר הבדואי במהלך טקס "גירוש שדים", מפנה את הזרקור אל עבר תופעה מסוכנת שרווחת בחברה שבה רבים מאמינים בכישופים ובשדים. מומחים לנושא מזהירים הן מפני סכנה בריאותית בטקסים הללו שכוללים לעתים אקטים אלימים, וכן מניצול כלכלי של אותם פגועי נפש – שחלקם לא מוצאים מענה מספק במערכת הרווחה הממסדית, בה אין מספיק מטפלים דוברי ערבית.
עיזאת אבו רביעה, מדריך טיולים בארץ ובחו"ל שחוקר את התרבות הבדואית זה 40 שנה, מציין כי טקסי גירוש שדים לא ייחודיים דווקא לחברה הבדואית, אלא חוצי יבשות כחלק מהרפואה האלטרנטיבית: "שדים מוזכרים בשלוש הדתות המונותאיסטיות – יהדות, נצרות ואיסלאם – וגם בבודהיזם. חלק קוראים לזה 'גירוש שדים' וחלק קוראים לזה 'הלוחש לשדים', ויש כמה דרכים שבהן מאבחנים את השד ומגרשים אותו מהגוף, אם הוא קיים".
2 צפייה בגלריה
אילוס אילוסטרציה קוראן
אילוס אילוסטרציה קוראן
ספר קוראן. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
לדבריו, מדובר בתעשייה שלמה שגורפת מיליארדים, ביניהם שרלטנים רבים שתופסים "טרמפ" ומנצלים את חולשתם של אנשים הנמצאים במצוקה. "אני מכיר אנשים שהוציאו עשרות אלפי שקלים כדי להוציא שד. קל מאוד לעשות שטיפת מוח לאנשים. אם בן אדם מאמין שיש שדים ורוחות הוא יאמין לכל אדם שיגיע אליו כדי להירפא. יש שייחים שלא לוקחים אגורה ויש כאלה שלוקחים 700 שקלים לפגישה, וזה רק עולה מפגישה לפגישה ויכול להגיע לעשרות אלפי שקלים לטיפול. יש שרלטנים שתופסים טרמפ על העניין הזה ויש אנשים כמו השייח מתל שבע שהוא המומחה מהדרום לגירוש שדים".
אבו רביעה מסביר כי ישנן כמה שיטות שבאמצעותן אותם מגרשי שדים טוענים כי הם מצליחים לגרש את השד: "יש דרך שבה ממיסים כדורי עופרת במחבת ומחזיקים קערה מעל הראש של המטופל, ושופכים את מי העופרת מעל הראש שלו. זה לוהט, כמו כדור אש. מקבלים צמרמורת בכל הגוף עד כדי איבוד דעת. יש שיטה שבה השייח מתפלל וקורא פסוקים מהקוראן, ונותן למטופל לשתות מים שעליהם הוא התפלל. לאחר מכן הוא שם את יד ימין על הראש של המטופל ואז מתחיל לקרוא פסוקים מהקוראן ואחרי כמה דקות מתחיל לקרוא בשפה אחרת שהמטופל לא מבין, והוא מגמגם בשפה בלתי מובנת – והמטופל מאמין שזו השפה של השדים והרוחות.
"יש כאלה שמדברים עם השדים בעצמם", הוסיף אבו רביעה, "אם המקרה על פי האבחנה של המטפל קשה והשד כבר השריש את עצמו בגוף ולא מוכן לצאת – עושים לו את טקס החניקה, שבו השייח חונק אותו בצוואר עד חצי דקה, עד שהמטופל מתחיל לפרפר".
לדברי אבו רביעה, רוב החברה הבדואית מאמינה שיש שדים, כישופים ורוחות. ישנן גם סטיגמות בנוגע לשימוש בתרופות פסיכיאטריות, ויש הסבורים כי אדם שסובל מפסיכוזה צריך לגשת דווקא לטיפול ברפואה אלטרנטיבית.

משבר במערכת הרווחה: "רק 15 מטפלים דוברי ערבית"

עם זאת, ד"ר נעים אבו פריחה טוען כי גירושי שדים אינם תופעה נפוצה בחברה הבדואית: "חלק מהאנשים שיש להם בעיות כרוניות או נפשיות נוטים לחשוב שיש שד בתוך הגוף וחושבים שזה משהו באמונה שלהם שנפגם, ולכן פונים למישהו שיוכל לעזור להם להוציא את השד ולחזור למוטב".
"מדובר בטקס שמשתנה משייח לשייח, ויש כל מיני שיטות שמשתמשים בהן", מסביר ד"ר אבו פריחה. "הרבה פעמים מנסים לדבר עם השד שנמצא בתוך הגוף של אותו אדם ולפעמים משתמשים בכל מיני אמצעים שכוללים קצת אלימות, כמו חניקת אדם לזמן קצר במטרה להוציא את השד – וזה עלול להיות מסוכן". לדבריו, לא היה ידוע עד עתה על מקרי מוות בטקסים הללו: "למרות שאי אפשר לדעת כי קורים מקרי מוות וצעירים מתים, השאלה אם מישהו מספר על זה".
ד"ר סארה אבו כף, ראש המחלקה הרב תחומית באוניברסיטת בן גוריון ופסיכולוגית קלינית, מציינת כי בקרב האוכלוסייה הבדואית מדווחות בשנים האחרונות מצוקות נפשיות רבות יותר. "לא מעט צעירים וצעירות נתקלים בקשיים נפשיים. אנחנו רואים שיש יותר מצוקות בשנים האחרונות בקרב האוכלוסייה הבדואית", אמרה.
לדבריה, המערכת לא מסוגלת להתמודד עם העומס עקב מחסור במטפלים שדוברים ערבית, מה שמעודד פנייה אל גורמים "מסורתיים" יותר, כלשונה: "יש פחות מ-15 מטפלים שיכולים לתת מענה בערבית. כשיש מצוקה ואין מענים יותר ויותר אנשים פונים לגורמים מסורתיים. מחוסר ברירה הם מגיעים לשם. אני רואה את חוסר האונים של המשפחות. פרקטיקת גירוש השדים היא מוכרת, אבל בעייתית. יש השלכות לפרקטיקה כזו, במיוחד כאשר יש בה אקטים אלימים יותר. אם אנשים עוברים אותה ומגיעים לשירותי בריאות הנפש הפורמליים, אנחנו רואים את זה".
חלק מהשייחים בחברה הבדואית ש"מגרשי שדים" כלל לא מסתירים את פעילותם, וחלקם אף מפרסמים סרטונים מאותם טקסים, אם כי ללא חשיפת פני המשתתפים. השייחים העוסקים בכך פועלים לא רק בתחומי הקו הירוק, אלא גם בשטחים.
אחד מהם הוא השייח חקים חרבאווי, במקור מהכפר ג'סר א-זרקא וכיום מתגורר ביפו – ועובד כמטפל לגירוש שדים. לדבריו הטקס הזה לא נקרא אצלו כך, אלא "הסרת כישוף". האנשים שפונים אליו, הוא אומר, הם כאלו שסובלים מבעיות שינה, מחלות קשות כמו סרטן ואף מובטלים או זוגות שעוברים הליכי גירוש. לטענתו אותם אנשים סובלים מ"כישופים" שהוטלו עליהם: "יש אנשים שלא מאמינים בזה, אבל אנחנו לא יכולים לשכנע כל אחד".
חקים חרבאוישייח חקים חרבאווי
חרבאווי טוען כי ברוב המקרים השייחים העוסקים בגירוש שדים לא נוקטים באלימות: "אני שומע על דברים כאלה, אבל זה מעט. אני מאמין בעצמי כבן אדם שלמדתי את ה'רוקיה שרעיה' (תפילה נגד עין הרע – ח"ש) וטיפול באנשים שהוטלו עליהם כישופים, ששייח לא צריך להתנהג באלימות ולהרביץ. שייח לא צריך לגעת בבחורה, הוא לא צריך להיות עם בחורה כשהיא לבד בלי אח, בן או אבא. הוא לא נוגע באישה. אין לו מה לגעת באישה".
את הטקס עצמו, הוא מספר, הוא עושה לרוב בביתם של המטופלים: "אני נעזר באלוהים, אני מתפלל שיעזור לי להצליח בטיפול הזה שאסיר את הכישוף. יכול להיות שאלוהים לא רוצה שזה יעזור לבן אדם עצמו, אז יש מקרים שאני לא מצליח, זה הכול בידיו. את העבודה שלי אני עושה לאחר שהאנשים מתקשרים אליי ובאים לקחת אותי לבתיהם. אני רואה שזה הטיפול הכי מתאים כי לפעמים הכישוף נמצא בבית, יש אנשים שבאים ושמים איזה נייר שרשום עליו כל מיני דברים של כישוף, ויש אנשים שבאים לרסס את הכישוף בבית או בכניסה של הבית – אז אני עושה את זה בבית גם בשביל לנקות את הבית עם המים של הקוראן".
-ובטח אתה מקבל על זה משהו, זה לא בחינם. "מי שעושה את הכישופים מקבל יותר מ-5,000 שקלים. אני עושה את זה ב-400 שקל וכמובן שאני גם עוקב אחרי המטופל, ולא עוזב אותו. אם הוא רוצה עוד טיפול אז אני הולך אליו לטיפול השני ולא לוקח ממנו כלום, עד שזה נגמר. רוב הטיפולים שלי זה במפגש אחד, תוך שעתיים-שלוש הכול נגמר. אני מסיים את כל הטיפול והבן אדם חוזר לעצמו במפגש הראשון, אבל יש אנשים שיש להם כישוף שהוא חזק מאוד שנקרא 'הכישוף השחור', בערבית זה 'א-סיחר אל-אסווד', שזה מצריך מעקב ולעשות כמה מפגשים כי זה לא נגמר במפגש אחד".
חרבאווי מסביר כי לעיסוק בגירוש שדים הגיע כאשר החל להתעמק בדת. "אנשים באו אליי ואמרו לי 'אתה שייח, בוא תקרא עליי קצת, יש לי כאבי ראש ועוד דברים'. כל אחד שאני שם את היד שלי עליו, פתאום אלוהים נותן לו בריאות ונעלם לו הכאבים, אז אמרתי שאולי אתעסק בדבר הזה, שאני אקרא על אנשים והם יבריאו. הלכתי למישהו ולמדתי אצלו 'רוקיה שרעיה', למרות שהיה לי רקע על זה, אבל הלכתי בשביל ללמוד עוד והייתי נוכח איתו גם במפגשים עם אנשים, ולמדתי עוד ועוד – ואני עדיין לומד".
2 צפייה בגלריה
משטרה
משטרה
שייח ש"מגרש שדים": "יש כאלו שמנצלים, זה לא מקובל. תגישו נגדם תלונה"
(צילום: shutterstock)
שייח אחר מהמשולש סיפר כי הוא מקבל פניות רבות גם מתושבי אזורים אחרים – וגם מהקהילה היהודית. "הם סובלים ממצב נפשי ומחנק, וחלקם אומרים לי שהרופאים לא הצליחו לטפל בהם והמליצו להם ללכת לשייחים שמגרשים את השדים מגוף האדם", אמר. "ברוך השם אני מצליח ברוב המקרים שאני מקבל, וזה טיפול טבעי וקיים ואין בו סודות. אל תחשוב שכשאתה שומע על הטיפול הזה שזה משהו חמור ומסוכן. אנחנו מטפלים כמו שרופאים עושים את תפקידם".
בשיחה עם ynet הודה אותו שייח מהמשולש, שלא נחשף בשמו, כי יש מקרים שבהם "מגרשי השדים" מנצלים לעיתים כספית מטופלים, או משתמשים באלימות כלפיהם. "אלו מעשים שלא מקובלים ואני בעד להגיש נגדם תלונות במשטרה, בלי לפחד", אמר. "כמו בכל המקצועות אתם תמצאו במקצוע שלנו אנשים שעובדים ביושרה ואנשים אחרים שלצערי רק עושים נזק לפונים, לעצמם ולנו".
אחת מאותם אנשים שביקשו עזרה מהשייחים הללו, תושבת הגליל, סיפרה כי עשתה זאת לפני כשלוש שנים, אחרי שבין היתר חשה כאבים בכל חלקי גופה: "הייתי אצל רופאים אבל כלום לא עזר". לדבריה, השייח שאליו פנתה קרא מהקוראן ולא נגע בגופה במהלך הטקס. "הוא היה במרחק של שני מטר ממני. היו רגעים מאוד קשים. הרגשתי כאילו אני מתה, אבל בזכות אלוהים ואחר כך בזכות השייח חזרתי למשפחתי בריאה ושלמה".
מנגד, אישה אחרת במגזר ששוחחה עם ynet אמרה כי נתקלה בשייח שרימה אותה – וחילץ ממנה כסף רב: "חשבתי שהוא יוציא אותי מהמצב הנפשי והכאבים, אבל הוא רק דרש בכל מפגש 2,000 שקלים. הייתי אצלו בשישה מפגשים ושילמתי לו 12,000 שקלים. הרגשתי שהוא רמאי והפסקתי ללכת אליו, ואחרי זה הגעתי לשייח אחר שהוציא את השד מתוך גופי".
נאיף, בדואי מהנגב שמאמין בשדים וסבור כי לרוב נשים סובלות מהם יותר כי הן "יותר חלשות אופי" מגברים, מספר כי נכח בכמה טקסים של גירוש שדים שהתבצעו על ידי שייחים. הוא טען כי הבחין כיצד באחד המקרים אדם שעבר טקס כזה "התעורר ולא ידע איך הגיע לשם". הוא הודה כי לעתים בטקסים הללו אכן חונק השייח את המטופל, לזמן קצר בלבד: "לפעמים גם קורה שהוא סוגר לו את האוויר לכמה שניות, תופס לו בצוואר ממש לכמה שניות כדי שלא ייקח אוויר, ואז משחרר אותו".
פורסם לראשונה: 23:45, 25.10.21