יותר משלושה ימים אחרי רעידות האדמה האדירות בטורקיה ובסוריה חצה הערב (יום ה') מספר ההרוגים את רף ה-20,000, ומניין הקורבנות בשתי המדינות עומדת כעת על 20,511. בטורקיה לבדה נהרגו 17,134 בני אדם ובסוריה נהרגו עוד 3,377, אם כי גם המספר הזה צפוי לגדול משמעותית בהמשך. כבר עכשיו מדובר ברעידת אדמה קטלנית יותר מזו שפקדה את טורקיה ב-1999, ושבה נהרגו כ-17 אלף בני אדם, ומזו שטלטלה את יפן ב-2011, והרגה כ-19 אלף איש.
רעידת האדמה בטורקיה – עוד כותרות:
• 3 חודשים לבחירות, האסון יכול להפיל את ארדואן
• רחוב שנעלם, גג שנותר שלם ועיר אוהלים באצטדיון | תמונות החורבן, לפני ואחרי
• הטעויות של טורקיה: ארדואן הבטיח להילחם בעברייני בנייה, ואז נתן חנינה
• תיעוד דרמטי מחילוץ אחרי 72 שעות בין ההריסות. רבים עדיין לכודים: "הנכד שם"
סיפורי ניסים עדיין צצים פה ושם: היום הצליחו כוחות ההצלה לחלץ מההריסות כמה ילדים קטנים, בהם פעוט בן שנתיים שנשלף אחרי 79 שעות מהבית שקרס עליו במחוז הטאי, וילדה בשם הזאל שחולצה אחרי פרק זמן דומה עם אביה משרידי בניין באנטקיה.
במלטיה חולצה אחרי 77 שעות אישה בת 58, מראל נקיר שמה, ופונתה יחפה ופצועה אל אמבולנס. ניצולים אחרים שהצליחו לשרוד במשך ימים, למרות הפציעות והקור העז, עדיין ממתינים לצוותי החילוץ, ובתיעוד אחד שהגיע הערב מהעיר איסקנדרון נשמעת ניצולה כזו צועקת אל מחלצים מתחת לעפר, ואלה מבטיחים לה שהם בדרכם אליה.
מחלצים את מראל בת ה-58 אחרי 77 שעות:
הקריאה מבין ההריסות וההבטחה: אנחנו בדרך
אבל חלון ההזדמנויות למציאת ניצולים הולך ונסגר במהירות, ומספרם של סיפורי ההרוגים גדול בהרבה. יותר מ-110 אלף אנשי חילוץ והצלה משתתפים כעת במאמצי הסיוע, וככל שעוברות השעות הם מוצאים פחות ופחות אנשים ששרדו את התופת, ויותר ויותר גופות.
תשומת לב רבה הופנתה היום להריסות מלון בן שבע קומות שקרס בעיר אדיאמאן, ושבהן נקברו שתי קבוצות כדורעף – של בנים ושל בנות – מבית ספר בפמגוסטה שבקפריסין הטורקית. הנערים והנערות היו חלק ממשלחת של 39 איש שכללה גם מורים והורים, ורובם טרם נמצאו.
עד כה אותרו גופות שניים מהמורים ואחד התלמידים, וארבעה תלמידים שניצלו הצליחו להיחלץ בעצמם מההריסות. הורי התלמידים הנעדרים ממתינים מחוץ למלון בציפייה למידע על גורל יקיריהם.
ניצולים פוחדים להיכנס הביתה: "עושים את זה מהר, כמו גנבים"
בצל הטענות ההולכות ומתרבות של טורקים על תפקוד לקוי של הרשויות ועל הזמן הרב שעבר עד שהגיעו כוחות החילוץ, בעיה שנעשית דוחקת יותר ויותר היא הפליטים שחיים ברחובות. עשרות אלפי טורקים הפכו בין לילה לחסרי בית, וכעת הם שוהים במחנות עקורים מאולתרים שהוקמו באצטדיונים, בחניונים של חנויות כלבו, במסגדים או על איי תנועה ובצדי הכבישים. הפליטים האלה נראים לא פעם מחפשים מים ומזון, והם מתקבצים סביב מדורות, מתעטפים בשמיכות ומנסים להתחמם.
בין השוהים ברחובות יש רבים שבתיהם שרדו את הרעש אך הם נמנעים מלשוב אליהם מחשש שיתמוטטו עליהם בשל הנזק שנגרם ליסודות או בשל רעשי המשנה. "מסוכן מדי להיות בפנים", הסביר היום הפליט הסורי בהג'את סלו בן ה-62, שברח לטורקיה בזמן מלחמת האזרחים בארצו ומתגורר כעת בקרמנמרש. "כשאנחנו נכנסים הביתה לקחת חפצים אנחנו עושים את זה מהר ובזהירות, כמו גנבים. העברנו ארבע שנים במחנה פליטים – ומה שקורה כאן עכשיו קשה יותר", אמר ופרץ בבכי.
אחד הניצולים, אחמט טוקגוז, קרא היום לממשלה להחיש את פינוי התושבים מאזורי האסון: "במיוחד בקור הזה – אי אפשר לחיות כאן. אנשים מתחממים סביב מדורות, אבל יש גבול כמה מדורות יכולות לחמם אותך. אם אנשים לא מתו מזה שהבית יקרוס עליהם, הם ימותו מהקור". בעיה נוספת באזור האסון היא תנאי התברואה הירודים: באנטקיה למשל כמעט בלתי אפשרי למצוא שירותים ציבוריים, וכשתושבים שאלו את נציגי הרשויות על תאי שירותים כאלה נאמר להם שהם יגיעו בקרוב.
שר החוץ הטורקי מלבוט צ'בושולו אמר היום כי הממשלה עושה כל שביכולתה כדי לספק לניצולים דיור זמני, וציין כי אלפים כבר פונו למלונות, לאכסניות ולמעונות סטודנטים. מלונות רבים, שבדרך כלל בתקופה הזו של השנה נערכים לבוא התיירים בקיץ, אכן שינו את ייעודם ופתחו את שעריהם לעקורים: לפי התאחדות המלונות של טורקיה, מלונות ברחבי המדינה הקצו כ-10,000 חדרים לניצולים, רובם באנטליה, אלניה, מרמריס, פתחייה ובודרום. למלונות באנטליה הגיעו אורחים ראשונים מקרב ניצולי הרעש כבר אתמול.
בולנט בולבולוגלו, הבעלים של מלון סטיה ביץ' במרמריס, סיפר שגם הוא יפתח את שעריו לניצולי הרעש. "המלון שלי סגור בחורף ושקדנו על השיפוץ שלו. הוא היה אמור להיפתח לקראת אפריל, כשעונת התיירות של הקיץ מתחילה, אבל עכשיו החלטנו לעצור את העבודות, ונפתח אותו לניצולים בשבוע הבא".
עם זאת, מלונאים מעידים כי הביקוש לחדרים שהוקצו עדיין מוגבל: לצד המבקשים להתפנות מאזור האסון, יש המוני ניצולים שאינם מוכנים לעזוב אותו, משום שיקיריהם עודם קבורים בהריסות, והם רוצים להמתין למידע על גורלם.
סיוע ראשון לחבל המורדים בסוריה: "היעדר הציוד עולה בחיי אדם"
מבצע ההצלה נמשך גם בסוריה, אך בעוד בטורקיה הוא מנוהל על-ידי רשות עליונה אחת, הממשלה הטורקית, בסוריה הוא איננו אחיד: בעקבות מלחמת האזרחים שפרצה במדינה בשנת 2011 מחולק שטח סוריה לאזור ענקי בשליטתו של משטר אסד, המהווה את רוב המדינה, ואזור מצומצם יותר, בצפון-מערב המדינה, בשליטתם של המורדים המתנגדים לשלטונו. באזור שבשליטת אסד דווחו עד כה 1,347 הרוגים, ובזה שבשליטת המורדים – 2,030.
באזורי המורדים מכונסים בין השאר כארבעה מיליון פליטים סורים שברחו לשם משאר חלקי סוריה במהלך שנות המלחמה, ועוד לפני הרעידה הם התקיימו בתנאים עלובים, שכללו בתים רעועים, מחסור במזון ומחנות אוהלים שורצי מחלות. התושבים באזור זה תלויים בסיוע הומניטרי בינלאומי שהאו"ם מזרים להם דרך קבע, אבל במשך שלושת הימים הראשונים שאחרי הרעידה סיוע כזה לא הגיע כלל, בגלל הנזק שנגרם לכבישים ובעיות לוגיסטיות שונות שגרם הרעש.
הערב אישר האו"ם כי שיירת סיוע בינלאומית, הכוללת שש משאיות הנושאות תרופות, שמיכות אוהלים וציוד נוסף, הצליחה סוף סוף להיכנס אל חבל המורדים דרך מעבר הגבול הטורקי-סורי באב אל-האווה שליד אידליב, מעבר הגבול היחיד שלפי הסכמי האו"ם עם סוריה מותר להעביר דרכו אספקה לחבל שעליו צרים כוחות אסד ובעלי בריתו הרוסים. עם זאת, לכול ברור כי מדובר רק בחלק זעום מהסיוע שלו זקוקים כעת תושבי המובלעת הזו.
ארגוני סיוע בינלאומיים הדגישו בימים האחרונים כי אם לפני הרעידה היו זקוקים תושבי חבל המורדים לסיוע רב, אסון הטבע יחייב כעת סיוע גדול בהרבה, גם כזה שיופנה למאמצי החילוץ וההצלה. בימים האחרונים ניסו משטר אסד ובעלת בריתו רוסיה ללחוץ על הקהילה הבינלאומית להעביר את הסיוע לחבל המורדים דרך המשטר הסורי בדמשק, אבל גורמים במערב מתנגדים לכך בתוקף, הן משום שהם אינם רוצים לתת לגיטימציה למשטר אסד, שבמשך שנים טבח בבני עמו, בכלל זה הפליטים בחבל המורדים, והן משום שהם אינם בוטחים בו שכל הסיוע אכן יועבר לשם, ולא ינוצל למטרות אחרות.
הפרלמנט הסורי בדמשק קרא היום למערב להסיר את הסנקציות שהטיל על סוריה בעשור האחרון, כדי להקל עליה את ההתמודדות עם נזקי הרעש, אבל ארה"ב והאיחוד האירופי דוחים את הדרישה הזו וטוענים כי הסנקציות שלהם על דמשק פוגעות רק במשטר, ולא בהעברה של סיוע הומניטרי. סורים שחיים כעת בחו"ל חולקים על הקביעה הזו, וכמה מהם דיווחו ברשתות החברתיות כי אתרים לגיוס כספים שבהם ניסו לאסוף תרומות לנפגעי הרעש בסוריה חסמו את מבצעי ההתרמה שלהם בטענה שהם מפירים את הסנקציות המערביות. עד כה הגיעו לסוריה כמה מטוסי סיוע מבעלות בריתה איראן ורוסיה, וכן מאיחוד האמירויות, ממצרים ומעיראק.
בינתיים, בהיעדר ציוד מתקדם לחילוץ והצלה, נאלצים בשטחי המורדים לחפור בהריסות בידיים, וטוענים כי ייתכן שהיעדר הסיוע מנע הצלה של עוד חיי אדם. בעיירה הסורית ההרוסה ג'נדריס צעד היום איברהים, אחד התושבים, בין שרידי הבניינים כשבידו שק גופות לבן, וסיפר שאיבד שבעה בני משפחה, כולל את אשתו ושני אחיו. אין לו תקווה לבשורות טובות יותר בהמשך: "אני מחזיק את השק הזה בשביל הרגע שבו הם ימצאו את אחי, את הבן הקטן שלו ואת שתי נשותיהם, כדי שנוכל לפנות אותם. המצב קשה מאוד, ואין סיוע".