(צילום: חגי דקל)
אם לא שמים לב, אפשר פשוט לחלוף על פני בית הכנסת "קהילת נורת' שור של בית ישראל", בפרבר קטן בשם גלנקו, המרוחק 10 דקות מהיילנד פארק. כמו כל בית באזור העשיר, יפה ויקר הזה, גם בית הכנסת טובע בכל כך הרבה ירוק מסביב שבאמת אפשר לפספס. אל בית הכנסת הזה הייתה ג'קי זונדהיים מגיעה בכל יום. חברת צוות העובדים בבית הכנסת, שאהבה את העבודה ואהבה את הקהילה ואהבה את החיים.
כמו רבים מחברי הקהילה היהודית הגדולה מאוד של הפרברים הצפוניים של שיקגו, גם ג'קי הגיעה ביום שני לשדרות סטייט. הדאון טאון הקטן-קטן של היילנד פארק אירח את מצעד 4 ביולי הראשון מאז פרוץ הקורונה. כמו עוד שישה מתושבי האזור, היא לא חזרה הביתה.
תיעוד: מעצרו של החשוד רוברט קרימו
(מתוך טוויטר)
הבוקר היה מגרש החניה הענקי של בית הכנסת ריק לגמרי. רק בכניסה למבנה היפה עמד איש ביטחון דרוך, שנעץ מבטים קשים בכל מכונית שעברה קרוב מדי. "אין פה אף אחד היום", אמר, "כולם בבית, כולם שבורים לגמרי".
"שבורים לגמרי" זו הגדרה שמסכמת היטב את הבעות הפנים אתמול של תושבי היילנד פארק. מי שגר כאן, יודע שטוב לו בחיים. גם כי יש לו מספיק אמצעים כדי לקנות פה בית, וגם כי הוא נמצא באחד האזורים עם הפשיעה הנמוכה ביותר בארה"ב בכלל. וכבונוס, הוא קרוב מאוד לשיקגו ויכול לקפוץ אליה בכל פעם שבא לו טעם של עיר גדולה. עכשיו כל הבועה הזו התנפצה בדיוק במקום בו ניגנה אתמול להקת כליזמרים.
זירת הפשע בשדרות סטייט הייתה סגורה היום למעבר בני אדם, אבל לא באמת היה צורך לחסום את הרחוב, ממילא אף אחד לא התקרב. חוץ מעשרות מצלמות טלוויזיה, כל מה שאפשר היה לראות זה שוטרים וכביש בו עדיין נותרו שרידים לאימה של 4 ביולי: כובעי בייסבול, שקיות חטיפים, מכוניות צעצוע, דגלים קטנים של ארה"ב.
המנוסה במהלך המצעד
ליה בלוס-וייס כהן גרה בהיילנד פארק כבר 20 שנה. היא ובעלה מגדלים שלוש בנות בגילאים 4, 6, ו-8. הם לקחו אותן למצעד בשביל החוויה. "התחלנו לצעוד בשעה עשר בבוקר", סיפרה אתמול ליהי, אוכלת עם המשפחה חומוס במסעדה הישראלית "מזרחי גריל", שאת החלון שלה מעטרים דגלי ישראל, "נתנו לילדות סוכריות כדי שיחלקו לאנשים, הכול היה מושלם, מזג האוויר, מצב הרוח, חגיגה אמיתית. פתאום אנשים התחילו לרוץ לעברנו, בהתחלה לא הבנו מה קורה, האמת שבעיקר פחדנו שכל האנשים האלה ידרסו אותנו. הסתובבנו ורצנו לאחור, לתוך מגרש חניה".
"בהתחלה לא שמעתי יריות, אבל אנשים התחילו לצרוח 'יריות, יריות', והבנתי שמשהו רע קורה", סיפרה. "הילדות היו בשוק טוטאלי. הייתה לידנו משפחה בהיסטריה וניסינו להרגיע אותם. משהו בישראליות שלי כנראה נכנס אוטומטית במצבים כאלה. אנחנו מכירים את זה היטב. בעלי רץ במהירות של סופרמן והביא את המכונית שלנו. נכנסנו ונשכבנו על הרצפה ופשוט טסנו משם".
עד אתמול היו בהיילנד פארק שני מקרי רצח ב-20 השנים האחרונות. זה בערך הממוצע היומי בשיקגו עצמה. האזור כל כך יפה ונחשק, שיש בו את הגן הבוטני של שיקגו, הוא ביתה של התזמורת הסימפונית של שיקגו, וגרים בו כוכבי הספורט הגדולים של העיר. כ-90% מ-30,000 תושבי היילנד פארק הם לבנים וההכנסה הממוצעת שלהם היא כ-150 אלף דולר, מעל פי שניים מההכנסה המוצעת לכל משקי הבית באילינוי. שיעור העוני בהיילנד פארק הוא פחות מ-5%, הרבה מתחת לממוצע של 11% במדינה.
אחד מתושבי האזור החלומי הזה הוא בוב קרימו, צעיר בן 21, שמסיבות שעדיין לא לגמרי ברורות עלה על גג בשדרות סטייט והחל לירות לכל עבר. למרות שהיו באזור מאות שוטרים, קרימו הרג שישה אנשים, פצע יותר מ-30, בקשת הגילים של בין 8 ל-85, והצליח לברוח.
המרדף אחרי קרימו נמשך ביום שני יותר משמונה שעות, לפני שנתפס לא רחוק משיקגו עצמה. בחקירתו התברר כי הוא תכנן את הפיגוע במשך שבועות ולבש בגדי אישה כדי לברוח מהאזור. חשבונות המדיה החברתית שלו נראים כמו אזהרה אחת גדולה מפני קטסטרופה מתממשת. בדיקת רקע מקיפה הייתה יכולה למנוע ממנו לרכוש נשק, אבל אין באמת בדיקות כאלה בארה"ב. באילינוי יש חוקי נשק מהחמורים בארה"ב, אבל יש לזה מעט מאוד השפעה כשכל המדינות סביבה הן מערב פרוע של נשק חופשי שזורם בהמוניו.
המניעים של קרימו עדיין לא ברורים, הוא בעיקר נראה כמו ניהיליסט שהחליט להיות הג'וקר מבאטמן ולשרוף הכל. הוא העלה ליוטיוב שירים וסרטונים אלימים, נראה מוקסם מפיגועי ירי בבתי ספר, והעריץ את לי הארווי אוסוולד, רוצחו של הנשיא ג׳ון קנדי. הוא גם הצטלם בעצרת קמפיין של דונלד טראמפ עטוף בדגל של טראמפ.
שעות ספורות אחרי הפיגוע בהיילנד פארק, הוצפו הרשתות החברתיות בקטעי וידאו של עוד ירי המוני, הפעם בפילדלפיה. עבור ליהי בלו-וייס כהן, יום העצמאות של אמריקה כבר לעולם לא יהיה אותו דבר. "החוויה הזו הרסה את 4 ביולי לילדות שלי לכל החיים", היא אומרת, "אנחנו מגדלים אותן כאן כדי להגן עליהן, אבל מסתבר שאין מקום בטוח באמריקה".
